כזה, כאילו, יצאנו ממצרים?

אפרים אורן לא מבין איך ''כאילו'' יוצאים ממצרים ומסביר למה האמונה ביציאת מצרים היא מעיקרי האמונה

אפרים אורן ו29/03/2007

מזה מספר שנים קידשתי לי מלחמת חורמה באופנת ה"כאילו" שפשטה במחוזותינו. התלמידים כבר יודעים. מי שישבץ את המילה הזו שלא לצורך בתוך משפט - ייאלץ לתקן עצמו שוב ושוב. משפט כמו: "משה כאילו אמר לה' שהוא כאילו מגמגם, ולכן כאילו ה' נתן לו את אהרון שכאילו ידבר במקומו"? - לא אצלי חביבי. אמור שנית! - "כאילו..." לא כאילו, באמת! אני שב ומשנן באזני התלמידים. וגם: " התשובה שלך מצוינת - חוץ מהכאילו", או בעקיצה: "מה תגיד לה? שאתה כאילו אוהב אותה? ושאתה רוצה להציע לה כאילו חברות". בקיצור - דברו לעניין, תפסיקו להתחבא מאחורי הכאילו.

והנה בא אחד המשפטים הכי מרכזיים בהגדה של פסח והפך את כל התיאוריה שלי על פיה: שהרי כך אנו אומרים מדי שנה, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו - כאילו הוא יצא ממצרים". אצלנו בבית נוהגים היו גם לחזור ולשיר במקהלה קנונית: "כאילו הוא יצא ממצרים", ובעלי הבס העמוק אף משלשים ליתר ביטחון: "כאילו הוא יצא ממצרים". וכאן הבן שואל, או מקשה או תוקף: המורה - כאילו? יצאנו ממצרים או לא? רק תחליט. מה זה הכאילו הזה, למה מה קרה שם באמת... כאילו?

בעוד אני מהרהר בסוגיה רבת המשמעות, מאיפה צנחה המילה העכשווית המרגיזה הזו ללב הקונסנזוס הקלאסי של ההגדה, נאלצתי להתמודד עם סוגיה מטרידה לא פחות. מדי ערב פסח בפסחו, נוחתת עלינו כתבה חדשה תחת הכותרת המפוצצת "יציאת מצרים - עובדה או מיתוס?"; "האמנם אכלו אבותינו מצות, או שמא פיתה וחומוס?" - ומכאן מתחיל החוקר המתלהב להוכיח שבו ידיו חפר את הנתיב שבו - לכאורה - חצו אבותינו את הים ולא מצא שם עקבות של אלפי אנשים, או שבהר סיני לא ניתן היה לחצוב את לוחות הברית, ושעל פי הממצא האפיגרפי מתקופת ההתנחלות - אבותינו כלל לא ידעו את שם ה' המיוחד עד מאתיים שנה אחרי דוד ושלמה (אם בכלל היו שני אנשים כאלה).

הוכחות מתחומי הספרות-ההשוואתית, הארכיאולוגיה, התיאולוגיה או ההיסטוריה - בקיצור: לא היו דברים מעולם. או בניסוח יותר זהיר, לא נתגלו שום ממצאים פוזיטיבים התומכים בהשערה של יציאת עם ישראל ממצרים. ובשורה התחתונה - הכל סיפורי מעשיות.

הנטייה הפשוטה של דוס כמוני היא להתווכח: להוכיח לחוקרים שהם מדברים שטויות. בשביל מה ניגשתי לבגרות מוגברת במחשבת ישראל? עברתי על הכוזרי כסדר שלוש פעמים, טחנתי את "אמונות" של הרב הס ישר והפוך - אם לא בשביל הרגע הזה? - קודם כל אוכיח שהחוקרים לא מבינים על מה מדברים, אח"כ אזכיר לכולם ששלוש פעמים הארכיאולוג ההוא שינה את דעתו. כמובן לא אוותר על הטיעון שהארכיאולוגים הם אנטישמיים / שמאלנים / פוסט-מודרניים (מחק את המיותר או הוסף לפי הצורך). ולקינוח אצטט בידענות את אדם זרטל שגילה את המזבח בעיבל או את סקר יו"ש האחרון שגם אם לא ניתן לבנות עליו הכל, הרי שהוא מוביל אותנו במגמה ברורה, ואם רק נמשיך...

אך כאן הגיע העת לעצור ולשאול את עצמנו שאלה פשוטה - סלחו לי על המעבר לשפה רשמית ומוקפדת: האם האמונה ביציאת מצרים היא מעיקרי האמונה שלנו?
בלי התחמקות! כן או לא? אם, כחלק מהאמונה בכל דבר שנכתב בתורה, התשובה היא כן - יש לכך השלכות מרחיקות לכת. אין טעם בשום טיעון מדעי, ובשום הוכחה הגיונית. אנו מאמינים בכך - יהיה המצב המדעי אשר יהיה. עלינו לפתוח כל מחקר שלנו בנושא ב"גילוי נאות": אמונתנו איננה מאפשרת לנו לקבל את המסקנה שיציאת מצרים לא התרחשה בצורה מדויקת כפי שנאמר בתורה. מנקודה זו אנו מתחילים את המחקר [הערה: בהצהרה דומה פותח הרב דוד צבי הופמן את מחקרו-פירושו על ספר ויקרא, המתנגח עם מבקרי המקרא על בסיס "מדעי"]. במילים אחרות אנחנו חוקרים אבל מחליטים מראש מה חייבות להיות תוצאות המחקר שלנו. ושמא עדיף, כמו החרדים, לזנוח את התחום לגמרי?

