חוזרים לתלמודה של ארץ ישראל

התלמוד הירושלמי הארץ ישראלי חוזר לכותרות בזכות יוזמתם של קבוצת רבנים המסורים לנושא.

יפה גולדשטיין ו27/11/2007

על פניו זה נראה כמו עוד מודעת פרסום גדולה לגרסא של אחת ממסכתות הש"ס, אבל בקריאה שנייה של המודעה אתה מגלה כי היא מפרסמת את הופעתה הקרובה של המסכת הראשונה אי פעם של התלמוד ירושלמי (כן, הירושלמי!) היוצאת בהוצאת שוטנשטיין. זאת בנוסף לשתי מסכתות אחרות שכבר פורשו על ידי 'מכון התלמוד הירושלמי' ואחת שבדרך. ואתה תופס שבעצם, בשקט-בשקט, נפל אצלנו דבר.

למהפכה הזאת ראוי לשם לב: בשנים האחרונות חוזרים יהודים ללמוד את התלמוד הירושלמי שחובר בארץ ישראל, בהבדל מהתלמוד הבבלי שכולו יצירה שנוצרה על אדמת הגולה. אחרי שנות אלפיים, בהן "תורת ארץ ישראל" הונחה בקרן זווית ורק בודדים למדו בה פה ושם, הייתה לתלמוד הירושלמי עדנה.


את מכון התלמוד הירושלמי הקים הרב אבי בלס בג' באלול תש"ס, יום פטירת רבו הראי"ה קוק. שהרי רבו הוא שגרס, כדברי המדרש ש"אין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין תורת ארץ ישראל אלא התלמוד הירושלמי".

הרב בלס התרשם ממחשבתו של הרב קוק לפיה לימוד התורה הנכון הוא שילוב בין התלמוד הבבלי לירושלים, כפי שכתב באחת מאיגרותיו "על הגאולה ועל התמורה" שהגאולה - זה הירושלמי, והתמורה (כלומר התחליף) - זה הבבלי. מהנאמר באיגרת ק"ג של הרב קוק למד בלס שיש גישה שונה מהותית בין הבבלי לירושלמי. למשל על הפסוק "אם ייפלא ממך דבר" מציין הרב קוק שהבבלי אומר על כך "זו הלכה", בעוד הירושלמי גורס "זו אגדה", שפירושו - לפי גישת הירושלמי שאין להקל ראש באגדה, הנחשבת נחותה או שולית בתלמוד הבבלי ביחס להלכה. הרב קוק גרס: יש הלכה באגדה.

 שילוב מנצח של ראיה אקדמית ותורנית

הרב בלס צירף אליו כמה עמיתים הקרובים לרעיון, ויחד קיבלו את הפטרונות של מוסדות אריאל בחסות הרב שאר ישוב הכהן, ואת תמיכת המנכ"ל דאז, יהודה עזריאלי ז"ל. בבית "אריאל" בשכונת בית וגן בירושלים, הם יושבים אחת לשבוע בספריה וחורשים את הירושלמי בעיניים ובעזרת מחשב. כיום ממשיך לתמוך בהם הרב דוד טבצ'ניק, לשעבר רבה של מקסיקו וכיום מנכ"ל מוסדות "אריאל".

הרב טבצ'ניק אומר לי: "מדהים אותי לראות שלאחר מאות רבות של שנים בהם רק יחידים עסקו בירושלמי, שיש חבורת אנשים מוכשרים, מקצוענים, תלמידי חכמים מובהקים שמקדימים מזמנם ללימוד ולניתוח פרשות מרכזיות בתלמוד הירושלמי. זה בעצמו עניין ראוי לברכה מיוחדת. לחבורה הזו יש גם את הראיה והיכולת האקדמית להוציא דבר מתוקן מתחת ידה וגם את היכולת התורנית, וזה שילוב מנצח."

