בסך הכל רציתי להתחבר אליך

יצחק ון לואן בראיון אישי עם האחים אהרון ויונתן רזאל.

יצחק ון לואן ו08/08/2007

אהרון רזאל. התחבר כזמר בצפת (צילום: אריאל פלאי)

יונתן רזאל. ניצח על התזמורת במוסקבה (צילום: יוני עמרני התו השמיני)

יונתן ואהרן הם שני אחים. האחד מלחין, מעבד ומנצח ברמה בינלאומית, השני זמר פופולארי שאלפי בני נוער ומבוגרים מכירים ואוהבים את שיריו. שניהם תלמידיו של אנדרה היידו, המוסיקאי היהודי בעל השם העולמי. האחד מופנם מעט, עצור משהו, השני זורם ומשוחרר. ולשניהם יש את אותו המפתח הכובש לבבות: כל מה שהם עושים, הם עושים מהלב. בפתיחת הכתבה גילוי נאות: אחי נשוי לאחותם של יונתן ואהרן, ריקה. חוץ מזה, אני מעריץ של כל המשפחה, ובמיוחד של המוסיקה שעושים יונתן ואהרן. 

"לא" לזיופים, "כן" לא-לוקים

"נולדתי בניו יורק לזוג הורים סטודנטים לפסיכולוגיה, ושנותיי הראשונות היו ממש בחיי הבוהמה של ניו יורק", מספר יונתן. "שני הוריי לא היו דתיים. אבי עלה מהולנד לישראל בגיל צעיר, התגייס לצה"ל והפך לישראלי לכל דבר, וכשנסע לניו יורק ללמוד והכיר שם את אמא שלי, היה ברור להם שהם יעלו חזרה לארץ. עלינו לארץ כשהייתי בגיל שנתיים. אהרן היה אז בן 6 שבועות. "הגענו היישר לנחלאות שהייתה אז שכונת פחים ענייה פשוטה של יוצאי פרס, כורדיסטאן ועיראק, וסטודנטים. ג'קי לוי אומר שפעם חשבו בנחלאות שסטודנטים הם פשוט עוד עם, שהגיע מחבל הסטודנטים... ושניים מיוצאי "חבל הסטודנטים" היו הוריי, שחזרו ארצה עם דוקטורט לפסיכולוגיה.

מה הקשר בין שני הורים דוקטורנטים לפסיכולוגיה - לבין העיסוק המשפחתי שלכם במוסיקה?
"קודם כל, אבא שלי בא מבית מוסיקאלי. סבא שלי, מרק רוזלאר ז"ל, היה צ'לן מקצועי בתזמורת, במקביל להיותו פרופסור ללטינית ויוונית. אבי קיבל חינוך מוסיקאלי בסיסי כמו בכל משפחה ממוצעת באירופה. אבל בדברים האלה אני באמת מאמין שהקדוש ברוך הוא מתערב. אנחנו משבט לוי, אתה יודע..." ייתכן שבסיפור הבא טמון המפתח לתחושתו של מיכה רזאל, אביו של יונתן, שלבנו צפוי עתיד מוסיקאלי. במשפחתו של יונתן מסתובבת אגדה על המילה הראשונה שאמר בינקותו. בכל לילה לפני השינה היה אביו שר לו שיר ערש. פעם מילאה אימו של יונתן את מקום אביו, וכשטעתה בתו מסוים בשיר קרא יונתן הקטן "NO!"... "בגיל 3-4 לימד אותי אבי פסנתר.

