כותל המזרח-אסד, הגולן והשלום

ד''ר מרדכי קידר סוקר את הסיבות האמיתיות לדיבורים של נשיא סוריה על רצון בשלום.

ד''ר מרדכי קידר ו23/07/2007

‏ביום שלישי האחרון עמד נשיא סוריה, בשאר אסד, בפני הפרלמנט הסורי ונשא את נאום השבועה שלו, לרגל כניסתו לקדנציה השניה של שבע שנים. מכיוון שהקדנציה הראשונה הייתה שבע שנים של לימוד ועשיית כל הטעויות האפשריות, בפתח תקופת שבע השנים השניה עומדת סוריה במצב גרוע הרבה יותר מבעבר. כאשר נכנס לתפקידו לפני שבע שנים, ביולי של שנת 2000, קיבל בשאר ירושה מאביו בצורת מדינה חזקה, שכפתה על ישראל מנוסה חד צדדית מדרום לבנון חודשיים קודם לכן, שאחיזתה בלבנון בלתי ניתנת לערעור, ושמעמדה בעולם הערבי איתן ומבוסס. בתחילת הקדנציה השניה עומד הוא, מנהיג סוריה, בפני האפשרות להיות מואשם בבית דין בינלאומי על מעורבותו ברצח רפיק אלחרירי, ראש ממשלתה הקודם של לבנון, וזאת לאחר שסוריה סולקה בבושת פנים מלבנון לפני שנתיים, לאחר שבשאר הצליח להסתבך עם רובם של מנהיגי מדינות ערב, ולאחר שהצליח לסבך את סוריה - עד כדי סנקציות - עם ארה"ב, השכנה החדשה ממזרח.

המצב הפנימי בסוריה בכי רע: השחיתות פושה בכל מקום, המנהל הממשלתי רקוב ובלתי יעיל, הכלכלה בנסיגה, המדינה מוצפת ביותר ממיליון פליטים שנמלטו אליה מעיראק, והעתיד הנראה לעיין כלל לא ברור. זכויות האזרח במדינה כמעט ולא קיימות: ליותר ממיליון תושבים ממוצא כורדי אין אזרחות ולכן המדינה אינה מכירה בהם כאזרחיה, לא מספקת להם בריאות וחינוך, ורואה בהם פולשים זרים. אסור להקים בסוריה מפלגות אלא באישור מפלגת השלטון, אסור להקים ארגונים בעלי אופי ציבורי, אסור ליסד עיתונים, אלא ברשות השלטון. אנשים פוחדים למתוח ביקורת על הנשיא, הצבא וארגוני הביטחון, כי הם עלולים למצוא את עצמם בכלא לשנים ארוכות.

 אלא שיש בעיה נוספת, עמוקה יותר, המעיקה על הנהגת סוריה: בעיית הלגיטימציה של השלטון. מרכז הכוח הפוליטי והכלכלי מצוי בידיה של עדת המיעוט העלווית, אשר גודלה הוא כעשירית מעשרים מיליון תושבי סוריה, ושלטון מיעוט הוא בעייתי בכל מקום. אלא שבסוריה לעלווים יש בעיה נוספת, וחמורה יותר: על פי האסלאם הם נחשבים ככופרים, ובפני כופרים עומדת ברירה, להישחט או להתאסלם. מכאן שלא רק שלעלווים אין זכות לשלוט; שאלה חשובה היא האם יש להם זכות לחיות...

במצב כזה, מנסה בשאר אסד למצוא מוצא, ומה יותר טוב מאשר לפרוט על הנימים הלאומיות, אלה המאחדות את כל הסורים, ובראשן הגולן. בנאומו דיבר בשאר על קשת נרחבת של נושאים: שחיתות, חינוך, תקשורת, כלכלה, אבל החלק החשוב מבחינתנו הוא דבריו על ישראל ועל כוונותה:

