דבר תורה לפרשת ויצא

דבר תורה לפרשת ויצא לע"נ א"מ ר' יצחק אייזיק ב"ר יעקב דב ז"ל

יעקב סופר ו15/11/2007

שם הפרשה והפסוק הראשון בה, מתארים את יציאתו של יעקב מארץ ישראל. כמה פרשות לאחור, שולח אברהם את עבדו למצוא כלה ליצחק, ובלבד שיצחק לא יצא אל מחוץ לארץ. אברהם גם מדגיש בפני אליעזר: אפילו אם השידוך שתמצא יתבטל בסופו של דבר - אם הנערה לא תאבה ללכת עם אליעזר, בכל זאת "השמר לך פן תשיב את בני שמה" (פרק כ"ד, פס' ו'). אולם כעת, פותחת הפרשה ומתארת שהדבר שממנו חשש אברהם לגבי בנו יצחק, נתקיים בסופו של דבר בנכדו יעקב.

זאת ועוד, אברהם חשש ממידותיהן הרעות של בנות כנען, וכעת נכדו יעקב הפוגש את רחל אומר לה כי "אחי אביה הוא" (פרק כ"ט, פס' י"ב), שעל כך דרשו בתלמוד הבבלי במסכת מגילה (דף י"ג ע"ב) שכוונת יעקב להציג בפני רחל לא רק את קרבתו המשפחתית אלא שקרוב הוא למידותיו של אביה: "אחיו אני ברמאות". גם הנשיקה שנתן יעקב לרחל הוא מעשה שלכאורה אינו לפי המידות הראויות ליקב אבינו. ואכן, חז"ל נדרשים להסביר עניין זה. מדרש רבה (בראשית, ע', ג') מוזכר בדברי כמה פרשנים, וקושר בצורה יפה את אותה נשיקה, לבכיו של יעקב: " 'וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך' - למה בכה? - שראה אנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה. אמרו: מה בא זה לחדש עלינו דבר ערווה?! שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערווה". כלומר יעקב ידע את האמת שאין בנשיקה זו בחינת ערווה, ובכה משום שחשדו בו בכך.

אבל אנו מקדימים את המאוחר, תחילה נענה על השאלות שהתעוררו. בשעה שבא לצאת יעקב מבאר שבע בדרכו לחרן, אומרת התורה "ויפגע במקום". מסבירים פרשנים על כך "ויפגע" - לשון תפילה, כפי שמובא בתלמוד הבבלי במסכת ברכות (דף כ"ו ע"ב). תפילתו של יעקב, בעת שהיה אנוס ונאלץ לברוח מפני אחיו עשיו שרצה להרגו, נשמעה ובאה לפני היושב במרום. כאשר יעקב לוקח מאבני המקום ושם מראשותיו על מנת ללון שם, מתגלה אליו הקב"ה בחלום, ומברך אותו. יעקב מגלה לפתע שהמקום שבו התפלל הוא למעשה "שער השמים" והוא "בית א-לוקים".

כפי הנראה, הנסיבות שמביאות את יעקב לצאת מארץ ישראל, מפני פיקוח נפש, הן "נסיבות מקלות" לעניין מה שהעלינו קודם בדבר חששו של אברהם וכו'. אולם גם החלום עצמו, ובו ברכותיו של הקב"ה ליעקב: ברכת הארץ - "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך", ברכה להמשכיות השושלת - "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך", וברכה לשמירה - "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך", כל אלו מלמדים אותנו כי ביציאתו של יעקב ובהליכתו לחרן ישנה מטרה, שגם הקב"ה שלם עימה וחפץ בה. מטרה זו מתיישבת גם עם חששו של אברהם, כפי שנראה בהמשך. אך כבר עתה, כבר בברכות אנו מוצאים ברכה שברך הקב"ה גם את סבו של יעקב, את אברהם: "ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך".

בשבוע שעבר הסברנו על הויכוח שהתנהל בין רבקה ליצחק בנושא חינוך הבנים והשאלה למי מהם תעבור ההנהגה. כזכור, בסופו של דבר גישתה של רבקה נתגלתה כנכונה והאמת נראתה לפתע לנגד עיניו הכהות של יצחק: אין זה עשיו "איש השדה" הדומה לכאורה ליצחק, אלא יעקב יהיה ממשיך שושלת ההנהגה ויעביר לעולם כולו את יסודות האמונה שגילה אברהם.

אותו היום שבו בישל יעקב נזיד של עדשים, יום פטירתו של אברהם היה. וכעת, לאחר פטירתו ונטילת הברכות מיצחק, מגיע הזמן שיעקב יחל בתפקידו החשוב. על אף שביציאת יעקב לחרן קשה למצוא את הטוב, הרי שדווקא שם, בחרן, בבית סבא אברהם, מתחיל יעקב בתפקידו. ראשית הוא יוצר מחדש את הקשר עם בית סבא. "יוצר מחדש", כי כפי שהסברנו - היה ספק מסויים בדבר מי יהיה זה שימשיך את הקשר. וכעת משנתברר שהוא זה שישא את בשורת האמונה הוא מחדש את הקשר במקום שבו "פרץ אברהם לתודעה" - בלשון ימינו.

