הציונות הדתית בסכנת העלמות?

בנים, אישי ציבור ואנשי חינוך קיימו לא מכבר כנס מיוחד בשאלה: "האם האורתודוכסיה המודרנית היא זן נכחד"? הדעות שנשמעו באותו כינוס לא היו פשוטות. יש מקום לדאגה.

טולי פיקרש ו27/06/2010

איך נראית האורתודוקסיה המודרנית? (צילום: עמיעד טאוב)

עד לפני מספר שנים, כנס כמו זה שהתקיים בחול המועד פסח האחרון בירושלים, היה נחשב מדע בדיוני. אף אחד בציונות הדתית לא היה מעלה על דעתו לארגן כנס, שכותרתו: האם קיימת סכנת היעלמות למפעל הציונות הדתית, אחד המופעים המפוארים, הבולטים והחשובים בתולדות העם היהודי והציונות בכלל. אלא, ששינויים אידיאולוגיים שחוותה וחווה תנועה זו, יחד עם הקצנה בקרב חלקים ממנה, הביאה לכך שבפסח תש"ע, התקבצו בירושלים קבוצת רבנים, אישי ציבור ואנשי חינוך כדי לדון בשאלה, האם האורתודוכסיה המודרנית היא זן נכחד?

דעות ועמדות לא פשוטות הושמעו במהלך אותו כינוס, שיזמה תנועת 'נאמני תורה ועבודה‘. לדברי מנכ"ל התנועה, שמואל שטח, כנס כזה נדרש, בשל תהליכי ההתחרדות העוברים על החברה הדתית בארץ ובארה"ב. "אין זה סוד שהחברה הדתית בארץ עוברת תהליך של התחרדות, אולם חשוב לדעת שתהליך דומה מתרחש גם בחברה האורתודוכסית בארצות הברית. מטרת הכנס הייתה לחזק את הקשר בין האורתודוכסיה המודרנית בארץ לבין מקבילתה בחו"ל, ולבחון יחד כיצד ניתן לפעול בצורה פרקטית על מנת שהאורתודוכסיה המודרנית לא תהפוך לזן נכחד", הסביר שטח.

המתכנסים לא יכלו להתעלם מהדו"ח השנתי של 'מרכז טאוב‘ שהציג תחזית מדאיגה למדי על עתיד החברה הישראלית: בעוד 30 שנה, אם ימשכו המגמות של העשור האחרון, 78 אחוז מהתלמידים בחינוך היסודי יהיו חרדים או ערבים ו 14%- בלבד בזרם 15% , הממלכתי.

על פי הנתונים, בשנת 1960 מכלל התלמידים בבתי-הספר היסודיים השתייכו לזרם החינוך החרדי או הערבי בזמן ש 61%- למדו בזרם הממלכתי. כעבור שני עשורים, ב 1980- , שיעור התלמידים החרדים. והערבים גדל ל 26%- על פי נחום בלס ממרכז טאוב, במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים בלבד חלה ירידה של 3% במספר התלמידים בבתי-ספר יסודיים בזרם הממלכתי, גידול של 8% בזרם הממלכתי-דתי, גידול של 33% בזרם הערבי וגידול של 51% בזרם החרדי. כתוצאה מהשינויים הללו במהלך העשורים האחרונים, קרוב למחצית ( 48% ) מהתלמידים בבתי-הספר היסודיים ב 2008- היו חרדים או ערבים.

"אם השינויים שחלו במהלך העשור האחרון בלבד יימשכו, אזי בעוד שלושים שנה, ב 2040- , יהוו החרדים והערבים 78% מכלל הילדים במערכת החינוך היסודית בישראל בזמן שחלקו של הזרם הממלכתי יירד ל 14%- בלבד". עם זאת, צויין כי "יש להניח שמצב זה לא יתקיים, משני הטעמים הבאים. אם לילדים אלה יהיו דפוסי עבודה כמו של הוריהם היום, מדינת ישראל תתקשה להתקיים. לעומת זאת, אם יהיו להורי הילדים בעתיד שיעורי תעסוקה דומים למקובל במערב, הרי סביר להניח ששיעורי הילודה אף הם יהיו שונים מהיום".