לזכותו של אבי ייאמר שהוא חינך אותנו למוסיקה בצורה מאוד מקצועית. יש לי חוברות ששמרתי מגיל 5-6, כשבגיל הזה כבר כתבתי כל מיני יצירות ושירים. הוא "ישב" איתנו ועלינו מאוד חזק. אני זוכר שזה היה מאוד אינטנסיבי. "לקראת גיל 10 התחלתי ללמוד צ'לו עם סבי ז"ל. ביקשתי לעבור לתיכון שליד האקדמיה למוסיקה. במקביל התחלנו כולנו לחזור בתשובה בהדרגה. האגדה אומרת שאני הראשון במשפחה ששמתי כיפה. עד כמה זה נכון, אינני יודע... אבל כאן במקום "NO", אמרתי "YES" להשם... עד בר המצווה שלי כבר כל המשפחה חזרה בתשובה. "בדיוק בקטע הכי קריטי, כשכל המשפחה שלי חוזרת סוף-סוף בתשובה, התחלתי ללמוד בתיכון שליד האקדמיה למוסיקה, שבזמנו היה בית הספר הכי חילוני בירושלים.

הייתה לי אז אהבה יוקדת למוסיקה. למדתי בבית ספר לאומנויות הבמה, הופעות, זמרים, ריקודים... ואני באמצע תהליך פנימי של חזרה בתשובה. קוראים לזה בפסיכולוגיה "חוויה מכוננת". אני יכול להגיד לך שמה שקרה לי בשנים הללו נשאר איתי עד היום. הייתי דתי רציני בתוך חברה מאוד חילונית, ובמובן מסוים החיים שלי ממשיכים ככה. אפילו האלבום שאני עומד להוציא הוא חצי חילוני וחצי חרדי... "אני "חוזר בתשובה בעולם חילוני", כך מגדיר יונתן את מסלול חייו. "בכל פעם שיש לי הזדמנות להיכנס לעולם שכולו תורה, אני בוחר בשביל האמצעי ולא הולך עד הסוף. אבא שלי מאוד מתוסכל מזה, ואומר שאפילו חמור מתנגש בעץ רק פעם אחת... אבל כנראה שבתור אדם בעל בחירה אני בוחר להתנגש בעץ הזה של העולם החילוני יותר מפעם אחת... ואולי זה עוד לא סוף פסוק. נראה."

ספר לי על ה"התנגשות" הבאה שלך... אחרי התיכון.
"עוד לפני סיום התיכון, התחלנו - אני (17) ואהרן (16) - ללמוד באקדמיה למוסיקה, אצל אנדרה היידו. התגייסתי לצבא על תקן "מוסיקאי מצטיין", שזה תקן שניתן לשמונה-תשעה מוסיקאים בכל שנה. באמצע השירות שלי היה קונצרט משותף לנו וללהקות הצבאיות. המפקדים של הלהקות הצבאיות ראו אותי "בפעולה" ו"שאבו" אותי אליהם... כך התחלתי לעבוד כשנתיים כמעבד עבוד הלהקות הצבאיות. עבדתי עם איתי שגב, גיל ססובר, עידן אלתרמן, נועה תשבי ואחרים, כולם שמות שנכנסו חזק לעולם המוסיקה הישראלית. עבדתי עם המפיק של שלמה ארצי, הייתי בקשר עם ארקדי דוכין ועוד. העבודה עם "קליברים" ברמה כזו בעולם המוסיקה פתחה לי שערים בהמשך הדרך." "חשוב לי לציין שבתקופה ההיא הייתי בשפל מבחינה דתית. פעם ראשונה שהייתי עצמאי, המסגרת הצבאית, העולם החילוני... חשוב לי לציין את זה "למען יראו וייראו", כי אני לא מאמין שאפשר לחוות את שני העולמות ברמה אינטנסיבית כל כך ביחד, בלי להיפגע". בשלב מאוחר יותר בחייו הצבאיים עזב יונתן את הלהקות הצבאיות, עבר אימונים והכשרה והצטרף ליחידת חילוץ בחטיבת ההגנה המרחבית בירושלים. "הצטערתי כל הזמן על שלא התגייסתי ליחידה קרבית יותר בהתחלה, אבל אתה יודע - אי אפשר לעשות הכול בחיים", הוא אומר. 

"פרופסור רזא-ל" מופיע במוסקבה

יונתן סיים את לימודיו באקדמיה עם תואר ראשון בניצוח והלחנה. "יצא לי לנצח על הפילהרמונית של מוסקבה, והציגו אותי שם בתור "פרופסור רזא-ל"... ואני בסה"כ בן 34.