יעקב "זוכה" מייד לתחילת קיום הברכה שנאמרה לו ולסבו אברהם: "ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך". הוא לא מחכה שהברכה תחול מאליה, אלא פועל להבאת בשורת האמונה, בשורה שיש עימה ברכה, לכל משפחות האדמה, והולך לחרן. כביכול, יעקב נוטה ממידותיו ומבקש "להתחבר" ללבן הרמאי, (ארמי-רמאי), אך למעשה הוא מקיים את הכלל "עם עקש תתפל" (שמואל ב' כ"ב, כ"ז). אמנם הברכה שניתנה לו ולאברהם "מאלצת" אותו לצאת מהארץ, אך יעקב כבר נוכח שהמקום שבו נגלה אליו הקב"ה, הוא הוא "בית א-לוקים", ושם יעקב אכן קובע אחיזת עולם וקורא למקום "בית". יעקב מבין את ייעודו עוד לפני שיצא לדרך וכבר בתפילתו הוא מבקש "ושבתי בשלום אל בית אבי". ואמנם לאחר ההתגלות בחלום בו נענית בקשתו, קובע יעקב את האבן מצבה - ועתיד מקום זה להיות בית תפילה לכל העמים.

ניתן לומר שיעקב מכשיר דרך, דרך שיוצאת מהמקום המקודש, מ"שער השמים" החוצה - להפיץ את האמונה, ובדרך זו עתידים רבים רבים לחזור "פנימה". רעיון זה מובא בתלמוד הבבלי במסכת פסחים (דף פ"ח ע"א): "אמר ר' אלעזר: מאי דכתיב 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל ה' אל בית א-להי יעקב'... לא כאברהם... ולא כיצחק... אלא כיעקב שקראו בית. דכתיב 'ויקרא את שם המקום ההוא בית אל' ". עוד ניתן להסביר במידה מסויימת את החיזיון שבחלומו של יעקב - סולם מוצב ארצה וראשו מגיע לשמים, המסמל קשר וחיבור של יעקב, עם האמונה שחשף אברהם והביא לעולם. סמל לחיבור בין הארץ - בין ה"ארציות" וה"חומריות", (שמופיעה בצורה חזקה יותר בחו"ל, לשם יעקב יוצא) לבין ה"שמימיות" המסמלת רוחניות ואמונה, אותה אמונה בא-ל האחד שבשמים, שגילה אברהם וכעת יעקב ממשיך בתפקידו להעבירה לעולם כולו.

גם הדרך שבה בוחר יעקב לבצע את השליחות היא מעניינת, ויש לנו ללמוד ממנה. בהקדמתו לפירוש "העמק דבר" (לבראשית) אומר הנצי"ב: "ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן - שידע שביקש לעקרו, לולא ד', מכל מקום דבר עמו דברים רכים... ונתפייס עמו מהר". יעקב ממשיך את דרכם של אבותיו אברהם ויצחק, ומרבה אהבה ואחווה. הוא נוהג כן אפילו כלפי מי שהתנהג אליו ברשעות, ומפייסם. יעקב מתייחס אליהם באחווה ובעדינות, אפילו שהרעו לו וציערו אותו: החליפו את אשתו, החליפו את משכורתו וביקשו לעוקרו. בכל זאת - "ויקרא לאחיו לאכל לחם". "אחיו"?! הרי הם שונאיו! אומרת הגמרא (בבלי, כתובות י"ז, ע"א) "מכאן אמרו, לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" וכן במקום נוסף (גם דף י"ז, ע"א, אבל במסכת ברכות. מעניין ) "מרגלא בפומיה דאביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה, ומענה רך משיב חמה, ומדבר שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם". כלומר גם במידותיו ממשיך יעקב את אבותיו.

[ואגב, בהמשך סיפורו של יעקב רואים שהוא מכבד אף את הקטנים ממנו כשקורא לבניו "אחיו", וכן נוהג בעדינות מרובה כשמדבר עם נשותיו לאה ורחל, לאחר שהקב"ה מורה לו שיעזבו את חרן]. נזכה לדבוק במידות אבותינו הקדושים ולהמשיך את העבודה החשובה שמוטלת עלינו "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא הא-לוקים אין עוד מלבדו". שבת שלום!

"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם": חלק מהרעיונות נסמכים על פי דברים מאת הרב אלימלך בר שאול (בספר ריח-מים), והרב יהודה שביב מישיבת הר עציון.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. כן
    (21/11/2009)
    פשששששששששששש

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49