"לאחרונה החלו דיבורים על כוונת ישראל לחדש את תהליך השלום במסלול הסורי. לכן אני מדגיש פעם נוספת שאנחנו איתנים בעמדתנו ומוכנים לשלום צודק וכולל בהתאם להחלטות החוקיות הבינלאומיות כהקדמה להשליט ביטחון ויציבות באזור. אם הצד בישראלי יביע את מחויבותו המפורשת והברורה לכך אזי אנחנו בעד חידוש המו"מ לביצוע העיקרון היסודי אשר עליו התנהל התהליך מיסודו, וכוונתי "הארץ תמורת השלום", דבר שיבטיח את שיבת הגולן בשלמותו עד קו הארבעה ביוני 1967. על הישראלים לזכור שהשלום האמיתי והמתמשך טוב יותר מכל מצב אחר שלא יימשך (=כיבוש שקט, ללא מחיר), ומחירו נמוך מאות מונים ממחיר הכיבוש והתוקפנות שלא יימשכו... הבהרתי את עמדתי כלפי מו"מ חשאי, (=סירוב) ועדיין זה הכיוון. מה שהתחדש הוא שיש יותר משלחות שבאו לסוריה, והביאו מסר מראש הממשלה הישראלי, שהוא רוצה שלום... אמרתי שזה דבר גדול, שכן אני רואה את השינוי הזה כבר כעשרה חודשים באופן רחב יותר ואינטנסיבי יותר ממדינות שבעבר תמכו בישראל, וזה דבר חיובי. אבל עמדתי הקבועה היא שאני לא בעד מו"מ חשאי בשל הסיבות שציינתי בעבר, שכן אין צורך להחביא כלום מהעם. אך מה שנדרש ראשית כל מהפוליטיקאים הישראלים הוא הודעה רשמית, ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים, על רצונם בשלום. לא מקובל עליי שהם אומרים שהם לא רוצים מו"מ, ושולחים לנו מסרים באופן חשאי. לכן, ראשית כל - הודעה ברורה ורצינית. שנית, מתן ערבויות, ערבויות לכך שהאדמה תשוב אלינו בשלמותה. לא ייתכן שניכנס למו"מ עם ישראל מבלי שנדע על מה? בבסיסו של דבר, אני לא מאמין להם, והניסיון שלי איתם הוריד את האמון בהם אשר לא היה קודם תהליך השלום. המו"מ והניסיון איתם לא יוצרים תחושה טובה. לכן המינימום הנדרש הוא שהם יגישו פיקדון, כמו פיקדון רבין או משהו כתוב, כדי להבטיח שהמו"מ אינו על האדמה אשר תשוב, שכן האדמה תשוב בשלמותה. המו"מ יהיה על דברים אחרים. אנחנו נקבע את הקו, קו הארבעה ביוני (1967) על המפה. הדיון יתנהל על נושא ההסדרים הביטחוניים, היחסים, כמו שהיה בשנות התשעים, בימי רבין. זה - על כל פנים - מה שעשה רבין, וכך החל תהליך השלום, וזה מה שנדרש מהפוליטיקאים הישראלים.

כאשר יופיעו הדברים האלה, ייתכן שיהיו ערוצים, ולא מו"מ ישיר, ערוצים דרך צד שלישי... אך כאשר נגיע למו"מ יש דרישות: שיחות ישירות ופומביות עם מנהל הגון... יש צד יחיד שאני בוטח בו, שנכנס לאחרונה לנושא התיווך (=כנראה תורכיה)... ראש הממשלה הישראלי אמר שאנחנו לא רוצים מו"מ עם ישראל, שכן מטרתנו היא ארה"ב. עליו ועל האחרים לדעת, שאנחנו בעולם זה לא מהמדינות החיות מתשומת-לב מפה או שביעות רצון משם; אנחנו חיים על האינטרסים שלנו, על הקשר החזר ביננו ובין עצמנו, ועל זכויותינו. אנחנו לא מנסים להגיע מהשלום למטרה אחרת; יש לנו אינטרס ישיר בתהליך השלום."

הסבר לדבריו:
שלום צודק: שלום בין ישראל וסוריה שיושג לאחר שישראל תפנה את כל כוחותיה, אזרחיה ומתקניה הצבאיים מכל שטח הגולן, בבחינת "השבת הסטטוס קוו אנטה". במסגרת זו יושבו לכפריהם ולעריהם כל אזרחי סוריה שגרו בגולן עד 67, ועל ישראל לפצותם על שנות הגלות והסבל שעברו עליהם מחוץ לבתיהם. שלום צודק זה מתבסס על החלטות מועצת הביטחון 242 ו- 338.
שלום כולל: שלום בין ישראל וכל מדינות ערב המקיפות אותה, כולל מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בשטחי עזה והגדה המערבית שנכבשו ב67-. שלום זה יותנה בהחזרת זכויות הערבים.
זכויות הערבים: שיבת הפליטים הפלסטיניים לבתיהם בתחום ישראל, הם, בניהם ובני בניהם, ברוח החלטת העצרת הכללית של האו"ם מס. 194. כל מי שיישאר מחוץ לביתו בשל סיבה כלשהי יזכה בפיצוי ראוי לפי ערך נכסיו הנוכחי. הפליטים הפלסטינים זכאים לפיצוי עבור שנות הסבל, הנדודים והפליטוּת שעברו עליהם בנכר.

