הדרך הישרה, המהירה והנכונה

יו''ר ''אמונה'' ליאורה מינקה מברכת על תיקון חוק יחסי הממון המווה פריצת דרך במאבק מול סרבני גט גם אם הוא פוגם מעט במעמדם של בתי הדין הרבניים.

ליאורה מינקה ו06/11/2008

מינקה.פריצת דרך (צילום: באדיבות תנועת אמונה)

פעמים רבות אני תוהה על התנהגותם של אנשים שממשיכים ללכת בתלם, באותו מסלול עקלתון ידוע ומוכר, גם אחרי שהוא כבר מלא מהמורות ובורות מים ומכשולים, ואף שבמקביל אליו קיימת דרך סלולה, חדשה, ישרה ומהירה יותר. עניין של הרגל, אבל גם הרגל, כידוע, יכול להיות רע.

בימים האחרונים, לקראת ההצבעה בכנסת על התיקון לחוק יחסי ממון, ניסיתי שוב להבין על מה ולמה היה המאבק הזה צריך להימשך כל-כך הרבה שנים, ולמי באמת יש סיבה רצינית להתנגד לשינוי, פרט לאותם גברים אלימים הזוממים אולי לסחוט את נשותיהם. המסקנה עצובה, ויש בה גם כדי להאיר זווית מסוימת בעולמו של הציבור הדתי בפרט: חששות מוגזמים מפני שינוי. מוטב שמה שהיה, הוא גם שיהיה. גם אם הדבר פוגע בינתיים בנשים, ועלול בהמשך להוביל לחקיקת חוקים בתחום המעמד האישי שלא ע"פ דת משה וישראל.

החוק שעבר אתמול סוף-סוף מהווה פריצת דרך חשובה במאבק נגד סרבני גט. הוא זה שיוצר את המסלול המקביל, המתקדם והמהיר יותר מאותה דרך מסורתית ישנה, שצירי העגלה המקרטעת בה חורקים כבר שנים רבות. ניסיון החיים מלמד כי הסיבה העיקרית לעיכוב מתן או קבלת גט, היא המחלוקת הנמשכת על חלוקת הרכוש: מי יזכה לקבל את הכבל החשמלי המאריך של המחשב... ברור לכל כי ככל שיקדם הסדר הרכוש בין בני הזוג, יימנעו חיכוכים, עוולות ואומללות שעלולה להיגרר שנים ארוכות.

תיקון חוק יחסי הממון צודק ומוסרי ונכון. הוא עושה את ההבחנה המתבקשת והחיונית כל-כך בין המריבות הנוראיות על הפרדת הרכוש, לבין ההחלטה והמצב דה-פקטו של "הפרדת הכוחות" במשפחה. מצב הדברים עד היום חשף את הצד המעוניין יותר בקבלת הגט - ובדרך כלל זאת האישה, אף כי לעיתים גם הגבר - לסחטנות וללחצים, כדי שיוותרו על רכושם בתנאים משפילים. החוק החדש מעקר ומפחית את הכוח המשחית הזה.

בניגוד לטענות, ששמעתי פה ושם במהלך הדיונים על החוק, דווקא עיכוב והכבדה על ביצוע הוגן וצודק של איזון המשאבים, גרמו עד היום לכך שבני זוג נשארו פרודים והמשיכו לחיות כך תקופות ארוכות, שנים ארוכות, ללא גט. גם לחשש מפני פגיעה, לכאורה, במאמצי בית הדין להביא לשלום-בית, אין על מה לסמוך.

החוק חל רק בחלוף חודשים מיום שנפתח הליך להתרת נישואין, ובפני בתיה"ד היה ויש זמן די והותר להשלים את מלאכתו הזאת. כנשים דתיות, מעמדם של בתי הדין הרבניים יקר וחשוב לנו, ואולם כדאי גם לזכור שכרבע מהתלונות נגד שופטים בישראל מופנות נגדם. נותרה להם, אפוא, מספיק עבודה לעשות, גם אם החוק החשוב הזה מפחית, לכאורה, מסמכותם וממשימותיהם.

ליאורה מינקה היא יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה", זוכת פרס ישראל.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. ארגוני נשים מחרחרי ריב ומעודדי סרבנות
    (08/11/2008)
    קודם כל סרבנות איננה ענין מגדרי יש נשים ויש גברים (יש מעט יותר גברים מסורבים) אשה לא משלמת את הכגסף לגידול ילדיה אלא הגרוש שלה בלבד. היא גם מקבלת הקלות במס והטבות וכן בטוח לאומי עבור הילדים למרות שמי שהכסף יוצא מכיסו הוא הגרוש האבא. עד עכשיו יש שוויון בין סרבנים גברים לסרבניות נשים. ומה יקרה מעתה? אשה תקבל את כל הכסף (והילדים שהם לא רק שלה עם כל הכסף הנלווה אליהם) תדרוש מזונות אשה (כסף נוסף עבורה בלבד שאפשרי רק כל עוד היא לא גרושה) תתקע את בעלה לשנים ותחיה על חשבונו. ויש סרבנות שהיא נשית בלבד עליה לא מדברים. אלפי גברים ולמעשה כמעט כל גבר גרוש ואב לילדים חווה אותה. גברים גרושים שומעים באולמות בית המשפט את המילים הבאות ''לא תביא עוד כסף לא תקבל את הילדים'' כל אבא שבא לאסוף את ילדיו והגרושה לא בא לתת לאבא את הילדים עושדה מה שבראש שלה והרבה פעמים תמורת ויתור של האבא או העלאה של מזונות. אלפים נתונים לסחיטה של נשים ואותך הרי זה לא מענין. במדינה דמוקרטית קיים חוק גזעני ומפלה בשם ''חוק הכשרות המשפטית והאפטרופסות סעיף 25 הידוע בשם חזקת הגיל הרך. חוק זה מעניק אוטומטית את הילדים לאם. שוויון? דמוקרטיה? את וחברותיך הפמיניסטיות מכשילות כל יוזמה לשוויון!!!! אנחנו רוצים להיות אבות ואתן בכנסת מונעות את זה ...למרות שוועדה כבר המליצה לבטל את החוק. אני לא רוצה לאחל לך ליאורה, אבל אם יש לך בן והוא חלילה יתגרש והמציאות תהיה כמו היום, תביני מיד על מה אני מדבר. אבל אז זה יהיה מאוחר מדי.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49