ספורט וציונות - היילכו שניהם יחדיו?

בתקופת היישוב, וביתר שאת לאחר הקמת המדינה, מילאו הספורטאים משימות פוליטיות מגוונות בזירה הבינלאומית כמו תרומה להשגת הכרה דיפלומטית, יצירת קשרי ידידות ושיתוף פעולה מדיניים. כך מגלה ספר חדש, ‘ציונות של שרירים', שחיבר ד"ר חגי חריף. כך המוח היהודי רתם את הספורט לקידום הציונות

טולי פיקרש ו12/06/2011

אוהדי נבחרת ישראל.הספורט כמקדם ציונות (צילום: צביקה קליין)

אם להודות על האמת, העם היהודי או הישראלי אף פעם לא הצטיין בספורט. ואם כבר ה'קבוצה של המדינה', למשל מכבי תל אביב בכדורסל, מצליחה לזכות בתואר הנכסף ולהניף את גביע אירופה לאלופות )או גביע היורלויג בשמו הנוכחי(, זה בעיקר הודות לחיזוק הנוכרי שהצטרף לקבוצת ה'מכבים' בעבור חופן לא רע של דולרים. גם ההישגים הדלים בתחרויות הבינלאומיות הנחשבות כמו האולימפיאדה או המונדיאל )עם כל הכבוד למכבייה, היא יותר אירוע תרבותי יהודי מאשר ספורטיבי הישגי. העיקר ההשתתפות...( הביאו אותנו למסקנה המתבקשת: העם היהודי הוא אכן העם הנבחר, רק לא בספורט.

לעומת זאת, בעסקנות הספורטיבית אנחנו אלופים. מחקר חדש שיצא לאחרונה מבית מדרשה של אוניברסיטת בר-אילן, אף מאשר כי המוח היהודי יצא לנצל את הפעילות הספורטיבית לקידום צרכיו הפוליטיים. כמו שאמרנו, בעסקנות ותחמון אנחנו מספר אחד.

העיתונאי ד"ר חגי חריף ( 43 )חקר במשך שנים את הנושא. חריף, שסיים בהצטיינות תואר ראשון במחלקה למדעי המדינה של אוניברסיטת בר אילן, התמחה במסגרת לימודי תואר שני במדעי המדינה בתקשורת פוליטית והמשיך למסלול הישיר ללימודי דוקטורט. את מחקרו הקדיש לנושא "ספורט ופוליטיקה בינלאומית: הפונקציות הפוליטיות של הספורט הייצוגי ביישוב הארץ-ישראלי ובמדינת ישראל, 1960-1898 ".

המחקר שזכה לציון ‘מעולה', ראה לאחרונה אור גם כספר - ‘ציונות של שרירים' בהוצאת יד יצחק בן-צבי. ספורט וציונות - היילכו שניהם יחדיו? חריף: "ספורט הוא תחום פעילות חובק עולם, ששובה את דמיונם ואת רגשותיהם של מאות מיליוני אנשים בכל קצות תבל. כל נער ממוצע בגיל ההתבגרות חולם להיות ספורטאי מפורסם ועתיר תהילה, ומשחולפות השנים ואתה מבין שכישוריך יהפכו אותך במקרה הטוב לספורטאי כורסא מוצלח, הפנטזיות לובשות צורה של איש עסקים הרוכש את הקבוצה האהודה עליו... ברוב המקרים גם זה לא מצליח, ואתה נשאר עם זיכרונות הילדות בדרך למכשירי העינויים שבמכון הכושר השכונתי.

"אצלי התלכדה האהבה לספורט עם עניין אינטלקטואלי בזיקה העמוקה שבין ספורט לפוליטיקה ולאומיות" - מספר חריף - "כמעט כל ממשלה סבורה שמעמדה ודימויה הבין-לאומיים עשויים להשתפר לאור הצלחת ספורטאי המדינה. אני חקרתי את הדברים בשנות ההתהוות של הלאומיות היהודית המודרנית, כלומר מאז הופעת התנועה הציונית ועד סוף השנים המעצבות של מדינת ישראל".

האם העיסוק בספורט אינו עומד בסתירה לאורח החיים היהודי המסורתי? חריף: "זה נכון שתרבות הגוף והעיסוק בספורט לא עמדו מעולם במרכז החיים היהודיים, שהתאפיינו מאז ימי קדם בהתבדלות מן העמים ובהדגשת העליונות של חיי הרוח, חשיבות האמונה באל ושמירת התורה והמצוות. הג'ימנסטיקה היוונית והרומית הייתה לצנינים בעיני חכמינו, שהתנגדו למגמות של ‘התייוונות' כתוצאה מהשפעת התרבות הנוכרית.