אסד כמו אביו, רואה בכל מרכיבי השלום כפי שהוגדרו כאן מקשה אחת. הוא מתייחס בשלילה מוחלטת לניסיונות של ישראל ושל אחרים לפרק אותם למרכיביהם, שכן הוא ראה בפרצלציה שלהם כוונה מצד ישראל לבצע רק את חלקם, ולהשתמט במהלך הזמן מביצוע החלק האחֵר לאחַר שהוא ישלם את המחיר בדמות יחסים כאלה או אחרים עם ישראל. הוא, החשדן הבלתי נלאה, מתייחס בביטול לצעדים בוני אמון, שכן בראייתו איך אפשר לתת אמון במי שכובש את אדמתך? ולכן רק לאחר שישראל תבצע את כל מרכיבי השלום במלואם הוא יוכל לתת אמון בטוהר כוונותיה. אולי. הוא היה מוכן לקבל ביצוע חלקי רק כשלב ביניים של תהליך קצר ומזורז שסופו ידוע, ששלביו קבועים במסמרות, בהתחייבויות ובתאריכים, מנוסח וחתום מראש. כשישראל הציעה את פינוי הגולן לאביו במשך מספר שנים הוא הביע פליאה מדוע תהליך כזה צריך לקחת יותר מכמה ימים.

כיום בנו אינו מוכן בשום רגע להיכנס לתהליך שהוא איננו יודע לאן הוא מוביל ומתי, משהו מעין תהליך אוסלו שהפלסטינים נכנסו אליו. לכן הוא מתנגד עד היום לתהליך אוסלו, למרות שהוא הביא לנסיגת ישראל מחלק מהשטחים. הוא כל הזמן חושש מלחץ אמריקני לאמץ את הדגם הפלסטיני ולהיכנס לתהליך שבסופו עלולה ישראל להישאר על הגולן, והוא חתום עמה על משהו מחייב. לאורך שנות התשעים הניחה ישראל - או נכון יותר: קיוותה ישראל - שניתן יהיה להגיע לשלום עם אסד תוך הישארות על הגולן, ועל תקוה זו נולדו ביטויים כמו "פשרה בגולן", "נסיגה בגולן" (בניגוד ל"נסיגה מהגולן"), סומנו מפות עם קוים שחצו את הגולן לאורכו, והתכונה המשותפת לכל המפות הייתה שככל שהתאריך שבתחתית המפה היה מאוחר יותר כך היה קו הנסיגה מערבה יותר. בסוף שנות התשעים כבר דיברו על "קו המצוקים" ולאחר מכן "הקו הבינלאומי", ושם אסד האבא מת. לא הבינו, ואולי לא האמינו, שכשאסד אמר "נסיגה מלאה" הוא התכוון לנסיגה מלאה, וכשהוא אמר "קווי הארבעה ביוני" הוא התכוון לקווי הארבעה ביוני. אלו לא היו עמדות פתיחה למו"מ אל עמדות סיום לחַפֵּר בתוכן את חייליו וריבונותו, קבל העם הסורי, האומה הערבית ועולם כולו, של השבת כבודו שנרמס בעשרה ביוני 67, עת היה שר ההגנה, אותו יום מר ונמהר אשר עד יום מותו - בעשרה ביוני 2000 - הוא לא ידע איך התמוטטה ההגנה הסורית על הגולן בפני צהל הנלחם תוך טיפּוס במעלה הגולן.

איבוד הגולן היה רשום על שמו של אסד בטאבו הסורי, ולכן גם אסור בסוריה, עד היום, לדבר או לכתוב בתקשורת שלה על המפלה ההיא של אסד. זה המקור הפנימי, האישי עד לכאב, של התעקשותו האובססבית של אסד על נסיגה ישראלית עד קווי הארבעה ביוני 67: עבורו, קבלת השטח עד המילימטר האחרון הייתה בראש ובראשונה החזרת כבודו האישי שחולל במפלת ששת הימים. אליבא דאסד, הגולן, שאותו אביו הפסיד, חייב היה לחזור לחיקו בשלמותו המקודשת, ולוּ כדי שיוכל לעמוד בפני עמו ובפני שאר עמי ערב, כמנהיג ערבי אציל וגאה, אשר לא נכנע ולא התרפס בפני הכובשים הזרים, ועמד איתן, מבלי שעמדתו תעורער, מבלי שמגמתו תשתנה, ומבלי שיוותר על גרגיר אחד של אדמת הגולן. לכן בראייתו המו"מ לשלום אמור להתחיל רק לאחַר שישראל תיסוג מהגולן או עכ"פ תשאיר התחייבות בלתי חוזרת לעשות כך תוך זמן קצר.

 ועוד דבר אחד חשוב: הפליטים הפלסטינים הנמצאים סוריה מאז 1948, שמספרם הוא כמעט 400,000 חייבים על פי אסד לחזור לטבריה, לצפת, לחיפה ולעכו. הוא לא יבגוד בהם ולא יוותר על זכות השיבה שלהם. זכותם זאת כלל אינה עומדת למו"מ, שכן אין לסוריה מנדט לוותר על זכויות של אחרים. לאחר שישראל תרד מהגולן יעלה אסד דרישה להחזיר את הפליטים הפלסטינים כדי להמשיך בתהליך השלום ובביצוע ההסכמים.

פורסם ב"יום ליום" יולי 2007

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49