מן העבר השני, המשמעות היא שאם יתברר אי-פעם (וגם אנחנו נשתכנע) שחלק מהדברים הכתובים בתורה אינם נכונים - הרי שכל בניין האמונה שלנו יקרוס. אכן, חתיכת תיק. למפרע לא יעזרו לנו שום הסברים והצטדקויות. חייבים להחליט מראש - הולכים על זה, או לא.

ומה איתך? תשאלו. אתה - לא מאמין?
מה שכתוב בתורה הוא לא נכון?
אז למה אתה מקיים את המצוות?
איך תספר לבנים שלך בעוד פחות משבוע על יציאת מצרים?

כאן חברים וחברות, אני מחזיר אותכם לתחילת הדברים, הרי זה כל כך פשוט. המילה הזו שתקועה לה בלב ליבה של ההגדה: "כאילו". לא נאמר שאדם חייב להרגיש שהוא יוצא ממצרים, אלא חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא. בוא ננסח זאת למדנית: האבות כידוע קיימו את התורה קודם שניתנה. אשר על כן, גם אברהם אבינו ראה את עצמו כאילו, ואפילו משה ריבנו ובני דורו ראו את עצמם כאילו הם יצאו ממצרים, כן, כך! תגידו עוד פעם: בכל דור ודור היו חייבים כאילו,  גם בדור דעה, גם יוצאי מצרים ראו את עצמם - כאילו הם יצאו ממצרים.

זהו סיפור היסוד של העם שלנו. לא התחלנו כגיבורים, התחלנו כעבדים. לא "בארץ ישראל קם העם היהודי" אלא על אדמת נכר נגלה אלינו האלוקים. לא בתהליך הדרגתי של דורות על גבי דורות, אלא בבת אחת, בחמישים יום יצאנו ממ"ט שערי טומאה - וזכינו לקבל את התורה. זה ה-סיפור של העם שלנו: לא משנה לי האם אלו עובדות, אני מאמין ובטוח שזהו הסיפור הגדול. עם עובדת קיומו של הסיפור לא ניתן להתווכח. זהו הסיפור שעיצב אותנו כפי שאנו, על כל תכונותינו. על הנדיבות המוגזמת ועל ההיסטריה הבלתי נסבלת שלנו; על חכמתנו ועל קושי עורפנו; על יהירותנו - המוגזמת לעיתים - אך גם על העובדה שאנחנו בעקשנותנו מבקשים שוב ושוב, לנסות להוציא את העולם כולו, עוד שלב אחד מתוך שיעבוד מצרים.

זה אולי נשמע כהתחכמות, אבל אני מאמין בכך בכל לב. עיקר העניין של ליל הסדר איננו לשכנע או להשתכנע שהדברים אכן קרו, עיקר העניין הוא לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח. חשבתם על זה פעם, מהיכן נוכל הרבות-ספר? אם מדובר בעובדות, הרי הן תחומות ומוגדרות. אבל שימו לב - מדובר בסיפור - וכאן זה כבר סיפור שונה לגמרי. הסיפור, הנארטיב - כפפי שנוהגים לכנותו היום - הוא אין-סופי, אפשר לספר ולספר ולספר. ואם ישאל הבן - והוא חייב בלילה לשאול ולשאול: אבא, זה היה באמת? אל תתביש ואל תגמגם, תגיד לו: בני היקר, כולנו היינו עבדים במצרים, כמו עבד זה, כמו שפחה זו. תפעיל את הדמיון בני היקר, צא ממצרי העובדות - תיכנס לתוך הסיפור. תרגיש עצמך מוזמן להיכנס גם אתה אל תוך הסיפור שאינו נגמר, הסיפור של הלילה הזה, הסיפור האחד והיחיד: אנחנו, וכל הדורות כולם, כאילו יוצאים ברגע זה משיעבוד ארוך ארוך ארוך במצרים.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. לי הדבר היחיד שקשה זה ההגדה
    (30/03/2007)
    זה ארוך ממש (לא כאילו) כמו יציאת מצרים
  2. מעניין מאוד
    (01/04/2007)
    נקודה למחשבה
  3. אהבתי, אבל מה כאילו זה אומר?
    (01/04/2007)
    בתכלס - אתה בעד או נגד? אתה דוס או לא? לא הבנתי עד הסוף
  4. משהו איכותי כל הכבוד
    (01/04/2007)
  5. כאילו זה מעניין אותי
    (01/04/2007)
  6. תגובה ל- 3
    (01/04/2007)
    אבי אבות הדוס

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49