הימים הנוראים בניו יורק - המלך הנכון בארמון הלא נכון

משל מאת שליחת בני עקיבא העולמי בארצות הברית על חגיגות ראש השנה ויום כיפור בחו"ל

אביבה ברניגר ו06/10/2008

יום כיפור בגרמניה אשתקד

ההכנות לטקס המלכת המלך בעיצומן,

טקס ההמלכה מחדש, הטקס לו מחכים כולם, נערך בכל שנה ושנה כמחווה של נאמנות וחיבור לנתיני הממלכה, וגם כדי לתת לנתינים סיבה למסיבה. למלך האהוב, אשר חוגג שנים רבות רבות למלכותו, ישנם מדינות רבות אשר בהן הוא מולך אך בכל שנה הוא מומלך מחדש בממלכתו המקורית, הראשונה, ממלכתו האהובה, בארמונו הקטן והישן ביותר, בביתו. הלוויינים מוכנים מבעוד מועד וטקס ההמלכה, כמו גם המסיבות שלאחריו, מועברים בשידור ישיר לכל ממלכות המלך.

השנה, החליט יועץ המלך להפתיע את המלך ולערוך את טקס ההמלכה באחת המדינות השכנות ללא ידיעת המלך. בסוד גמור ההזמנות נשלחו לכל נתיני הממלכה, הנשים יצאו בהמוניהן לקנות שמלות חדשות, הגברים קנו חליפות חדשות, הסתפרו, התגלחו בקפידה. הפרחים נקטפו, סודרו במרכזי השולחנות, המאכלים הוכנו במעוד מועד, הקישוטים נתלו, ולבסוף, חודשים של הכנות ותיכנונים הגיעו לעיצומן. מחר היום הגדול.  

המלך קם בבוקר וירד לאכול ארוחת בוקר כשהוא חוזר על נאום הפתיחה שוב ושוב, שישים ותשע שנים ועדיין בוקר ההמלכה מרגש אותו כל פעם מחדש. לפתע אל החדר נכנס יועץ המלך ובידו מעטפה. "אדוני המלך, החלטנו השנה להפתיע אותך ולערוך את הטקס באחת המדינות השכנות. בידי הכרטיסים למטוס הפרטי שייקח אותך לשם. הארמון מוכן, הכל מאורגן וכולם מחכים לבואך.

"מה? הטקס לא יהיה כאן? בביתי?"

"לא, כבודו, חשבנו שזה ישמח אותך לערוך את הטקס בארמון גדול, מפואר וחדיש יותר במדינה השכנה. להכיר טוב יותר את אנשי המדינה"

"ובכן, זה כן.. משמח" ענה המלך מבולבל מעט "אבל.. לא יהיה נכון יותר לערוך את הטקס היכן שרוב נתיני הממלכה נמצאים?"

"אמת. רב נתיני הממלכה אכן שוהים במדינתך, כבודו, אך תופתע לשמוע כי ההבדל המספרי בין נתיני המדינות קטן ביותר. רבים רבים עברו למדינה השכנה."

"ובמדינה השנייה יודעים כיצד לערוך את הטקס? הם מסוגלים לכך?"

"בוודאי שכן!" צחק היועץ "הם הרי רואים את הטקס מועבר מדי שנה במסכי ענק והטכנולוגיה אצלם מפותחת ביותר והארמון שלהם, כבודו, זה לא הבית אבל זה מפואר וגדול הרבה יותר מהארמון שלך. בוודאי שהם מסוגלים לכך"

"אם כן, מדוע לא? בחפץ לב! מתי הטיסה?"

"בעוד כשלוש שעות מלכי, כדאי שנזדרז".

כעבור שעה צעדו המלך ופמלייתו אל המטוס. הטיסה עברה על המלך ברגשות מעורבים. מצד אחד קשה היה לו לעזוב את נתיניו האהובים במדינתו שלו, קשה היה לו השאיר מאחוריו את הארמון הקטן, המוכר והביתי. מצד שני חיכה לפגוש את נתיניו במדינה השכנה ולראות את הארמון החדש והמרהיב שנבנה במיוחד לכבודו.

בחששות וציפיות עלה המלך על הלימוזינה הלבנה אשר חיכתה לו מחוץ לשדה התעופה ובשקט נסע אל הארמון כשבראשו עובר שוב על הנאום שלו אל כל הממלכה.

מעולם לא ראה המלך ארמון יפה ומפואר יותר מן הארמון אשר ראה כעת לנגד עיניו. הוא יצא מן הלימוזינה, נשא עיניו אל הארמון וליבו החסיר פעימה. איזה עיצוב! איזה פאר! אילו גנים יפים מקיפים את הארמון ונהר שזורם ומשקה את כל הפרחים והעצים. כל כך התרגש המלך עד כי לא שמע את היועץ קורא לו ומאיץ בו להיכנס פנימה. "כדאי שנזדרז מלכי, הטקס מתחיל בעוד שעות אחדות".