אז זכיתי לפרופסורה של כבוד בעיריית מוסקבה? נו, טוב. יונתן התחיל לעבוד עם תזמורות בארץ בתור מנצח ומלחין עבור ארקדי דוכין, התזמורת הסימפונית ברעננה, הקאמרית הישראלית, שלמה ארצי, שלמה גרוניך ועוד. לאחר זמן התקבל יונתן, אז בן 24, לאוניברסיטת קיימברידג' ללימודי תואר שני. "פתאום הרגשתי שיש עליי יותר מדי לחץ. הרגשתי שאני עומד בתחילת קריירה מאוד רצינית ושזה גדול עליי, במצבי הרוחני. החלטתי להתנתק לשנתיים מהמסלול המוסיקאלי, כדי להתחזק לפני שאמשיך. רציתי לדעת איפה אני עומד מבחינה דתית. התחלתי להתעניין מעט בלימודי פסיכולוגיה ומחשבת ישראל. למדתי כחצי שנה בישיבת מרכז הרב קוק ובישיבת הר המור. למדתי בישיבת מיר כחצי שנה. זה היה לי מאוד קשה אבל הייתי חייב את זה לעצמי.

אז המשבר הרוחני גרם לך "לשבור" פנימה, במקום החוצה?
"נכון. אפשר לומר שהמשבר הזה הוביל אותי לעולם החרדי, למרות שכמו שאתה יודע אני לא חי בעולם הזה. אבל התורה שלי, הרבנים שספגתי מהם תורה, באים מהעולם החרדי". כל אותה תקופה המשיך יונתן לקבל הצעות עבודה - ולסרב להצעות עבודה - מהתחום המוסיקאלי. ואז יום אחד התקשרו מהפילהרמונית וביקשו מיונתן לעשות ערב עם יוני רכטר. "מפה לשם, איכשהו התחלתי לאט-לאט לחזור לזה", אומר יונתן.

"אבל עכשיו זה היה יותר מהמקום שלי, מהחיבור שלי לתורה. אז גם נפגשתי עם המוסיקה של הרב קרליבך ולמדתי על מוסיקה ממקום דתי. "כיום אני עוסק בארבעה דברים במקביל: אני מופיע בקהילות בחו"ל ועובד שם עם סטודנטים, מטעם ארגון "ציפור הנפש" ומטעם הג'וינט. המסעות הללו מתרחשים 5-6 פעמים בשנה, בכל פעם לשבוע-שבועיים. אני גם מלמד מוסיקה בבית ספר "יפתח" ליד ים המלח. אני משתמש במוסיקה כדי לתת לנערים הללו כלים לחיזוק האישיות שלהם. בשני המסלולים הללו אני בעצם משתמש במוסיקה לדברים שהם חוץ-מוסיקאליים - קירוב רחוקים וחיזוק חברתי. מלבד זאת אני ממשיך במסלול של עיבוד חומרים וניצוח על תזמורות, כמו שעשיתי בצבא. וב"מסלול הרביעי" אני אוסף מכל הקודמים שירים שגובשו במשך הזמן."

בעצם כל הזמן אתה עוסק בתחומים המשיקים לשירה. אתה מעבד, מלחין טקסטים, מנצח על תזמורות. אבל עד עכשיו מישהו אחר עמד שם בקדמת הבמה, ליד המיקרופון.
"זה נכון, הקדוש ברוך יש לו עניינים... הוא מסדר את העולם הזה. בעצם תמיד שרתי. שרתי ב"להקת רזא-ל" (הרכב של ילדי משפחת רזא-ל בצעירותם - י.ו.), שרתי לעצמי, שרתי בלהקות שעיבדתי עבורן. השאלה היא מדוע עד היום לא יצא אלבום. זו שאלה טובה. לא-לוקים פתרונים. גם על האלבום הזה התחלתי לעבוד לפני שש שנים, שזה מאוד נדיר במוסיקה. אני מאמין שכשאתה מוציא אלבום שירים, במיוחד אם יש בו טקסטים שלך, אתה חייב להיות שלם עם החומר שאתה מוציא. אתה לא יכול להסתתר יותר. בעבודה שלי עם ארקדי דוכין, עם סטיבי וונדר ואחרים, תמיד הם לקחו אחריות על החומר בסופו של דבר. אבל כאן אני צריך לעמוד מאחורי כל מילה.

