הפעילות עם נפגעי הטרור, היא החייאת נפשות ממש

"יצאנו משם כולם שמחים ונרגשים, אך אני התביישתי. התביישתי שרק עם משלוח המנות שמגיע מצא"ח נזכרתי להיכנס לאדם היקר הזה. התביישתי, לאן נעלמתי לו כל השנה?!" - את המילים האלה כותב שליח חב"ד בראשון לציון, הרב משה גרוזמן, למטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור, ומתוך מכתבו עולה סיפור עצוב, כואב ומעורר מחשבה.

עטרת זרביב ו06/03/2013

(צילום: באדיבות מנחם ברוד)

כבכל שנה זוכרים צעירי חב"ד את משפחות נפגעי הטרור, ודואגות לשגר לאלפי המשפחות האלה משלחת מיוחדת עם משלוח מנות. הרב גרוזמן הוא אחד המתנדבים, שיוצא עם ילדיו בפורים להביא משלוח מנות למשפחה שספגה מכה נוראה באחד הפיגועים המזוויעים שאירעו בארץ. השנה, אחרי פורים, העלה הרב גרוזמן את תחושותיו על הכתב, במכתב נוגע ללב, ששיגר אל הרב מנחם קוטנר, המרכז את פעילות המטה.

וכך הוא כותב (שם המשפחה נפגעת הטרור שונה, מטעמי צנעת הפרט): "אחרי דרישת שלומך הטוב, רציתי לשתף אותך בתחושות המיוחדות שאפפו אותי בחג הפורים האחרון. "את האיש היקר ישראל ישראלי הכרתי כבר שנים מבית הכנסת. אדם נחמד, נעים הליכות, התקרב ליהדות בדרכי נועם, מקובל בין החבר'ה. שני הילדים, הבחורים שלו, תלמידי ישיבה קטנה, היו באים בשבתות לבית הכנסת עם אחיהם הקטנים, והמשפחה נראתה כמו אי של שלווה.

"כששמענו על הפיגוע הנורא. שבו נהרגו שני הצעירים היקרים הללו הי"ד, עם עוד כמה מבני המשפחה המורחבת, חשך העולם בעדנו. הלוויה קשה, עם הרבה מיטות, אחת אחרי השנייה. הלוויה הכי קשה מאי-פעם. "הרבה אהבה ותמיכה העניקה הקהילה למשפחה השכולה. אך הזמן עושה את שלו, ולאט לאט חזרה המשפחה לעולם הפרטי שלה. האבא נעלם לו מבית הכנסת. כמה שנים קשות עברו עליו.

"פעם בשנה, כשהייתי נכנס אליו בפורים בשליחות צא"ח, להעביר את משלוח המנות המיוחד לנפגעי טרור, ראיתי שהוא לא מה שהיה. קשה לו עם הכול, קשה לו אפילו עם הדברים הכי בסיסיים, כמן שבת ותפילין. מראהו השתנה לגמרי. המשפחה דתית, אך לאבא כבר נמחקו החיים ואיתם השמחה ושמירת המצוות.

"הגיע חג פורים השנה, וכרגיל העבירו אלי את המשלוח אליו. הוא לא ענה בטלפון. גם בבית לא ענו. אמרתי בליבי, אעלה לרגע להניח לו את משלוח המנות על ידית הדלת. כשנגעתי בידית, היא נפתחה. ומסתבר שכולם אכן בבית.

"האבא יוצא אל הסלון ואנחנו מתחבקים, שותים לחיים עם כמה מילים חמות, אך הלב שלו שבור. זה לא זה. 'שמעת קריאת מגילה?'. לא. אולי בערב לפני הסעודה. 'מתי נראה אותך בבית הכנסת?'. התחמקות.

"הילדים (שכבר גדלו וכמעט כולם נשואים) יוצאים מהחדרים: 'איפה אפשר לשמוע מגילה בשעה כזו?'. כבר מאוחר המניין האחרון הסתיים. 'אין בעיה', אמרתי. 'אני כבר מביא מגילה ואקרא לכם'. "תוך מספר דקות חזרתי אליהם עם מגילה מהודרת, בלוויית ארבעה מילדיי הקטנים, מחופשים במיטב התחפושות, והמשפחה צהלה ושמחה. 'ישראל', אמרתי לו, 'מגילה שומעים עם תפילין'. "ישראל מתעטף בטלית ומניח תפילין, אחרי הרבה זמן שזה לא קרה. קשה, קשה לו עם זה, קשה לו עם הכול.

"לעיני בנותיו הדומעות הוא מתיישב עם הטלית והתפילין, וכולם עוקבים אחרי קריאת המגילה. יחד עם הנכד הקטן, ההמשך של המשפחה. "יצאנו משם כולנו שמחים ונרגשים, אך אני התביישתי. התביישתי שרק עם התזכורת, של חבילה קטנה שמגיעה מצא"ח, נזכרתי להיכנס לאדם היקר הזה. התביישתי. לאן נעלמתי לו כל השנה, ולא רק בביקור קצר בפורים.

"אני רוצה להודות לכם מכל הלב שזיכיתם אותי, יחד עם אלפי חסידי חב"ד, להופיע בבתים השבורים הללו, ולהחדיר להם שביב של אור ושמחה. לפחות פעם בשנה.

"נוכחתי כי הפעילות עם נפגעי הטרור, היא החייאת נפשות ממש. יש בזה שליחות הכי עמוקה והכי אמיתית. משהו שכולנו היינו אמורים להתמסר אליו תמיד. "עד שיבוא הרגע הגדול שיקיריהם יחזרו אליהם בביאת המשיח ותחיית המתים. "חזק ואמץ, מנחם. תכפיל את המכתב שלי באלפי לבבות שבורים ששימחתם בפורים ומשמחים בכל השנה. וה' ייתן לכם את הכוח להמשיך להעניק שמחה ואהבה, ולמלא את השליחות של הרבי תמיד כל הימים".

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49