גורלו של צבע אדום

רועי לחמנוביץ על ההבדל בין ''הצבע האדום'' של תושבי שדרות ואשקלון שנשכח במהירות מהלב לבין הצבע האדום של מסכי הבורסה שלא יורד מהכותרות.

רועי לחמנוביץ ו25/03/2008

הבורסה.אדום כותרות

קסאמים בשדרות.החדשות של אתמול (צילום: המטה לביטחון שדרות)

היה מי שאמר שהכול יחסי אבל אם ניקח את המשפט "צבע אדום" ונבדוק את האסוציאציות שלו באזור אשקלון ודרומה לעומת האסוציאציות לאותו המשפט באזור תל אביב נגלה כולנו עד כמה התודעה היא שיקול של גיאוגרפיה. 

אם נשאל את עצמנו מה צריך היה לקרות שה"צבע האדום " המזהיר מפני קסאמים בשדרות וגראדים באשקלון "יככב" תדיר בסדר היום הציבורי? התשובה טמונה בסף הרגישות.

התקשורת חיפשה כל העת גירוי שיוחל לחצות את הסף התקשורתי ובתוך כך יזכה לפרסום.
בתחילה נפלו קסאמים בשטח פתוח התקשורת סיקרה עד שהדבר הפך להרגל ונעלם מסדר היום הציבורי.
אנשי שדרות חיפשו "גימיקים" כדי לחדור ללב סדר היום ומוחם היצירתי לא נח - צעדות, אוהל מחאה, עצרת מול בית רה"מ, שביתות רעב הכל כדי שאנשי המרכז ירגישו במקצת מה עובר עליהם.

ההשתכללות של המחבלים החזירה את הסיקור התקשורתי לאזור שדרות.
הטילים החלו ליפול בריכוזי אנשים, בתחילה היו רק פצועים, לאחר מכן התקשורת עצרה מלכת כאשר נהרג ההרוג הראשון מפגיעת הקסאם.

כך היה גם באשקלון.

ברגע בו נפל גראד הראשון בעיר קמה סערה רמה ומיד לאחר מכן הדיווחים אודות הנפילות הפכו לשגרתיים.
עד אשר נפל טיל גראד באשקלון בין הבתים של השרים אבי דיכטר ויצחק כהן הדבר שוב לכד את תשומת הלב הציבורית.

הניתוח התקשורתי הבסיסי של כל הוויה של ה"צבע אדום" תוצרת שדרות ואשקלון מוביל למסקנה מאד פשוטה - כל עוד היה רק עניין תקשורתית שגרתי אזי הסיקור, אם בכלל , היה מינורי.

אירועים ''מכוננים'' (והלוואי שלא יהיו כאלה ) העלו את ה'פיק' התקשורתי וגרמו לנושא לנשום אוויר פסגות לפרק זמן מוגבל.

ה"צבע האדום" השני שאני רוצה לדבר עליו וש"קולו" נשמע בעיקר באזור תל אביב הוא בעיקר צבע אדום שנראה והוא כל כך נראה עד שאין לו קול וקולו בכל זאת נשמע למרחקים.
כוונתי היא לצבע האדום מהמסכים של הבורסה, המדדים ושער הדולר.
"הצבע האדום", שהדגיש את התרסקות השווקים, הצבע הזה לא הרג אף אדם וגם לא הוביל לאף שביתת רעב, צעדה לירושלים או אוהל מחאה אבל דווקא הצבע האדום הזה גרר התייחסויות של מספר בכירים בהוויה הישראלית ונקיטת מספר צעדים כלכליים משמעותיים.

הניתוח התקשורתי הבסיסי הראה כי התקשורת עקבה כל יום אחר מצבו של "הצבע האדום" הבורסאי והדולרי ולא חיכתה לזרז כלשהו או לאירוע שיגרה את הצורך בעיסוק התקשורתי .

אחת הדוגמאות הבולטות נשמעת בגלי צה"ל בסביבות השעה עשר כשגרה רזי ברקאי מעלה כתב תורן שיסקור את מצב השוק הכלכלי.

הסמיכות בין שני "צבעי האדום" הולידה את המסקנה העצובה שלסיקור התקשורתי יש צבע ופנים מאד ברורים והתחרות בין מרכז לפריפריה לא קיימת.

חשוב להדגיש כי צבע אדום אחד שייך לתחום של חיי אדם ואילו האחר שייך לתחום הכלכלה.

לעולם בכל ליין אפ תקשורתי חיי אדם קרי התחום הביטחוני יקדים את התחום הכלכלי ולמרות זאת המשבר הכלכלי תקע יתד בסדר היום והמשבר הביטחוני הזה נלחם על חייו ( תרתי משמע ).

זהו סיפורו של "צבע אדום". זה הסיפור של כולנו: האדום שהוא פעם אדום ופעם ירוק חזק יותר מאדום שהוא פעם חי ופעם מת.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. זה הפער בין עשיירם לעניים
    (25/03/2008)
    אל תתבלבלו אם עניים היו גרים בתל אביב גם שם זה לא היה משנה כלום
  2. די לכתובת הפופוליסטיות האלו
    (25/03/2008)
  3. בקצב הזה יהיה דם אדום של כולנו
    (25/03/2008)
    כי הערבים יחסלו אותנו
  4. המצב הוא שגורלו של העם היהודי לוטה בערפל
    (25/03/2008)

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49