החזרת קרקעות הלאום לניהול הקרן הקיימת לישראל צעד נכון ומתבקש

בארי הולצמן יו''ר עמותת אדמתי תומך בהחלטה להחזיר את ניהול הקרקעות לקרן הקיימת.

בארי הולצמן ו30/10/2007

הולצמן.צדק היסטורי (צילום: אריה גנתון)

ערב הקמת מינהל מקרקעי ישראל, בתחילת שנות השישים, ניהלה הקרן הקיימת לישראל כשני מיליון דונם מאדמות ארץ ישראל. כמחצית מהן הן האדמות שעליהם יושבים רוב 250 הקיבוצים והמושבים הותיקים שהוקמו לפני קום המדינה.

ניהול הקרקעות על ידי הקרן הקיימת לישראל היה הדבר הנכון והצודק. אדמות אלו נרכשו במסגרת גאולת הקרקעות על ידי העם היהודי - חלק מתרומות נדיבות של עשירים, חלק מיהודים דלים שאספו אגורה לאגורה למשימה הלאומית וחלק על ידי המייסדים עצמם.

מסירת הקרקעות ללא תמורה לחזקתה של מדינת ישראל נבעה מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית והציונית. הורינו, בנאיביות מסוימת, לא העלו על דעתם שעלול להיווצר קונפליקט בינם לבין המדינה אותה הקימו זה עתה. הם בודאי לא העלו על דעתם שכעבור מספר עשורים, בשילוב של בורות ורוע, יוכרזו בניהם ונכדיהם כ"שודדי הקרקעות".

המשך ניהול הקרקעות על ידי המינהל הוא טעות שאת נזקיה משלם הציבור כולו. המינהל אינו מסוגל להתמודד עם המשימה שהוטלה עליו. השילוב של ביורוקרטיה יחד עם עוינות כלפי ההתישבות הכפרית - תערובת של חלם וסדום - משתק כל יכולת פעולה. פקידי המינהל צופים על קרקעות ישראל דרך "החור של הגרוש" ולא מפנימים את היעדים הלאומיים שהקרקע צריכה לשרת. התוצאה שכולנו חשים היא האמרת מחירי הנדל"ן ועצירת הפיתוח של ישובי הפריפריה.

בשנים האחרונות הופיעו פרסומים על טוהר המידות ושיקולים זרים של אנשים במינהל. תופעת ה"מאכערים" המשוטטים בין פקידי המינהל ומציעים לכל המרבה במחיר את שירותיהם בקידום אישור תוכניות, ידועה לכולם. התנהלות מצערת זו נובעת מהתפיסה של פקידי המינהל כאילו הקרקעות הן רכושם הפרטי. זו הסיבה לכך שהם מרשים לעצמם לנקוט מדיניות פסולה של אפליה בין חוכרים ויצירת העדפה זועקת לשמים של חוכרים עירוניים אל מול החוכרים במגזר ההתישבותי בכל הקשור לזכויות בחלקת המגורים.

לא זכור לי שום מקרה של חשד לשחיתויות מהעת שבה הקרן הקיימת ניהלה את הקרקעות. היתה זו תקופה שבה הישובים ומוסדות הלאום לא היו אויבים, אלא שותפים לדרך. נושאי מקרקעין רבים נפתרו באותה תקופה בדרך של הסכמה והדברות. במקרים רבים ויתרו ישובים מרצונם על שטחי קרקע נרחבים לצורך הקמת ישובים חדשים. לא היו אז מכתבים והכתבות ולא הזדקקנו לבתי משפט ולעתירות. באותם ימים לחוכרים החקלאיים היו חוזי חכירה שאפשרו להם פעילות חקלאית, תעשייתית ומסחרית מתוך הכרה בצורך שלהם להתפרנס במקום מגוריהם.

הקרן הקיימת עבדה בניהול הקרקעות על פי מדיניות סדורה שהוכתבה על ידי המוסדות. לצערי, אין שום עדות לעבודה דומה שנעשית במינהל. להיפך, צעדים מהותיים הנוגעים לקרקעות ננקטים בהחלטה של הנהלת המינהל או אף של פקידים בלי שקדם לכך דיון ציבורי מסודר. כך למשל מבוצע "היוון זוחל" במקומות שונים במגזר העירוני בצורה כמעט מחתרתית.

יש להחזיר את המתכונת של החוזים הישירים בין המתיישבים לקק"ל, שמשקפת את הצדק ההיסטורי בקשר בין הגוף שגייס את הכספים לרכישת הקרקעות והמתיישבים עצמם. הקרן הקיימת, מעצם מהותה, תראה מול עיניה את השיקולים הלאומיים לפני השיקולים הפיננסיים. קק"ל לא צריכה להרתע מהקמת מנגנון לניהול הקרקעות. אין ספק שכל מערכת שתוקם תהיה יעילה יותר ממשטר הפקידות של המינהל. אני משוכנע שגרוע יותר מהמצב כיום כבר לא יכול להיות.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49