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה ומחשובי רבני הציונות הדתית, הודה כי "סכנת ההיעלמות קיימת, ואנחנו צריכים להתחיל לעבוד כדי שזה לא יקרה. שום דבר לא יתרחש מאליו". לדעתו של הרב שרלו, האתגר הראשון של הציונות הדתית, כדי למנוע סכנת היעלמות, הוא תיקון מערכת החינוך שלה.

"הזרם ששולח את רוב בוגריו לתחום החינוך הוא הזרם החרד"לי. אני מאוד מודאג ממצב זה, שייקח אותנו לצורה אחרת של חינוך. הדבר הראשון שנחוץ לנו הוא חיזוק המחוייבות. הדרך היחידה היא כאשר תלמידינו ירגישו שהם מקדישים את חייהם לתחום החינוך, ולטובת זה יוותרו על חלומות אחרים שלהם. הדבר המרכזי שיבטיח את עתידה של הציונות הדתית הוא החינוך, וזו הדרך המרכזית להציל את הציונות הדתית מהיעלמות, כפי שקרה, למשל, למפלגת פא"י", הטעים הרב שרלו. הוא גם הציע להפסיק להשתמש במונח 'אורתודוכסיה מודרנית‘ ולהתחיל לאמץ את המונח 'ציונות דתית לכתחילה‘. "אנו צריכים להשתמש במונח 'ציונות דתית‘ ולא 'מודרן-אורתודוקס‘, שלדעתי הוא מונח לא טוב, מסיבות רבות. המונח 'ציונות דתית‘ מדגיש את העובדה שאנחנו לא מנסים לפתור רק את הבעיות הפנימיות של הזרם שלנו, אלא אנחנו מדברים על כלל ישראל ועל מדינת ישראל. בתקופה שבה הנוער שלנו חולם חלומות על מדינת יהודה ועל ממלכה יהודית ללא דמוקרטיה, אנחנו צריכים לחזור לציונות דתית, מונח שמדגיש את עצם היותנו חלק מן המדינה", אמר.

לדברי הרב שרלו, "‘לכתחילה‘, משום שאנחנו מאמינים שהדרך המהותית של היהדות היא ציונות דתית, וכל דרך אחרת מהווה חלק אחד בלבד. אם לא נדבר בשפה של 'לכתחילה‘, אין הרבה סיכוי שילדינו ותלמידינו ימשיכו אחרינו". "אם נמשיך להיות פוסקי הלכה שעדיין חושבים על יהודים כפרטים ולא חושבים על פסיקה שנועדת לכלל ישראל; אם לא נתחיל לשאול את עצמנו האם מה שאנחנו פוסקים יכול להתאים לכלל החברה הישראלית; אם לא נשאל את עצמנו איך מדינה יהודית צריכה להיראות על-פי ההלכה הכללית - אנו מועלים בתפקידנו", הדגיש.

הרב שרלו התייחס גם להקצנה הקיימת בתנועת בני עקיבא, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהחלטה של מזכ"לה למנוע מחניכי התנועה לשמוע שירת נשים. "הדבר היחיד שצריך לעשות הוא פשוט להיות שם, בבני עקיבא - להיות שם ולחלוק על העמדות המנוגדות לשלנו, לא לברוח מנושאים שנויים במחלוקת; להתעמת ולהוכיח שבני עקיבא צריכה להיות רחבה ומכילה גם את העמדות השונות בציונות הדתית. ללא שימוש במונחים של פשרה והכלה, בני עקיבא לא תתקיים. הרבה פעמים התחושה בקרב מתנגדינו היא, שהם, החרד"לים, לא יכולים להתפשר, ולכן הם לא ייתנו לקומונרית לעמוד על במה, למשל. אך אנחנו כן יכולים להתפשר, ולכן הקומונרית לא תעלה. ברגע שאנחנו נבהיר שחשוב לנו מאוד שבנותינו וחניכותינו תוכלנה לעמוד על במה, ושמבחינתנו בנושא זה אין פשרות - אז נוכל להתדיין ולמצוא פיתרון. זו המשמעות של 'לכתחילה‘. אם אנחנו לא מחשיבים את עצמנו כמשהו שהוא 'לכתחילה‘, לא נוכל להאשים את מתנגדינו".