יש גם עוד סיבות. אני חושב שפרסום זה דבר קצת מסוכן, ורציתי להיות קצת יותר בנוי, עם משפחה. לא רציתי להיכנס לכל זה "כערער בערבה", כמו שאומרים. רציתי להכיר את מקומי ביהדות. לאלבום הזה כבר היו כמה גרסאות מקדימות. בצבא כבר גיבשתי אלבום, ואחרי הצבא ארקדי דוכין רצה להקליט לי אלבום. אבל כל פעם הרגשתי שזה לא זה, שלא אוכל לעמוד מאחורי התכנים כפי שהיו אז. לכן זה לקח כל כך הרבה זמן". באלבום יש 12 שירים מכל התקופות של החיים של יונתן. האלבום הוא ראשוני בכך שבין כלי הנגינה המלווים את השירים ניתן למצוא, לצד הפסנתר הקלאסי, גם רביעיית כלי קשת. "עד כמה שידוע לי לא נעשה עוד דבר כזה בארץ, בטח לא בציבור הדתי והחרדי", אומר יונתן. הטקסטים מעורבים - מן המקורות וגם טקסטים אישיים של יונתן".

האם ניתן להשוות בין המוסיקה שלך, יונתן, לזו של אהרן?
יונתן פותח בהומור, אולי כדי לקנות זמן ולגבש תשובה מקיפה ורצינית יותר. "אהרן הרבה יותר טוב ממני, אני כבר יכול לומר לך... תראה, עברנו פחות או יותר את אותם המקומות. באופן כללי אפשר אולי לומר שהשירים של אהרן יותר תנועתיים, יותר שמחים ובאים ממקום של פריצת אור כזאת, והשירים שלי באים יותר ממקום של חיפוש, ממקום של רגש, של קושי לפעמים". אהרן נוטה להסכים להגדרה של אחיו. "יונתן תמיד היה מקור ההשראה שלי, בתור אחי הגדול - והרבה דברים שיש במוסיקה שלי אני חייב לו. בגלל האישיות שלי "יצאתי לאור" לפניו. יונתן הוא טיפוס של פרפקציוניסט, הוא התחיל את הדיסק הראשון שלו בצבא - לפני יותר מ-10 שנים. היום הוא עומד להוציא את הדיסק שלו ואני מאוד שמח שהוא שלם איתו. הרבה אנשים חיכו לדיסק הזה שנים רבות, ועכשיו כולם מצפים לו. אני יותר קליל, בוא נגיד. פחות מתלבט. אני מסוגל להוציא שירים והרבה, ליצור בלי להתלבט. אבל אני מאוד מושפע מיונתן. גם התהליכים שעברנו - הקרבה לקרליבך, שהייתה ביחד עם יונתן, ודברים אחרים - עשו את המוסיקה שלנו שונה אבל דומה". 

דבר אליי, קרמבו

כמו יונתן, גם אהרן נחשף למוסיקה מהבית, מגיל צעיר. "בהתחלה זה הונחת עלינו מבחוץ ולא מתוך רצון פנימי שלנו, ורק בגיל התיכון זה ממש התחיל לנבוע מאיתנו ו"השלהבת החלה לעלות מאליה", כמו שאומרים". במאמר מוסגר רואה אהרן את החינוך המוסיקאלי שנכפה עליו כיתרון ולא כחיסרון. "הרבה אנשים באים אליי ואומרים: "חבל שההורים שלי לא חייבו אותי לנגן בגיל צעיר", או "בגיל צעיר סירבתי ללכת לשיעורי נגינה והיום אני מצטער על זה". אני חושב שבגיל צעיר, למרות שלילד אולי אין כוח לזה והוא רוצה לצאת לשחק, אם ההורים קצת מתעקשים אחר כך זה משתלם.

