קווי מהדרין מן המהדרין

רבקה שמעון העפילה למירון ובדרך נזכרה שלמרות ההתנגדות הנשית האוטומאטית, בכל זאת יש משהו בנינוחות שנוצרת בנסיעה באוטובוס נפרד. חוויות מהספסל האחורי.

רבקה שמעון ו10/06/2009

אוטובוס כשר למהדרין (צילום: ויקיפדיה העברית-רשיון gnu)

לפעמים נחות לפתחנו סוגיות ציבוריות שמזכירות לי את המשפט- 'לא יודעת אם לצחוק או לבכות.'

אחת מהן היא סוגיית הנסיעה באוטובוסים נפרדים לגברים ונשים.

אני מוצאת את עצמי ניצבת מול הסוגיה, אחוזה בשרעפים ומתלבטת, כמו שקורה לי לפני חתונה מול ארון הבגדים.

מה ללבוש? האם אלבש את חליפת הערב הסולידית, שלא בא לי עליה, אבל מצד אחד אף אחת לא תרים עלי גבה ותתלחשש עלי, או שבכל זאת אלביש את עצמי במשהו חביב יותר, קצת יותר צעיר ואופנתי שיגרור תגובות לא רצויות. אחרי התלבטויות רבות מול ארון הבגדים אני עוד עלולה לפלוט את המשפט הידוע, שגברים כמובן לא מבינים אותו נכון, אין לי מה ללבוש ולשלוף בגד באופן שרירותי, שיהיה מה שיהיה.

לא כך הדבר בסוגיית האוטובוסים הנפרדים. כאן  יש לי דעה, אבל היא אמביוולנטית. בעצם יש לי כמה דעות והן לא שרירותיות.

מי כמוכן יודעות, חברותי הנשים, שכאשר אומרים לנו ' אל' ו'אסור' מתעוררים אצלנו מיד הגנים העתיקים הללו מימי חווה אמנו- אם כל חי. אמרו לה לא לאכול ולא לגעת, והנה, נגעה ואכלה- דווקא. האישה הראשונה בגן עדן אמרה לעצמה: מה פתאום שישימו אותי מאחורי גדרות? מה אני-עז?

זו הסיבה שהרצון לדחוף אותנו בירכתי האוטובוס או להכניס אותנו לאוטובוס נפרד מקפיצה לנו את הפיוז. כביכול, אנו עלולות להפסיד משהו.  מי יודע מה?

ואם כבר לעשות הפרדה בין המינים, למה לתקוע אותנו בסוף האוטובוס? למה שלא נשב במושבים הראשונים, עם כל התינוקות, הילדים והפקלאות? שהם , הגברים הללו ישבו בסוף! מה הם בכלל סוחבים איתם? לכל היותר תיק ועיתון. יש להם בעיה עם שמירת העיניים? שיעצמו אותן! מה אנחנו אשמות?

ומאידך גיסא, אני אומרת לעצמי, האם כל כך כיף לנסוע באוטובוס מעורב? אני נזכרת בימי קדם,  איך נסעתי, עלמה צעירה, באוטובוס מעורב וכילדה טובה ומחונכת תמיד קיימתי את המצווה "והדרת פני זקן"

כך מצאתי את עצמי ברוב הפעמים עומדת באוטובוס ולאו דווקא יושבת. עומדת ומתייסרת. מול גברים שנדחפים לידי בשוגג או בזדון. 'סוטים'- כינינו אותם. מול מבטים שבשמחה הייתי מוותרת עליהם. מול ריחות שגרמו לה לנסיעה להיות סיוט מתמשך. למה אישה או ילדה צריכה את הניסיון הזה במהלך חייה?

נזכרתי איך הייתי נוסעת בנסיעות בקו הבין-עירוני ולידי 'נתקע' בחור או גבר. לא נעים לך לסלק אותו כי אין מקומות פנויים, והרי את דוגמא ומופת לאזרחית טובה.

הלז מוצא את עצמו מתנמנם בשוגג או במזיד על כתפך במהלך הנסיעה, וגם אז את לא יודעת בדיוק מה לעשות. אם תעוררי קול צעקה, יתעורר הלז בתימהון מעושה- סליחה, לא התכוונתי! ומה אתך? כבודך חולל, צניעותך, תומתך ויושרך האישי.

כמה פעמים שמעתי וידוי כזה מפי בנות צעירות נבוכות. מי צריך את זה?