האם לעובדה שהירושלמי נכתב בארץ יש משמעות מיוחדת?
הרב בלס עונה ב'כן' רבתי, ורואה בו את "המקור היותר חי ויותר עמוק של התורה הגואלת, תורת התחייה הלאומית". הוא נסמך על דברי הרב קוק באיגרותיו, המתייחסים ל"הבנת הרוח השונה והמסרים השונים של הירושלמי, הן בעניינים כללים וגם בעניינים פרטיים , כדי לחוש בהבדלים של הרוח השונה, צריך רגישות לתורת ארץ ישראל". מהקבוצה הגרעינית הראשונה נותרו הרב אבי בלס והרב דוד בר חיים, היושב ולומד עטור בתפיליו. אליהם הצטרפו במהלך השנים הרב חגי ניר, בעבר רבה של מכמש, והרב יהושע בוך, לשעבר איש הייטק שנידבק ב'חיידק' המרתק הזה של הירושלמי וכיום הוא המפרש של המסכתות שהם מוציאים.

'מרתק' היא מילה לתאר גילוי אקדמי מסעיר, וזו אולי המילה הפחות מתאימה לתאר מה שקורה כאן. התהליך דומה יותר לניעור מעפר ולחשיפה מחודשת של הרוח היהודית המקורית כפי שהייתה בעודה על אדמתה, לפני שהתכופפה בגלות - תפישה ממנה התנתקנו, וכנראה שהגיע הזמן לחזור אליה. מפגישה ראשונה קצרה עם הרוח הזאת, אתה מבין שהיא גם מאוד מתאימה לחיינו היום כאן, למרות (ואולי בגלל) עתיקותה.

אם בן יהודה החיה את השפה העברית, אפשר לומר שהחבורה הזאת של המכון לתלמוד ירושלמי מחיה את רוח היהדות הארץ-ישראלית, ועושה כל שביכולתה על מנת להחזיר לבתי המדרש את הגישה המקורית ליהדות. הרב בלס מתקן אותי כשאני מנסה לראות את הירושלמי כמבטא תפישה שנולדה מתוך חירות לאומית. "חירות לא הייתה. התלמוד הירושלמי התחבר תחת עול שלטון זר. ובכל זאת, זה היה על אדמת הארץ. נכון שלו היו באווירה ממש חופשית, הרי שעוצמתה של היצירה התלמודית הייתה עוד יותר גדולה. אבל למרות הכל מדובר בהדרכה רוחנית המתאימה יותר למצב של תחיה לאומית".

ה'ירושלמי פמיניסטי?

בניסיון להבין את הרוח השונה מהותית של הירושלמי לעומת הבבלי, אני יושבת עם החבורה בבית "אריאל" בשכונת בית וגן בירושלים ונתפסת במיוחד לדוגמא של הסיפור הידוע של הבבלי על ר' עקיבא, שעזב את אשתו למשך עשרים שנה כדי ללמוד תורה. לסיפור הזה, מסתבר, אין כל זכר בתלמוד הירושלמי.

האם זה פמיניזם שהקדים את זמנו?
הרב בלס: "אמנם לא ברור שסיפור זה אכן קרה במציאות, אבל מעצם העובדה שהירושלמי אינו מזכיר אותו ולו פעם אחת, אפשר אולי ללמוד שכנראה דעת חכמים לא הייתה נוחה מאוד מהעובדה שאדם יעזוב את רעייתו לזמן כה ארוך, גם אם זה לצורך לימוד תורה. הירושלמי לעומת זאת מדגיש את מסירות נפשה של אשת ר' עקיבא, שמכרה את שערותיה כדי לאפשר לו ללמוד תורה".

עובדה מעניינת אחרת שמוארת רק בירושלמי היא, שר' עקיבא לא רכש עבור רעייתו כאות תודה את התכשיט ששמו ירושלים של זהב, אלא עשה אותו במו ידיו, בהיותו אמן. ללמדנו שהצד המעשי חומרי נחשב צד לא מבוטל ואפילו מרכזי ביהדות לפי המבט של הירושלמי.

