אלפים בעצרת לזכרו של הרבי מליובאוויטש

אלפים השתתפו בעצרת המרכזית בארה"ק לציון יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. החוקר הידוע, פרופ' שלמה אקשטיין, סיפר על פגישה לפני שישים שנה שערך עם הרבי: "הרבי לימד אותנו שתמיד צריכים להמשיך ולעשות".

עידן הראל ו12/06/2013

(צילום: עידן הראל)

אלפי חסידים, אוהדי חב"ד ומוקיריו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, גדשו את אוהל הארועים הסמוך לבית הכנסת "בית מנחם" בכפר-חב"ד, כדי ליטול חלק בהתוועדות המרכזית בפתחו של היום הקדוש - יום ההילולא התשעה עשר, ג' בתמוז. העצרת אורגנה כמידי שנה על-ידי צעירי-אגודת-חב"ד בארה"ק בראשות הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, בהשתתפות רבנים, ראשי ישיבות חב"ד ומשפיעים, שלוחי הרבי - מנהלי בתי חב"ד בארץ, ואישי ציבור.

ההתוועדות נפתחה בתפילת ערבית ולימוד החלק הראשון מתוך מאמר החסידות "ואתה תצווה" - המאמר האחרון שהגיה הרבי ומסרו לדפוס, והרב יוסף-יצחק אהרונוב, יו"ר אגו"ח וצאגו"ח קרא את פרק התהילים המתאים למספר שנותיו של הרבי.

במהלך הערב נשאו דברים מספר רבנים ומנהיגי קהילות כשבפיהם דברי חיזוק והתרפקות על הרבי, אך מבין ריסי עיניהם של כולם ניכרה ההערצה העצומה שיש להם כלפי מנהיגה האחרון של חסידות חב"ד והיהדות העולמית. כפי שאמר הרב שמואל אליהו שליט"א, רבה של צפת (ובנו של הגאון הגדול  רבי מרדכי אליהו ע"ה): "אני נרעש ונפחד מלדבר על הרבי, אבי מורי אמר עליו: "לית דין בר איניש" (אין זה בן-אדם). שאלתי: עד כדי כך? וענה: לית דין בר איניש!". ותו לא.

בהתוועדות המרכזית השתתפו מספר אורחים שסיפרו על קשריהם על הרבי. אחד מהם היה פרופ' שלמה אקשטיין - נשיא ורקטור אוניברסיטת בר-אילן בעבר, וחוקר בעל שם בתחום הכלכלה העולמית.

 אשקטיין סרב לשבת לצד שולחן הכבוד של ההתוועדות, במזרח בית-הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד. הסיבה נעוצה אולי באמרה שפתחה את נאומו: "אני חש קרבה גדולה למשפחת חב"ד". וכך התיישב לו הפרופסור המבוגר, בתום נאומו, בין הקהל ההטרוגני של ההתוועדות, שהורכב מחסידים תושבי כפר חב"ד, 'מקורבים' מבתי חב"ד רבים, ו'עמך' בית ישראל שדי במילה "הרבי" כדי להאיר את עיניהם.

לפני כשישים שנה, לפני שצבר את כל התארים לעיל, הפרופסור אקשטיין היה צעיר ששימש מדריך בארגון 'בני עקיבא' במקסיקו. היה זה כשנתיים לאחר 'קבלת הנשיאות' של הרבי. אחד מעמיתיו של אקשטיין בצוות ההדרכה היה חסיד חב"ד, ולקראת עלייה מתוכננת ארצה, הציע החב"דניק לחברים להגיע ל'יחידות' לרבי.

"אני הייתי המדריך", סיפר אקשטיין, "ועמדנו לפני הרבי ב'יחידות', קבוצה של צעירים, והרבי מחייך אלינו - וכובש אותנו בחיוכו. והנה, הרבי פונה אלי ושואל: 'האם יש לך שאלה לשאול?'. אכן, כבוד הרבי - עניתי. 'אנו משקיעים הכול בחניכים שלנו, בגולה כה רחוקה כמו מקסיקו. אנו רואים פעמים רבות שהעבודה שהשקענו שנים רבות - לא נושאת פרי! הצעיר עוזב אותנו, ולעיתים עוזב את עמנו! היכן כל ההשקעה מניין ניקח כוח להמשיך?".

הפרופסור אקשטיין חזר לרגע להיות פרופסור אקשטיין ולא המדריך הצעיר בבני עקיבא, ואמר לקהל: "אני יודע שהשאלה הזו מעסיקה כל אחד מאתכם, כי כולכם עסוקים בלהשפיע, בלחנך. כולכם מקרבים יהודים, והשאלה הזו נכונה עבור כולנו".

"ואז הרבי העביר את מבטו על כולנו", שב לשחזר פרופ' אקשטיין, "ואמר: 'מובטח לנו שה'זורעים בדמעה' - 'ברינה יקצורו'; שאם יש זריעה בדמעה, עם כל הלב - תהיה קצירה ברינה. אך לא מובטח לנו שמי שזורע גם יראה את הקציר!'. והרבי המשיך: 'אני אספר לכם סיפור: תארו לכם, שבשבת אחר-הצהריים אתם נותנים שיחה בבית-הכנסת. וברחוב עובר צעיר שמכיר אתכם, אך הוא לא שייך... והוא מסתקרן, ומחליט להיכנס. אתה, המדריך, מסביר שכולנו צאצאים של אברהם אבינו, וכולנו חלק מעם ישראל, ואתה מוסיף ומסביר... ולפני שאתה מסיים, הוא קם ויוצא החוצה. רצית לדבר איתו, אך הוא נעלם! עוברות השנים, הוא מכיר גויה והם רוצים להתחתן. אלא שהוריה מתנים שהחתונה תהיה בכנסייה. הוא מסכים. כשמתקרבים לכנסיה, הוא מבחין בתמונה של 'אותו האיש', והוא אומר: רגע! איך אני יכול להיכנס לשם ולהתחבר לאדם הזה? הוא לא זוכר היכן הוא שמע, אך הדברים מחזיקים אותו ומזעזעים אותו. הוא אומר למשפחת הגויה: מצטער! אינני יכול!'.

"והרבי סיים: 'אתם לא ראיתם את כל זה, אך התפקיד מחייב להמשיך ולעשות, למרות שלא תמיד רואים את התוצאות'. והמסר הזה של הרבי מלווה אותי כבר שישים שנה. היו לי, לפעמים, תפקידים לא קלים, אך בסוף היו תוצאות.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49