אז איך זה לנסוע באוטובוס נפרד? לאחרונה חוויתי נסיעה כזו, ורשמתי לעצמי הערה : דווקא רעיון גאוני! וממש נחמד!

היה זה בנסיעה למירון בליל ל"ג בעומר. בקדמת האוטובוס ישבו גברים. מאחוריו ישבו נשים ובנות, ובאמצע ישבו זוגות ומשפחות. ישבנו לנו, חבורת נשים ובנות בירכתי האוטובוס. אף גבר לא נדחף ונלחץ אלינו. יכולתי לנמנם בלב שקט. אף עין גברית לא תביט בי, אף אחד לא יתנמנם על כתפי. ישבנו לנו נשים ובנות ודנו בעניינים ברומו של עולם שנוגעים רק לנו- הנשים.

זוהי סיטואציה מאד מחזקת. מצד אחד את רואה סביבך נשים עצמאיות, דעתניות, שבחרו לנסוע ל'רבי שמעון' על דעת עצמן. והנה אנו יושבות בחלק האחורי של האוטובוס וזה דווקא עדיף לנו. לא צופים בנו, לא מאזינים לנו- משוחררות אנו וחופשיות כציפורי דרור.

שמתי לב שבמירון מאד השתדלו להפריד בין גברים לנשים , שחס וחלילה לא יבואו לידי קלות ראש, ובכל זאת, לא עלה בידם. וחשבתי: הרי זה מוזר! למי מגיעים חצי מיליון איש בכזו התלהבות ומסירות? לרבי שמעון! דתיים, חסידים, כיפה סרוגה, שבאבניקים וסתם עמך ישראל. מסתבר שרבי שמעון אוהב את כולם, ולא נראה שאכפת לו כל כך מההפרדה בין גברים ונשים. עובדה שכל שנה מגיעים יותר ומלאכת ההפרדה נעשית מסובכת אף יותר.

ובכל זאת, עם כל הגמגום שבהפרדה בין המינים- אווירת הקדושה בליל ל"ג בעומר במירון היא חוויה שקשה לתאר. אני חזרתי הביתה 'באורות'.

אז מה עדיף? לערבב? להפריד?

אולי שווה לי לעשות קצת מודעות עצמית א-לה שיטת ימימה. להפריד בין האמת הפנימית שלי לבין המיותר שמקפיץ לי את הפיוז. להתחבר, להתחבר לאני הפנימי שלי , ולבחור מה מדויק לי יותר. מה באמת מתאים לי שיגרום לי נחת אמיתית. או אז אחליט נכון יותר, איזו שמלה ללבוש, ובאיזה אוטובוס לנסוע.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. עזרת נשים
    (12/06/2009)

    איני נוסע באוטובוס מהדרין. בזמנו לא התרחצתי בחוף נפרד. היום כבר איני מצתרחץ בים כלל. לא רוצה לחטוף סרטן עור. לא רוצה לשחות בצואה וכו' לפני שנים גרנו בשכנות למשפחה לא דתית ונדהמתי לשמוע מהאישה שהיא מתרחצת בחוף נפרד! מדוע? נמאס לי מכל הערסים המסתובבים סביבי,לוטשים עינים, מעירים הערות ורמזים ואפילו מציעים הצעות. לא נוח לי לשמש כאיטם מיני מטרתי היא להנות מהים, הרוח והשמש. מסכנות הפמניסטיות

  2. נסיעה נפרדת
    (15/06/2009)
    איך לא ידעתי שנסעת למירון? מתחברת לאמביוולנטיות ושולחת לך כמו תמיד אהבה
  3. אהבתי
    (16/06/2009)
    בעיקר את זה שאיפשרת לעצמך להתלבט ולראות כמה צדדיםלא ראיתי את הדברים כך ואחרי שקראתי התחברתי מאוד תודה!
  4. נסיעות מהדרין
    (16/06/2009)
    אנני מסכימה איתך, כי אני חושבת שלא זו הנקודה. הבעייה היא שכופים עלייך לשבת בנפרד ולעלות ממקום אחר, ולא משאירים זאת לשיקול דעתך ופה ההבדל. זה מה שהופך את זה למשפיל ודוחה כ"כ, ולא עצם הישיבה בנפרד. אני יכולה לבחור לשבת רק ליד אישה באוטובוס כי יותר נח לי, אבל זה אחרת לגמרי אם זה בא מבחירה שלי...

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49