בדיעבד אני שמח מאוד שהוריי חייבו אותי לנגן". "כולנו בבית למדנו פסנתר, ובשלב מאוחר יותר למדנו כלי שני. יונתן למד צ'לו, ואני למדתי כינור. יונתן התווה את הדרך כשעבר לתיכון שליד האקדמיה למוסיקה. אז היינו בתחילת החזרה בתשובה ולא היינו מודעים למשמעות של הליכה לבית ספר חילוני. אבא שלי מאוד שמח. למדתי קומפוזיציה אצל הפרופסור אנדרה היידו, גם הוא חוזר בתשובה שהיום הוא בן 75, דמות מיוחדת וחדשן גדול במוסיקה שקיבל את פרס ישראל על מפעלו בתחום. היידו מעלה ב30 השנים האחרונות מופע של משניות שהוא הלחין, מופע שנקרא "מגדל הפורח באוויר". המופע נכתב לפני 30 שנה ומועלה מאז בפסטיבל ישראל. אלו יצירות מאוד מעניינות שהשפיעו עליי בהמשך, בשירים כמו "צא מן התיבה" או "שיר הקרמבו", למשל.

הרבה אנשים רואים בזה המשך של היידו. העיקרון הוא לאו דווקא לעשות שירים מצחיקים, אלא לקחת טקסט שכזה ולראות מה זה עושה לך, מה המשמעות האישית אליך - מעבר לפסוק או להלכה שלפניך. למשל הרצון האנושי לעקוף את הדברים הקשים בחיים (שיר הקרמבו) או הצורך האנושי להיות מעורב בחברה ו"לצאת מהקופסה" (צא מן התיבה). אני חושב שאומן לא צריך לפחד לומר "מה הטקסט הזה עושה לי?" את זה למדתי ממנו, וגם עוד דברים רבים נוספים. הוא איש משכמו ומעלה. בשירות הצבאי הלך אהרן בעקבות אחיו יונתן למסלול "מוסיקאי מצטיין". "לא ממש הפכתי לחילוני בצבא, אבל הקשר שלי עם הדת התרופף באופן טבעי. עזרה לי העובדה שהוריי קיבלו אותי כמו שהייתי, ומצד שני תמיד לחצו עליי לחזור לדת.

אבא שלי הראה לי שכואב לו שאני חלש מבחינה דתית, וגם אני מצידי לא הייתי "אנטי" אף פעם, רק התרחקתי מתוך נוחות ומתוך לחץ חברתי בצבא. לכן היה לי קל לחזור. "באיזה מקום חיפשתי את דרכי אחרי הצבא. בשנה הזו גם עזבו הרבה רבנים את העולם. שלמה קרליבך, הרב גורן, הרבי מלובביץ' ועוד. קרליבך נפטר שנה לפני שהשתחררתי, והמסר שלו התחיל להשפיע אז באופן יותר רציני על העולם היהודי. הייתי אז אחרי השחרור, בלימודים לתואר שני בקומפוזיציה, בראש מאוד אקדמי, כותב יצירות לתזמורות - ומצד שני מחפש, קורא עגנון וחסידות, וידעתי שאהיה דתי. מי שמכיר את השיר "דרך חדשה" בדיסק החדש שלי, הוא בדיוק מדבר על הדרך שעברתי אז. כתבתי שם "פותח את הדלת, עומד מולי ראש הישיבה - איזה חן לו, איזה מבט / "תמיד הייתה בי אהבה", אמרתי לו - "יראה זה מה שחסר לדור שלנו קצת"... הייתה לי אהבה ליהדות אבל לא היה לי עוגן שיחזק אותי. ואז הכרתי את השיטה של קרליבך, של יצירה אומנותית שבאה מתוך עולם דתי. לפעמים זה נתפס אצל אנשים כמעין סתירה, אומן דתי... ודווקא היהדות נותנת מקום לשניהם, גם לאומנות וגם לדתיות".