כלומר כדברי, הרב קוק: "ההתעמלות משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים"?
"היהודים לא היו מרוחקים לחלוטין מן התרבות הגופנית, וחכמי ימי הביניים כמו הרמב"ם והמהר"ל מפראג ראו בהתעמלות אמצעי לטיפוח בריאותו של היהודי ולשלמות גופו ומידותיו, המכוונות לתכלית גבוהה יותר - ידיעת הבורא. אוסיף את דבריו של הרב קוק: ‘ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כוח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלוקי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חברו כלל. "אבות הציונות שאפו לעצב דמות של ‘יהודי חדש' - חסון ושרירי - השונה לחלוטין במראהו מן היהודי הגלותי, וכרכו תחייה לאומית בתחייה גופנית. הקריאה של מקס נורדאו בקונגרס הציוני השני ליצור ‘יהדות שרירים' המריצה את טיפוח הספורט בקרב היהודים, תחילה באירופה ולאחר מכן גם ביישוב העברי. תרבות הגוף לא נתפסה כתכלית בפני עצמה, אלא כאמצעי להשגת מטרות חברתיות ופוליטיות שתואמות את החזון הלאומי".

מהם החידושים העיקריים בספר?
 "בספרי אני מבקש להתחקות אחר מסלול צמיחתו, משמעויותיו ותפקידיו הפוליטיים של הספורט הייצוגי בארץ-ישראל ובמדינת ישראל, מאז הצהרתו של נורדאו ועד סוף שנות החמישים. בתקופת היישוב, וביתר שאת לאחר הקמת המדינה, מילאו הספורטאים משימות פוליטיות מגוונות בזירה הבינלאומית כמו תרומה להשגת הכרה דיפלומטית, יצירת קשרי ידידות ושיתוף פעולה מדיניים, הפצת תעמולה, רכישת כבוד ויוקרה, חיזוק הקשרים עם יהודי הפזורה והבעת מחאה )למשל, נגד גרמניה ואוסטריה בשל פשעי הנאצים(".

איך בפועל גייסו את הספורט לקידום המטרות הפוליטיות והחברתיות?
חריף: "צריך להודות שהספורטאים שלנו, לפני הכרזת העצמאות ולאחריה, לא הצליחו יותר מדי במישור המקצועי. אבל מה שמעניין הוא ההתגייסות שלהם לטובת האתגרים הלאומיים. בשנות המנדט הבריטי שימשו מפגשי ספורט בין נציגי היישוב לבאי כוחן של הארצות השכנות ערוץ קשר אל העולם הערבי. מסעות הספורטאים לארצות רחוקות כמו הודו, אוסטרליה וארצות הברית, אבל גם לארצות אירופה, סיפקו הזדמנויות להפגנת הישגיה של המהפכה הציונית בפני קהלים גדולים ולמגע עם היהדות המקומית. "לכך מצטרפות שתי המכביות הראשונות, שקיומן סייע לחיזוק כוחו של הבית הלאומי על ידי קליטת אלפי תיירים-עולים. לאחר השגת העצמאות, על רקע הסכסוך הממושך של ישראל עם שכנותיה, תנאי הביטחון הקשים והבידוד המדיני, נודע ערך מוסף לקשרי הספורט עם מדינות כתורכיה, יוגוסלביה, ברית המועצות וחברות הגוש הקומוניסטי, ועם מדינות דרום-מזרח אסיה והמזרח הרחוק. הספורט אפשר גם מגע חריג עם יהודי מזרח אירופה שמעבר למסך הברזל; ביקורי המשלחות מישראל שם נוצלו לחיזוק זהותם וגאוותם הלאומית".

האם הספורט הייצוגי תרם גם לקידום ענייניה הפנימיים של המדינה הצעירה ? חריף: "בהחלט. קהיליית הספורטאים התגלתה כגורם חשוב בהגשמת המאוויים הקולקטיביים להופיע על במת העולם, לצד נציגיהן של מדינות ותיקות ומבוססות".

מה נשאר מכל זה היום? האם הספורט הישראלי עדיין ממלא תפקידים כאלה?
חריף: "במשך השנים נחלשה הגישה שרואה בכל התמודדות מכרעת בתחום הספורט מבחן לאומי, שהוא בעל השלכות על היחסים הדיפלומטיים של ישראל ועל דימויה בזירה העולמית. קרוב לוודאי שתופעה זו היא חלק ממגמה רחבה יותר של היעלמות סמלי הלאום מהוויית החיים הציבורית בישראל ומירידת קרנו של האידיאליזם הציוני. "גורמים נוספים שמן הסתם תרמו לכך הם התבססותה של המדינה בשטחי חיים רבים, התמורות הפוליטיות שהתחוללו בזירה הבין-לאומית לאחר התפרקות הגוש הקומוניסטי וחתימת הסכמי השלום עם כמה ממדינות ערב. עם זאת ניתן להסביר את תחושת הגאווה הלאומית, שמעוררים הישגים ספורטיביים יוצאי דופן, בהמשך עמידתה של ישראל במבחנים קשים תוך כדי חתירה להשגת נורמליזציה קיומית. התגובה הנרגשת של ראשי המדינה והציבור לזכייתם של ספורטאינו במדליות אולימפיות, או לזכיית ‘מכבי תל-אביב' בגביעי אירופה לכדורסל, מוכיחה שעדיין רווחת אצלנו הנטייה לראות בספורט אמצעי חשוב של ייצוג לאומי ורכישת כבוד ויוקרה לישראל".

פורסם ב''מצב הרוח''

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. בהחלט אפשר
    (12/06/2011)
    לשלב בין השניים

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49