הרב שרלו נשאל האם לדעתו הציונות הדתית צריכה להציג אלטרנטיבה לרבנות והבהיר כי "אנחנו לא צריכים להיות הרבנות האלטרנטיבית, אנחנו צריכים להיות הרבנות. בשביל להיות הרבנות אנחנו קודם כל צריכים להחליט שזה חשוב לנו - מה שעוד לא החלטנו. עדיין לא הכרענו ששאלת דמותה היהודית של מדינת ישראל חשובה לנו. לאחר מכן אנחנו צריכים לאמץ את התפיסה ההלכתית הציבורית-הכללית, ולהפסיק לאמץ תפיסה הלכתית שמסתכלת רק על הפרט. אם נחליט שזה חשוב לנו וניצור את התנאים שיאפשרו את זה- עידוד בנינו ובנותינו להמשיך במסלול התורני, ולהשפיע בעמדות תורניות- ואם נאמץ את הגישה הכללית- הציבורית בפסיקת ההלכה- נוכל להיות לא הרבנות האלטרנטיבית, אלא הרבנות עצמה".

הרב פרופ‘ דניאל שפרבר, נשיא 'המכון הגבוה לתורה‘ שליד אוניברסיטת בר אילן ולשעבר, יו"ר מועצת החינוך הממלכתי דתי במשרד החינוך, אמר גם הוא כי "אנו נאבקים מול חזית חזקה ואידיאולוגית - הציבור החרדי, כאשר גם אצלנו יש תנועה בכיוון הזה. גם אצלנו הכשרות האמיתית היא של בד"ץ, ואילו כשרות של 'רבנות‘ היא פסולה; הגיורים אינם רציניים, ויכולים להתבטל אחרי עשור".

הרב שפרבר מתח ביקורת על כך ש"אנחנו לא נותנים מספיק גיבוי למנהיגות שלנו, בהשוואה לגיבוי שמעניקה הקהילה החרדית למנהיגיה", אבל גם הבהיר כי יש לכך סיבה טובה: "עמדה הלכתית ליברלית מכירה בזכות של הפרט לחשוב ולהכריע בעצמו". יחד עם זאת, הרב שפרבר מנה שורת 'דברים חיוביים‘ המתרחשים באורתודוכסיה המודרנית, ואף הבהיר כי הוא צופה מהפכה נשית בקרוב. "קיימת מהפכה בעולם לימוד התורה לנשים, מניינים שוויוניים - שבהם, כידוע, אני תומך, ובכלל, אני מאמין שבעתיד הקרוב יהיה לנשים תפקיד מהותי בפסיקה, בעיצוב ההלכה ובבית הכנסת. כל אלו משנים וישנו את הפרופיל של הציבור שלנו. חלק בציבור שלנו יצטרפו כתוצאה מכל התהליכים הללו לציבור החרדי, אך המרכז יישאר. אם החרד"לים ימשיכו להזניח את הצרכים החשובים בקהילה שלהם, את אלו שדורשים שההלכה תהיה ידידותית להם ותשתמש יותר ויותר בשיקול של כבוד הבריות - תהיה מהפכה נגדם, שסופה יביא להתחזקות ערכי האורתודוקסיה המודרנית".