באיזה זרם ביהדות הדתית אתה מגדיר את עצמך כיום?
"קשה מאוד להגדיר אותי" עונה אהרן. "באיזה מקום אני חבקו"ק (חב"ד, ברסלב, הרב קוק) וליטאי קלאסי... פשוט אף פעם לא ראיתי את הסתירה בין השיטות."

מי אמר שישנה סתירה?
"לדעתי אין סתירה. אבל יש אנשים שכאשר הם חוזרים בתשובה הם יודעים שהכיוון שלהם הוא דווקא חב"ד, או דווקא משהו אחר. זה לא שהם לא רוצים את הזרם השני - פשוט מספיק להם העולם של זרם אחד, בשלב הראשוני הזה של החזרה בתשובה. יש בכל זרם עולם ומלואו. מי שטוב לו עם זרם אחד - העולם שלו מלא ושלם. אבל אני קשור יותר לשיטה של קרליבך, שלימד תמיד את כל הרב'ס... "אז נסעתי לצפת עם תואר שני ברזומה, ופתאום נפגשתי בעולם של הלימוד בצפת, עם חברותא שלובש שרוואל, לימוד מתוך רוגע, "געשמאקט" יהודי והכול. זה היה עבורי מעין מרד תרבותי אחרי עולם האקדמיה שנחשפתי אליו כל-כך באינטנסיביות. אז ברור שעד היום המוסיקה שלי מאוד ניזונה מהתורה של היידו ומעולם האקדמיה, אבל בצפת גיליתי עולם שלם וגם הוא משפיע על העבודות שלי. עד היום אני לומד תורה בבוקר, ומחובר לעולם התורה באופן מהותי. אני רואה חשיבות ללימוד תורה כמה שיותר בחיים שלי".

הרסו את הבית, נשאר הפזמון

אז עשית שלוש שנים בצפת, והתקופה הזו נתנה לך כיוון בחיים.
"צפת זה ראשי תיבות "צריך פרנסה תמיד"... אומרים את זה כבדיחה כי העיר קטנה ואין בה הרבה עסקים, אבל אני לקחתי את הביטוי לכיוון אחר. עד היום אני מתפרנס רוחנית מההשפעה הגדולה שקיבלתי משם, מהשירים שכתבתי שם.

יצאת מצפת והלכת לאן?
"בצפת נולדתי כזמר יהודי, שזה דבר שאף פעם לא חשבתי שאהיה. המסלול שלי תמיד היה במוסיקה, אבל לא הייתי מאמין בחיים שאגיע לכיוון הזה, והנה אני שם... בסוף השנה הראשונה שלי בצפת כבר הוצאתי את הדיסק הראשון שלי - "הסנה בוער", שהתקבל יפה מאוד בציבור הדתי. הדיסק השני, "מים רבים", יצא אחרי שנתיים, והשלישי, "זמן הגאולה" די ביסס את המקום שלי כזמר בציבור הדתי. אז הסגנון שלי היה חדש קצת, מוסיקה של דני סנדרסון וכוורת עם מילים מהתנ"ך... זאת הייתה תחילת הדרך של הרוק היהודי. היום זה כבר הפך לז'אנר בפני עצמו ויש יותר יוצרים בסגנון הזה. קראו לזה "רוק יהודי אלטרנטיבי", "ניו אייג' חסידי" ועוד שמות. "האלבום הבא היה "שיר ציון", אחריו הוצאתי את "ההופעה החיה" ועכשיו, ממש לא מזמן, הוצאתי את "מחובר", שהוא דיסק שדרש ממני קצת אומץ. כולם שאלו אותי "מה עם 'זמן הגאולה' הבא?" וזה די מפתה למחזר את עצמך.