הרב בר-חיים: "יש אינספור דוגמאות להבדלים בין גישת הבבלי לזו של הירושלמי. אחד הבולטים הוא בתפיסה של ימות המשיח. כאן בולט ההבדל המשמעותי בסוגיית התלמוד הבבלי על בניין בית המקדש השלישי, שמופיעה במסכת סוכה. מבין השיטין עולה במרומז שבית המקדש השלישי ירד מוכן מהשמים. לעומתו, הירושלמי במסכת מעשר כתב כותב דברים שונים מאוד: שהמקדש ייבנה קודם למלכות בית דוד, כלומר בתקופה לא ניסית - כי ניסים הם נושא שזר לרוח הירושלמי. "גם במסכת מגילה, בפרק א' בו התלמוד מתייחס ל"עורי צפון ובואי תימן", נאמר בפרוש שהמקדש השלישי ייבנה ע"י אדם, מתוך מציאת החיים שלנו. בבבלי, שם מרכז החיים היה ביהכנ"ס, לא הייתה השגה ריאליסטית של בית המקדש או של תחיה לאומית. כי דברים אלו נמצאו במרחק בלתי נתפש אצלם, כביכול מאחורי מסך ברזל. כך שברור שהגאולה היא מעבר להבנת אנוש ולריאליה של החיים, ולכן אין פלא שהמקדש השלישי נתפש כיורד מוכן מהשמיים, תפישה שכידוע גורמת לשיתוק ולהעדר פעילות בכיוון גאולה.

מכאן צמחה התפישה של שלוש השבועות שהושבעו ישראל (שלא יעלו בחומה, שלא ימרדו במלכות ושלא ידחקו את הקץ)." ההבדל היסודי מתפרש על פני סוגיות גאולה נוספות, כמו למשל סביב דמותו של בר כוזיבא. האם היה משיח? הבבלי מתנגד לזיהויו כמשיח, לעומת הירושלמי התומך בו משום שלא התכופף בפני הרומאים. בהבדל הזה נעוץ השוני המשמעותי בין הגאווה הארץ ישראלית של הירושלמי לבין נמיכות הרוח של הבבלי. זה האחרון גם אינו מותח את הביקורת שהירושלמי מותח על יעקב, על שהשתחווה לפני עשו כדי לפייסו.

הרב בר חיים מציין שהבבלי בסנהדרין קובע שבר כוזיבא לא יכול היה להיות משיח כי לא היו לו כוחות יוצאי דופן, ומשום היה נטול חוש ריח, והרי כתוב על המשיח שיוכל לדון ולשפוט אם דבר נכון - רק עפ"י חוש הריח, ככתוב "והריחו ביראת ה'". "הבבלי רואה במשיח משהו מיסטי רחוק. הירושלמי לעומתו רואה בו מנהיג צבאי לאומי שהולך בדרך המצוות ולוחם את מלחמות השם. כך מצטט הירושלמי במסכת תענית את ר' שמעון בר יוחאי בשם ר' עקיבא, שכשראה את בר כוזיבא אמר שהוא המלך המשיח, למרות שספק אם בר כוזיבא היה תלמיד חכם, ובהחלט שלא היה בעל תכונות מיוחדות. הרמב"ם הולך בנושא זה לפי הירושלמי, לעומת הראב"ד שהולך לפי הבבלי. זה בתורו הפך למודל של שתי גישות השקפתיות הנפוצות כיום - הגישה החרדית של משיח רוחני ומקדש מן השמים, והגישה הדתית לאומית של גאולה ארצית יותר. "אם הציבור שלנו יפנים זאת, ולא יחשוב שהאמת נמצאת אוטומאטית אצל החרדים - נוכל להתקדם", אומר הרב בר חיים.

בריאות הגוף הפרטי והלאומי

הדוגמאות גולשות גם לסוגיות הרבה יותר פרוזאיות של חיי היומיום. למשל בשאלת הצום: למה צום י"ז בתמוז מתחיל רק מהבוקר? תשובת הירושלמי היא: הרי כתוב "וחי בהם", ואין מאורו של אדם חוזר אליו אלא לאחר 40 יום," ומכיוון שאין 40 יום בין י"ז בתמוז לט' באב, הרי שלומדים מכאן היתר לא לצום מהערב שלפני, לא רק משום פיקוח נפש, אלא גם כי צריך לחיות, כחיוב בפני עצמו. הרב בלס: "חכמי ארץ ישראל מבינים מהתורה שההוראה "וחי בהם" היא במשמעות רחבה הרבה יותר מאשר חיים לפי התורה. לגביהם מדובר ממש בהוראת גבולות של פיקוח נפש".

