הרב שרלו'' יש ללמוד מתקופת הכהנים על חשיבות מימון שרותי הדת'

הרב שרלו מוצא בפרשת השבוע שלוש הצדקות למימון תקציב שרותי הדת ע''י המדינה ומבקש להשוות את תקצוב שרותי הדת לזה של עולם האקדמיה.

הרב יובל שרלו ו26/06/2008

הרב שרלו.להסכים על עקרונות היסוד (צילום: דב ירדן- הסוכנות היהודית)

סקירת הפרשה- פרשת קרח פרשת קרח עוסקת ברובה במחלוקת המפורסמת שבין קרח ועדתו על הנהגתם של משה ואהרן. המחלוקת, מוכרעת בסופו של דבר, בידי הקב"ה שגוזר את דינם של קרח ועדתו למיתה כשהאדמה פוצה את פיה ובולעת אותם לקרבה חיים. במחציתה השנייה של הפרשה נושא מתנות הכהונה (ראו הרחבה במאמר)

על מתנות כהונה ותקצוב שירותי הדת בישראל

הנושא בו אני מבקש לדון השבוע הוא נושא עדין ומורכב, ואולי דווקא בשל כך יש להעלותו לשולחן הדיונים. בפרשת השבוע שלנו אנו מוצאים את המונח שלימים יקרא בשם "מתנות כהונה", לאמור: הכהנים והלווים המשרתים במקדש נהנים מכך שהתורה מחייבת את שאר האומה להפריש לטובת העובדים במקדש חלקים מהיבול החקלאי והקורבנות המובאים למקדש.

מאידך, חשוב להדגיש כי על פי התורה הכהנים והלויים, הקדישים את חייהם לשרות במקדש, הם נטולי נחלה משל עצמם, ומכאן שאין להם כל דרך להתפרנס. דבר זה נאמר בפרשה במילים: "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד".

ברם שיטה כלכלית זו עשויה לגרום שתי תוצאות מנוגדות. הראשונה - והיא המבורכת שבהן - היא התחושה העמוקה של אזרחי המדינה כי הדבר מוצדק וראוי. העובדה שהמדינה חפצה במוקד דתי, ובשל הרצון שלא להכפיף את רשות המקדש למערכת המדינית, ברור לכל כי יש צורך ביצירת מערכת כלכלית שתממן את קיומו של המקדש. אולם ביצירתה של מערכת שכזאת מסתתרת גם סכנה גדולה עם תוצאה שונה לחלוטין - שבה אנשי המקדש יסתאבו ויתייחסו אל המון העם לא כאל מי שנועדו לשרת ולממן אותם(ואכן בתחילת ספר שמואל אנו מכירים את סיפור בני עלי שהתדרדרו לכך), ואילו אנשי המדינה יראו במשרתי המקדש לא יותר מאוכלי חינם. במדינת ישראל של היום אנו נמצאים בדילמה דומה, בהתאמות לטיבה של המדינה המודרנית. המדינה מממנת מתקציבה את שרותי הדת, משכורות רבנים מסוימים, בתי הדין וכדו'.

שלוש הצדקות בסיסיות קיימות במימון זה.
ראשית, עצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית מחייב את קיומם הממלכתי של מוסדות יהודיים מובהקים.
שנית, מכיוון שרוב מוחלט של אזרחי המדינה נזקק לשירותים אלה על פי אמונתם האישית ומעוניין בקיומם מכאן שראוי לממנם.
ההצדקה השלישית נובעת מכך שראוי לה- למדינה שחלק מתקציבה יופנה לעניינים שברוח, בדיוק כפי שהמדינה מתקצבת ענייני תרבות שונים.

תרבות תורנית ודתית אינם שונים מבחינה זו, ולא זו בלבד, אלא שהדבר נדרש גם מעצם תקצובם של מוסדות אקדמיים שאינם "מייצרים" כסף. כך ראוי, לכל הפחות, שיעשה גם עם עולם התורה. ברם, כפי שכבר הקדמנו, מציאות זו נושאת בחובה סכנות רבות. לעתים מימון זה מהווה הצדקה לשיסוי ולעלבון כלפי המשרתים בקודש כשנטען כלפיהם שהם אוכלי חינם.

לא פעם מביא מימון זה לידי גבהות לב מצד הנהנים ממנו. הם שוכחים כי הם משרתי ציבור. או אז לא רק שאינם חלק מהציבור אלא שהם אף לא פועלים לכיוונו. בשל המתח הגדול שמתעורר כל אימת שסוגיה זו עולה על פני השטח, נמנעת לרוב האפשרות לקיים דיון ציבורי פתוח בנושא. מה שנגלה לנגד עינינו בפועל הוא מאבק פוליטי כוחני בנושא תקציבים, חקיקה ומוקדי כוח.

ברם, עלינו לזכור כי ישנה אפשרות אחרת שבה יוסכמו העקרונות - כמו הלגיטימיות של תקצוב שרותי הדת ומוסדות לימוד התורה מחד, והציפייה כי הם יעניקו שרות לציבור מאידך. בדרך כלל, כשעקרונות היסוד מוסכמים הם לא הופכים למאבק פוליטי. אפשר בהחלט שהם ישמשו בסיס לדיון ציבורי הנעשה בעין טובה. ראוי שבדרך זו יוסכם גם גודל התקציב המופנה לעולם היהודי התורני. בצורה שכזאת לא נזדקק למערכת מתמדת של כוחנות פוליטית ומאבקים מכוערים בכדי לקיים את התורה בישראל.

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. צריך לזכור שהנושא הזה גם מרבה מחלוקות בקרב העם עם החילונים
    (26/06/2008)
  2. כל מילה בסלע
    (26/06/2008)
  3. למדינה שדואגת לאקדמיה יותר מלעולם התורה אין זכות קיום
    (26/06/2008)
  4. מימון מדינה לשירותי הדת גם לרפורמים? לקונסרבטיבים?
    (26/06/2008)
  5. לממן גם את זכויות הנשים האורתודוכסיות
    (26/06/2008)
    צודקת ענת, מה עם הרפורמים והקונסרבטיבים, אבל די ברור שלרב שרלו אין אינטרס מיוחד לפעול למעננו. אז אולי יתחיל כבוד הרב בשלב יותר בסיסי - מה עם האורתודוכסיות ? כן, כן, בנות הזוג והבנות. האם גם עבורן לדעת הרב שרלו המדינה צריכה לממן שירותי דת? למשל, בתי כנסת שלא צריך לסחוב עגלה ב-20 מדרגות תלולות כדי להיכנס לעזרת הנשים שלהן? למשל, בתי כנסת שבהם משתמשים באותה איכות של ריהוט לחלק של הגברים ושל הנשים? (מכירים את זה ? ספסלים מרופדי קטיפה למטה, כסאות כתר למעלה) בינתיים אנחנו (רפורמים וקונסרבטיבים) דואגים לעצמנו, אבל מי ידאג לכן, אחיותיי האורתודוכסיות? לא הרב שרלו.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49