לפי דעתי זו נקודה שהרבה אומנים נופלים בה. עושים משהו שהוא להיט, ואז מנסים לחיות אותו מחדש, במקום לחדש. בדיסק הזה בחרתי כיוונים יותר עמוקים, יותר כתבתי טקסטים משלי ופחות שירים של שורה אחת שחוזרים עליה. הדיסק הזה יותר מעמיק ואני רואה שהוא זוכה לתגובות מאוד חמות. "קראתי לדיסק "מחובר" קודם כל כי הוא נולד בהתנתקות.

בעיניי ההתנתקות הייתה פוגרום אחד ארוך. עד היום אני לא נרדם בגלל מה שראיתי שם. קשה להגיד שעצרתי משהו או שעזרתי במשהו, חוץ מזה שכאבתי ביחד עם כולם והייתי שם. את השיר "מחובר" כתבתי לפני ההתנתקות כמין מחאה, והשיר הזה בעצם הוליד את הדיסק כולו. בזמנו הייתה לי התלבטות קשה, אם ללכת ולהקליט את השיר או ללכת לנגן בגוש קטיף. האם ללכת על האפקט של שיר ברדיו, או להתחבר בעצמי לציבור בגוש קטיף. בסופו של דבר הלכתי לגוש קטיף, הייתי שם עם אשתי בשבוע האחרון, עברנו בין היישובים והיה מאוד מרגש לראות את כל מה שבנו שם ואת כל האנשים שבאו להזדהות עם המאבק. שני שירים נולדו שם. "כשיבואו לפנות את ביתי" נולד ביום הפינוי ממש. הסתובבתי שם על החוף עם גיטרה ב"שירת הים" וכתבתי את השיר. השיר "איפה ניגנת בקיץ האחרון" נולד, כמו שאפשר להבין מהשיר, כמה חודשים אחרי, כשכבר הייתי בבית. הפוגרום הזה לא עזב אותי והרגשתי צורך להביע את זה בשיר פחות עדין, במחאה יותר חזקה.

"ההתנתקות הכניסה הרבה אנשים לבלבול, אבל אני חושב שזה גרם גם לדברים טובים, במובן הזה שאנשים התחזקו באמונתם בבורא עולם וביהדות, וראו ש"אין עוד מלבדו". עם ישראל הוא עם הנצח ויודע לעמוד בניסיונות של הגאולה שבאה קמעא-קמעא, כמו שאני שר בשיר "איילת השחר". וזה המבחן האמיתי, לא רק כשהכול הולך כמו שצריך. זו האמת", מסכם אהרן.

האם יש מה לדבר על דיסק משותף?
אחרי העבודה בנפרד, אחרי הדיסק שלך, יונתן, ואחרי השירים שבהם יונתן שר יחד איתך, אהרן, האם חשבתם לעשות משהו יותר רציני ביחד? "אני חושב שהשלב הבא הוא משהו יותר משותף", אומר אהרן. "היה חשוב לנו שיונתן יוציא את הדיסק שלו לפני שנוציא משהו ביחד, פשוט כדי שיהיה לו את המקום שלו, את הפן שלו. אבל אני חושב ששיתוף פעולה בינינו הוא בלתי נמנע ואני אשמח מאוד, ונדמה לי שגם יונתן, אם נעשה דברים ביחד. אמנם לא קבענו סדר מוחלט לדברים, אבל דיברנו על זה ונראה לי שזה הצעד הבא".

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר


Warning: file_get_contents() [function.file-get-contents]: SSL operation failed with code 1. OpenSSL Error messages: error:1407742E:SSL routines:SSL23_GET_SERVER_HELLO:tlsv1 alert protocol version in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 47

Warning: file_get_contents() [function.file-get-contents]: php_stream_sock_ssl_activate_with_method: SSL handshake/connection failed in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 47

Warning: file_get_contents() [function.file-get-contents]: Unable to activate SSL mode in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 47

Warning: file_get_contents(http://www.hebcal.com/shabbat/?cfg=json&city=IL-Jerusalem&m=50) [function.file-get-contents]: failed to open stream: Permission denied in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 47

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49