 לדעת הרב שפרבר, האורתודוכסיה המודרנית גם מובילה את הנושאים החברתיים. "‘מעגלי צדק‘ הייתה תגלית אמיתית. לפתע גילו שלהלכה יש מסר בנושא צדק חברתי. אחר כך גילו שלהלכה יש מה לומר בנושאי אקולוגיה. הרבנים והמחנכים צריכים להדגיש יותר ויותר את עמדת ההלכה בכל התחומים הללו; זה יביא לשינוי הפרופיל של הדור הבא של הציונות הדתית". בנושא הגיור, טען הרב כי "נעשתה לנו דה- לגיטימציה. הרבנים שלנו, מוסדות החינוך שלנו, כולנו נתונים תחת דה-לגיטימציה של הציבור החרדי והחרד"לי זמן רב מדי. הדיינים שלנו מקבלים הוראות מגבוה, והעובדה שאת החיים הדתיים במדינת ישראל קובעים שניים-שלושה 'גדולי עולם‘ היא בלתי מתקבלת על הדעת, ויש לשנות אותה. עלינו לדעת בביטחון שמה שאנחנו עושים הוא נכון מבחינה הלכתית, ולא להסתכל מעבר לכתף ולחשוש שמא החרדים לא יקבלו את זה. כך לא נתקדם".

הרבנית חנה הנקין, ראש מדרשת נשמת ומייסדת קו הייעוץ ההלכתי לנשים, אמרה בכינוס כי "לפני שנות התשעים היה עיצוב זהה כמעט לכל הכיפות בציבור הדתי לאומי; הריקודים בחתונות ובשמחת תורה גם הם היו בעלי אופי דומה. אבל היום אני רואה אנשים שלא רוצים להגדיר את עצמם, אנשים שהאינדיבידואליות שלהם זועקת, ויש גישות רבות ודעות שונות בקרב הנוער הציוני- דתי".

לדבריה, "הציונות הדתית היא החיה ביותר והמעניינת ביותר בישראל כיום, ויש התקדמות בכל מיני תחומים. בשנתיים האחרונות ענו יועצות הלכה על כ 100- אלף תשובות הלכתיות. יש טוענות רבניות ונשים תלמידות חכמות. יש מעורבות חברתית, גרעינים תורניים, 'מעגלי צדק‘ ורבני צהר, ארגון רבנים שבאופן אמיץ מתמודד עם השאלות העומדות לפתחה של מדינת ישראל". "היום נמצא פחות ופחות אנשים שמעוניינים להגדיר את עצמם. גם המחנכים בישיבות תיכוניות באים היום מרקע שונה: בשנות התשעים שלטה בקרב הישיבות התיכוניות האידיאולוגיה שאם נתיישב על עוד מאחז אחד, המשיח יגיע, והיום אנו רואים שהאידיאולוגיה הזו לא קיימת יותר, אך תהליכים כאלה לוקחים זמן. אני אומרת לתלמידותיי: 'אתן תהיינה המחנכות של הדור הבא‘, ואני מאמינה שבתחום הזה עוד נראה שינוי", הוסיפה הרבנית הנקין.

 גם היא כמו יתר משתתפי הכינוס ביכו את העובדה ש"לא למדנו להשמיע את קולנו, אנחנו לא לוחמים מספיק, לא למדנו איך להתעקש על נושאים מסוימים, כמו הציבור החרדי. אני מאמינה שבעזרת יצירת דור חדש של תלמידי חכמים ותלמידות חכמות, תהיה לנו היכולת להשפיע יותר בחברה הישראלית ובציבור הציוני-דתי".

*פורסם בעיתון ''מצב הרוח''

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. אבולוציה של הציונות
    (30/06/2010)
    מאז 67 כאשר הציונות הדתית אחזה בעיקר בדגל הלאומי ובאדמה החל העלמותה של הזרם ציוני דתי, התהליכים החיצוניים ולא הפנימיים אלו הם שגרמו וימשיכו לגרום להעלמות הקבוצה הקטנה והלא משפיעה הזו על היהדות. התהליך הוא בלתי הפיך ולא ניתן לשנות אותו כל עוד הציונות הדתית תחזיק בדגל הלאומי ובשטחים.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49