המלך נכנס לארמון ולא הפסיק להתפעל מההוד וההדר, והמחשבה שכל זה נבנה לכבודו בעוד הוא אינו גר כאן כלל! רק מגיע לבקר מדי פעם וכל זה בשבילו.המחשבה גרמה לו למבוכה קלה אך הוא הזכיר לעצמו כי בזכותו יש למדינה הזו שקט ושלווה ופרנסה וכלכלה.. וזה הניח את דעתו. בעוד המלך מתכונן לנאומו ומתבונן בארמון הוא הבחין כי מחוץ לשערי הארמון היתה תכונה רבה. אנשים רצים ומסתובבים ממקום למקום. "סלח לי" הוא פנה ליועץ, "מדוע כל המהומה מחוץ לארמון? האם לא הושלמו ההכנות לטקס?" "הושלמו מלכי" ענה היועץ ושמץ של כעס בקולו "הושלמו מזמן, אך המדינה הזו, שלא כמו מדינתך, אינה יכולה להיעצר כשאתה מגיע. האנשים אשר עורכים את הטקס יעצרו ויבואו, וודאי, אך שאר האנשים עסוקים הם.. ועליהם להתכונן גם לטקסים אחרים שנערכים למלכים נוספים שמתארחים במדינה, מחר ובעוד שבוע. אין להם רק מלך אחד, מלכי.  ביקשנו כי לכבודך יעצרו אבל הדבר באמת בלתי אפשרי.."

מופתע מעט המשיך המלך לשאול "המלכים הנוספים הללו מגיעים היום? כי אני רואה שישנם עבודות בכביש ושיפוצים. כה דחוף עד כי לא ניתן לעצור ולו לכמה שעות?"

"לא, אי אפשר לעצור את שטף העבודה שלהם. אבל הארמון בנוי במיוחד בצורה שמבודדת רעש מהרחוב, הוא סגור ושמור וכאן בפנים לא יפריעו לנו, אני בטוח. בחוץ אין מה לעשות, בשביל לבנות ארמון כה גדול ויפה כמו זה, דרושים ימי עבודה רבים והשקעה רבה. אנשים פה חרוצים מאד, גם במחיר שעות מנוחה והפסקה."

"אני מבין." ענה המלך "תואיל בטובך לשמוע את נאומי עוד פעם אחת לפני שיתחיל הטקס?"

"בוודאי" ענה היועץ. "אני מקווה שלא שכחת כי הוספנו לך עוד קטע בשפה שבה מדברים במדינה הזו, קצר לא להיבהל."

"מה?? ממתי הוסיפו לנאום עוד קטע?"

"בזמן ההכנות תרגמנו את הנאום לשפה המדוברת, אל תדאג, לא את כל הנאום. אלמד אותך עכשיו כיצד להגות את המילים.."

"ומה בדבר שאר הנאום? האם גם אותו עלי ללמוד?"

"לא לא, האנשים פה מבינים היטב את שפתך אך כדי להתחבר אליהם היטב עדיף שנדבר גם בשפתם, זה ייצור רושם טוב"

המלך למד במהירות את המשפטים בשפה הלא מוכרת כשלאט לאט מתגנבת לליבו תחושה של זרות במדינתו שלו השונה כל כך ממדינתו המקורית, האהובה. הוא הגיע אל טקס ההמלכה מעט חושש.

הטקס עצמו נערך בהידור ובהתרגשות רבה. אמנם השירים והמנגינות היו שונים ומשונים, גם המאכלים שונים ממה שהיה רגיל אליהם אך אנשי המדינה השכנה היו נחמדים מנומסים ומסבירי פנים והמלך התרשם מסיפוריהם על חיזוק המדינה וחיזוק הקשר עם המלך שבא אליהם לעיתים רחוקות, קשר שנשמר על ידי שירים וסיפורים על המלך, לימוד שפתו ולימוד ספריו שכתב. "בואו לבקר במדינתי ושם תוכלו לראותי כל הזמן!" אמר המלך לכולם "ובכן.. זה רעיון יפה אבל לחיות שם? אנחנו באים לבקר בה המון, מלכינו, אבל לחיות? זה החלום שלנו.. כרגע אין זמן.. צריך לעבוד.. לבנות עוד ארמונות.. כשהמדינה שלך תגדל אולי נבוא.. טוב לנו בינתיים פה, עיניך הרואות."

"אבל בכל ספרי שכתבת הזמנתי אתכם לבוא אלי למדינתי, שתחיו לידי, שנהיה קרובים יותר."

"נכון, נכון.. את הספרים קראנו ואפילו את רוב הדברים הבנו ובבוא היום.. אולי.."

כשתחושת הזרות סוגרת עליו נשא המלך את נאומו בעיניים דומעות, מתגעגע לביתו, לנתיניו הנאמנים אשר עצרו מעבודתם בשבילו, אשר בנו לו ארמון קטן וביתי ואשר באים לבקרו שם מדי יום ולא רק לעיתים רחוקות. אנשיו אשר שומרים על עמו ואשר ומקריבים את חייהם בשבילו כל בוקר מחדש.

הוא התפעל והתרשם מאנשי המדינה השכנה אך גדולה מההתפעלות היתה השמחה כשנגעו רגליו באדמת המדינה שלו, כששב לממלכתו, למדינתו הקטנה, לביתו. 

שנה טובה.

 בע"ה שנה הבאה כולנו בארמון הנכון

הכותבת הינה שליחת בני עקיבא העולמית בריברדייל ארה"ב
 

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. אביבה,כל הכבוד!
    (09/11/2008)
    אין כמו סיפור פשוט ונחמד כדי להעביר מסר גדול. רבי נחמן-אני בדרך... ב"הצלחה,נשמה!הרבה בהצלחה שם בעמק הבכא

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49