'בערב פסח 1944 ניפגש ליד הכותל המערבי בירושלים'

בשנת-1934 חתמו עשרים מורים צעירים, בוגרי המחזור השלישי של הגימנסיה העברית במונקאץ', על מסמך ייחודי בו הבטיחו להיפגש ליד הכותל המערבי בירושלים בערב פסח 1944. רק עשרה מהם זכו להגשים את החלום להיפגש בכותל וחלקם הגדול גם לשמש כמורים בארץ הקודש.

עמיעד טאוב ו20/05/2012

המסמך החתום ובו ההבטחה להיפגש בכותל (צילום: באדיבות יד ושם)

בשקט בשקט מאחורי עמודי הצבע עמוסי התעמולה מקדם העיתון ''ידיעות אחרונות'' את אחד הפרויקטים החשובים בתולדות המדינה.

המדובר במבצע לאומי קדוש שיזם ''יד ושם'' לאיסוף שחזור והנצחה של פריטים וסיפורים של קרבנות השואה שמתקיים בליווי העיתון מזה חודשים ארוכים. ערכם של הדברים עבור עם ששואב את עוצמתו ממורשתו לא יסולא מפז ולקראת יום ירושלים אני מבקש להביא את אחד הסיפורים המרגשים שהתגלה בימי האיסוף, סיפורם של עשרים מורים צעירים בוגרי הגימנסיה העברית במונקאץ' ששכנה בהונגריה למרגלות הרי הקרפטים שבשנת 1934 חתמו על מסמך ייחודי בו הבטיחו להיפגש ליד הכותל המערבי בירושלים בערב פסח 1944.

ברקע לדברים יש לציין כי ב-7 באפריל 1944, ערב פסח תש"ד, היום בו נקבע מועד הפגישה בירושלים, עמדו יהודי מונקאץ' בפני כליון. מייד לאחר הפסח נכלאו בגטאות, וב-11 במאי החלו יוצאות רכבות הגירוש ממונקאץ' לאושוויץ-בירקנאו.בעזרתם של כמה מיוצאי מונקאץ' וחומרים המצויים בארכיוני יד ושם הצליחו אנשי ''יד ושם'' להתחקות אחר עקבותיהם של כמה מהחתומים על "הבטחה ומגמה" ולברר מה עלה בגורלם.

מסתבר כי רק עשרה מהם זכו להגשים את החלום לעלות לארץ ישראל, להיפגש ליד הכותל המערבי ולהגשים את הבטחתם שנוסחה בעברית של מורים בוגרי גימנסיה עשר שנים קודם לכם במכתב שהתגלגל לידי יד ושם בדרך לא דרך :''באנו לידי הסכם והחלטה לחתור בכל נאמנותנו ומצפוננו להיאסף מבעוד 10 שנים בערב פסח התש''ד בירושלים ליד הכותל המערבי וכולנו יחד ניקח חלק בשמחת הבניין העברי בארץ ישראל החופשית''.

בין המורים החתומים על המסמך היו חמש בנות ורק אחת מהן עלתה לארץ ישראל מבעוד מועד. טובה (גיזלה) ליפרמן שהיתה סטודנטית לרפואה גורשה ב-19 ביולי 1941 לסטניסלבוב ונרצחה שם. לאחר תום לימודיה בגימנסיה היתה רחל איצקוביץ' (ציצו) למורה. לפני המלחמה נישאה לאוסקר טפלנסקי, איש עסקים, ונולד להם בן. הם התגוררו בסנטו (Szanto) שבהונגריה. שלושתם נשלחו לאושוויץ ונספו. רחל כ"ץ היתה למורה לעברית לאחר תום לימודיה בגימנסיה. רחל גורשה לאושוויץ ונספתה. מדי גליק עזבה את מונקאץ' ועברה לפראג.

האחת שנחלצה מעין הסערה היא חנה שנפלד. לאחר הלימודים בגימנסיה הפכה חנה למורה והחלה ללמד תלמידי כתה א' בבית הספר העברי. ב-1938 נישאה חנה במונקאץ' למנחם ברגנבאום (לימים אורן), שהיה המורה שלה בגימנסיה. הזוג עלה לארץ ישראל ב-1938 באוניה "אפולוניה" והתיישב בקיבוץ תל יוסף ואחר כך בקיבוץ בית השיטה.

מבין הבנים נרצחו שישה וביניהם אהרון צבי קלנר שהפך למורה ונרצח בחזית המזרחית כעובד כפייה בגדודי העבודה, כאשר גורלם של השטאר לא ידוע.

תשעה מהבנים הצליחו להגשים את חלום ולהיפגש בכותל ורובם אכן עסקו בהוראה גם בארץ הקודש: א. ברנר נפטר בגיל צעיר בארץ, גרשון יגר היה מורה, שלמה קרפן (ארבל) עלה לארץ ישראל בינואר 1940 והיה מורה ללשון ותנ"ך בבאר שבע, דב משה ליפרמן (ליפי), ממייסדי קיבוץ מענית - שאחותו, טובה (גיזלה) ליפרמן, היתה גם היא מהחתומות על המסמך ונרצחה בסטניסלבוב - היה גם אמן בתחום הצילום והציור, אריה נימן (נוימן) היה מורה בבית הספר ע"ש מקס פיין, צבי מרמלשטיין היה מורה בחדרה, דוד וייס (לבנה) התגורר בבאר שבע והיה מהנדס וצייר, יוסף רוזנברג התגורר בעפולה והיה מנהל בתנובה. בין בוגרי המחזור השלישי היו גם שני אחים מסלובקיה, מנחם ויוסף שנפלד. יוסף שנפלד עלה ב-1936 לארץ ישראל, ולימים השתקע בחיפה ואחיו הגדול מנחם היגר לאנגליה לפני השואה.

א. ברנר, גרשון יגר, שלמה קרפן (לימים ארבל), דב משה ליפרמן (ליפי), יוסף רוזנברג, צבי מרמלשטיין, אריה נימן (נוימן), דוד וייס (לימים לבנה), יוסף מרדכי שנפלד וחנה שנפלד (לימים אורן).

(תודתי נתונה לאורית נוימן מ''יד ושם'' על הסיוע בהכנת הכתבה)

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49