חשיבותה של התוכחה והדרך הרצויה לעשות זאת

בפרשת עקב ניתן לראות את דברי משה רבינו לעם, דברי עידוד וחיזוק אך בדרך של תוכחה. ד"ר מוטי גולן כותב במאמרו מהי חשיבות התוכחה ומהי הדרך הרצויה לעשות זאת.

ד''ר מוטי גולן ו24/08/2011

 פרשת השבוע, פרשת עקב הינה הפרשה/השבת השנייה מתוך מה שכבר ידוע בכינוי "שבע דנחמתא", כלומר: שבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה ואשר בהן מפטירים נבואות נחמה מספר ישעיהו [מפרק מ' ואילך]. היא כוללת קי"א פסוקים [וסימנך: "לא יהיה לך אלוהים אחרים"]ו-8 מצוות: איסור הנאה מע"ז, חיוב אמירת ברכת המזון, אהבת הגר, יראת ה' ועבודתו בדרך של תפילה בכל יום, הידבקות ביודעי וחכמי התורה ועוד. כמו כן, היא "מכילה דברי תוכחה ובמקביל תזכורת לגבי ייעודו של עם ישראל" [שילה אושרי הי"ו, גבעת השלושה] ועוסקת גם בנאומו האחרון של משה לעם ישראל, נאום ארוך ביותר הכולל דברי עידוד וחיזוק לעם ישראל לקראת העתיד, כמו גם השלמת חלק מן המצוות שבהווה. וכל זאת, בדרך של תוכחה, ברם, התוכחה נעשית בנעימות, בדרך רמז, במאור והסברת פנים, אי העלבה והלבנת פנים, כפי שכתבנו במאמרנו לפרשת "דברים", בגיליון תורני זה. ואכמ"ל.

זכות נעימה לי להודות ולהוקיר את התגובות הרבות והחיוביות שהגיעו הן למערכת "קול יהודה בשרון" והן לתיבות הדוא"ל האישיות: 1) ozie500@013net.net 2) ozie500@gmail.com בנוגע למאמרנו על "חשיבותה של התוכחה והדרך הרצויה לעשות זאת". אשר על כן, גם מאמרי הלזה ימשיך ויעסוק בנושא וישמש מעין "השלמת עניין" ובעיקר בפאן ובהיבט שונה, היבט חדש. ובמילים אחרות: הגם שקיימת תוכחה לזולת על טעות ו/או על מעשה קלוקל, אבל, התוכחה נעשית בדרך של שתיקה, בדממה. בבחינת: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע" ו/או מה שידוע "שתיקה רועמת", דהיינו: מעין היעדר תגובה על מה שנעשה. ברם, בעצם השתיקה משתמעת התנגדות או מחאה לנעשה, שהרי: "השתיקה מדברת בעוצמה" [=Silence speaks Volumes]. ודו"ק והסיפור שיובא להלן מוכיח זאת -

באחת מן הישיבות החשובות ואשר בראשה עמד מו"ר, ר' משה צבי נריה (מנקין) [1913 - 1995] זצ"ל התפתחה תופעה מבישה ומביכה, "לקיחה שלא ברשות". רעה חולה זו הייתה לצנינים בעיני ראש הישיבה, רבניה ואף רוב תלמידיה. בוקר אחד נתבקשו כל התלמידים להתכנס בבית המדרש בדחיפות "לשיחת מוסר מיוחדת של ראש הישיבה". התלמידים ישבו בשקט מוחלט. אף אחד לא פצה פה. הרב נכנס לבית המדרש, ניגש אל "העמוד" שעל "הבימה" ועמד ללא אומר ודברים. השקט והדממה "קרעו את האוויר". לאחר כשעה קלה פרץ הרב בבכי קורע לב, ירד מן הבימה בהרכנת ראש ויצא מבית המדרש. תופעת "הלקיחה שלא ברשות" פסקה ואף חלפה, עברה ובטלה לתמיד.

"משה את משה", משה רבנו ע"ה והרב משה צבי נריה זצ"ל לימדונו פרק מעשי, מחכים ומשכיל בחשיבות התוכחה. אבל, גם ובעיקר, על הדרך המעשית בביצועה כשאדם בא להטיף מוסר ו/או להוכיח את הזולת. שהרי, לדאבוננו הגדול [שבת קי"ט:]: "לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה". ודברי המקרא המאלפים [משלי ט', א']: "ולמוכיחים, ינעם. ועליהם תבוא ברכת טוב" נאמרה עליהם ועל כל ממשיכי דרכם.

 

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49