"מאורות הירושלמי" הוא כתב העת שמוציא המכון. בכתב העת מופיע גם מאמר שכתב הרב בלס מאמר בשם "שמירת הבריאות והנפש במסכת תעניות", המסכת החדשה שרואה אור בקרוב, ועוסקת בהרחבה בתחום זה.

הרב בלס: "בגלות בריאות הגוף נחשבה פחות ועסקו בה הרבה פחות. גם גוף האומה, הכולל ענייני צבא וכיו"ב, לא היה בראש מעייניהם של חכמי בבל. הגישה הדומיננטית בגלות היא שככל שהגוף מרבה בניין - הנפש מוסיפה חורבן, וזאת גישה הפוכה לגמרי לתורת א"י"

באלו דוגמאות זה בולט?
"אם בתלמוד הירושלמי למשל כתוב על דוד המלך שלא ישן יותר מחצי שעה בלילה, הרי שבתלמוד הירושלמי נכתב שהיה קם בעלות השחר וברור מזה שהוא ישן בלילה. הירושלמי גם אינו מדבר על דברים שמחוץ לגדר הטבע. כל עוד לא זקוקים לנס, הירושלמי משתדל לא להדגיש את הנס.

למשל?
 "בסיפור על ר' שמעון בר יוחאי שברח למערה להסתתר מהרומאים. הבבלי מספר שצמח שם עץ חרוב להזינו. הירושלמי מתאר מציאות אחרת שבה ר' שמעון ובנו בחרו במערה בה צמח עץ חרוב." 

רבנן דאגדתא

הרב יהושע בוך מציין הבדל בולט בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל בכך שחכמי התורה בארץ ישראל היו בעיקר 'רבנן דאגדתא', תלמידי חכמים שעסקו באגדתא. הרב בר חיים מסייג את הדברים בכך שבתלמוד הירושלמי במסכת הוריות מצויין בפירוש ש"יודעי דת ודין" כלומר היודעים לפסוק הלכות, נחשבים בדרגה גבוהה יותר מהאגדה. הרב יהושע בוך: "מטרת הירושלמי אינה רק ללמוד וללמד, אלא גם לשמור ולעשות.

מאז גאוני בבל היה מקובל לראות את הבבלי כסמכות פסיקה עליונה. אבל עם חזרתנו לכאן אולי זה צריך להשתנות, אולי להחזיר את עטרת הפסיקה ההלכתית לירושלמי".

הרבנים בוך ובר-חיים נאה דורשים וגם נאה מקיימים, לא רק בלימוד הירושלמי, בפרשנות וגם בהוראה בחוגים, אלא גם בתפילת שחרית בבקרי ימי חמישי. במניין שהם מקיימים בשכונת גבעת שאול בירושלים, הם מתפללים בנוסח ארץ ישראל לפי הירושלמי. בין היתר הם הוציאו סידור הבנוי על נוסחי תפילה שהיו מקובלים עד לפני אלף שנה, כפי שנשמרו בגניזה הקהירית.

הרב בר חיים פרסם עבודה בנושא ההבדלים בפיוטים ובברכות התפילה בין הבבלי לירושלמי. הבבלי נותן לתפילה מטבע של קביעות בלי יכולת לאלתר, "שזו לדעתי תולדה בלתי נמנעת מהגלות, לעומת תורת ארץ ישראל שנותנת מקום לאינטואיציה ולאלתור ופחות לנוסחאות קבועות. כל אחד היה יכול להמציא פיוט בחזרת הש"ץ, דבר שכה התנגדו לו בבבל, עד שאפילו לא הרשו בישיבתו של רב האי לומר אפילו את התוספות של ימים נוראים בתפילה, כמו "זכרנו לחיים". ואכן עד היום אצל הספרים צאצאי יהודי בבל, לא מופעים כלל פיוטי היוצרות של ימים נוראים".

הרב בלס מסייג ואומר שהניסיון ליצור נוסח תפילה לפי הירושלמי, גם אם הוא נכון טקטית, אינו מגמה של המכון אלא יוזמה פרטית של חלק מהחברים ולא מאפיין את כל חברי הקבוצה.

מה קרה בשמונה השנים האחרונות, מאז החל המכון לפעול?
הרב בלס: "היינו צריכים להדביק פער של אלפי שנים. היום אנחנו מרגישים שיותר רבנים, מרצים, הוגים ותלמידים מצטטים את הירושלמי. לאט-לאט זה מחלחל. אני מאמין שגם המכון שלנו תרם לכך. העבודה דורשת גם למחוק כל מיני סטיגמות של אלפי שנים שהציגו את הירושלמי כמשהו הקשה ללימוד. נכון שהלימוד בירושלמי כפי ששרד, אינו פשוט. אבל היום כשיש פירוש של כמעט שלוש מסכתות, זה משתנה".

הרב בר חיים: "ברגע שמתרגלים לשפה ולמינוחים של הירושלמי, מתפרקת האשליה שהוא קשה. למעשה הוא פחות פלפלני ופחות מורכב מהבבלי".

הרב בלס: "הדברים אכן מחלחלים. ברחבי הארץ יש סנוניות ראשונות של חוגי לימוד של הירושלמי לפי המסכתות של המכון, כמו חוג בירושלים וחוג בישוב עינב ובבית שמש. קיימנו מספר כנסים, וכן תחרויות נושאות פרסים לכתיבת עבודות על הירושלמי בקרב בחורי ישיבות גבוהות. לא מזמן התקיים בהיכל שלמה יום עיון לרגל צאת הספר "אורות הירושלמי", בו הבאתי מאמרים על סוגיות של אמונה, חינוך ואקטואליה מתוך מסכת תעניות בירושלמי, שהיא קלה יחסית, ולכן עשויה לשבור ביתר קלות את המחסום של לומדים רבים ביחס ללימוד הירושלמי, בתקווה להחזיר עטרה ליושנה".

לא זכור לי שראיתי אנשים חרדים בקהל שהתכנס בהיכל שלמה לאותו ערב עיון. אם היו שם, הם לא בלטו. העולם החרדי עדיין נתון בתוך אווירה של גלות מלאה. המציאות של מדינת ישראל שאינה מתפקדת כיום כמדינה יהודית, דוחקת אותו לקבוע שאנחנו בגלות גם על אדמתנו. לכן גם תנועת התעוררות כזאת להחזרת הלימוד בתלמוד ירושלמי לא הייתה יכולה לצוץ שם. עם חלק כה גדול של העם שבכלל לא לומד תורה, ועם חלק גדול של העם שאינו יכול להזדהות עם רוח תורת ארץ ישראל מתוך מחשבה שלא נגאלנו כאן גאולה שלימה - אנחנו, כמי שיושבים על אדמתם, באמת זקוקים להרבה תפילות, רחמים ולימוד כדי לזכות ולהיות ראויים לרוח הטבעית, הספונטאנית, האינטואיטיבית והמאלתרת יותר - הרוח של תלמודה של ארץ ישראל.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. יישר כוחכם
    (27/11/2007)
  2. סידור התפילה בנוסח ארץ ישראל
    (28/11/2007)
    שלום לכם. שמי יאיר ואני מנהל את אתר האינטרנט הזמנה לפיוט. הייתי שמח מאוד לרכוש את סידור התפילה שדובר בו בכתבה. אשמח לפרטים נוספים.
  3. כיצד רוכשים את סידורי התפילה?
    (28/11/2007)
  4. יוזמה יפה
    (28/11/2007)
    יישר כוח

Warning: file_get_contents() [function.file-get-contents]: SSL operation failed with code 1. OpenSSL Error messages: error:1407742E:SSL routines:SSL23_GET_SERVER_HELLO:tlsv1 alert protocol version in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 47

Warning: file_get_contents() [function.file-get-contents]: php_stream_sock_ssl_activate_with_method: SSL handshake/connection failed in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 47

Warning: file_get_contents() [function.file-get-contents]: Unable to activate SSL mode in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 47

Warning: file_get_contents(http://www.hebcal.com/shabbat/?cfg=json&city=IL-Jerusalem&m=50) [function.file-get-contents]: failed to open stream: Permission denied in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 47

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49