הציונות הדתית: כך הפקרנו את מקצועות הקודש

לאן נעלמו השוחטים, המוהלים, החזנים, סופרי הסת''ם, אנשי החברה קדישא ומשגיחי הכשרות מעולם הציונות הדתית.
הרב יעקב אריאל, הרב שאר ישוב כהן, ד''ר אשר כהן, אלדד מזרחי, אריה פרג'ון, שוחטים ומוהלים מנסים להשיב.

טולי פיקרש ו17/09/2007

שוחט.זן הולך ונכחד (צילום: באדיבות המועצה הדתית בתא)

מי מכם ראה לאחרונה שוחט חובש כיפה סרוגה ? כמה מכם נתקלו במנקר בן הציונות הדתית ? שנתראה רק בשמחות אבל מישהו הבחין בזמן האחרון בקברן בוגר המסגרות הדתיות לאומיות ?

אם התשובה היא לא או כמעט ולא- אתם לא לבד. פשוט, כי הציונות הדתית הזניחה, יש אף טוענים הפקירה, את מקצועות הקודש. בזמן שחינכה ושלחה את מיטב בניה, כאידיאולוגיה, לחזית הצבאית, לחזית ההתיישבותית, לחזית הרבנית, לחזית החברתית ובמידה מסוימת גם לחזירת התקשורתית, הותירה הרחק מאחור את העיסוק, הלימוד, החינוך והרצון להשתלב גם במסגרות מקצועות הקודש.

אין חולק על כך שמקצועות אלה: שוחט ובודק, מנקר, משגיח כשרות, איש חברה קדישא, מוהל וסופר סת"ם הרבה פחות 'נוצצים' מקצין בסיירת מטכ"ל, מאלוף פיקוד, רופא, רואה חשבון, עיתונאי או רב- אבל בשורה התחתונה, דווקא בחזית הכי חשובה לעם היהודי- החזית הדתית- תורנית, בעיסוק השוטף והיום יומי במצוות הכי חשובות, הרחוק מזרקורי הפרסום וקדמת הבמה, דווקא כאן, השאירה הציונות הדתית את הבמה לאחרים. יש לכך לא מעט סיבות והסברים, עליהם נרחיב בהמשך.

רבנים בולטים ומובילים בהנהגה הרוחנית של הציונות הדתית מאשרים את העובדות ואף קוראים לשינוי המצב. אין חולק על כך כי הציונות הדתית, בעשרות השנים האחרונות, 'נרדמה בשמירה' בכל הקשור לחינוך ועידוד העיסוק במקצועות הקדוש, וכל הכוחות והמשאבים, כדרך של אמונה ואידיאולוגיה, הופנו לחזיתות אחרות, אבל עדיין לא מאוחר לבצע 'מהפך אידיאולוגי', מאמינים בכירים בציונות הדתית. אחרי הבשורה המרנינה לפיה 40 אחוז מבוגרי קורס קצינים קרביים הם בוגרי החינוך הדתי- רובם תלמידי ישיבות הסדר ובוגרי בתי ספר תיכוניים דתיים, הסיסמא צריכה להיות "אחרי לשחיטה" או "אחרי למילה".

יו"ר המועצה הדתית בתל אביב יפו, אלדד מזרחי, הולך כבר מספר שנים בתחושה שהציונות הדתית הזניחה את העיסוק במקצועות הקדוש. לאחרונה קיבל החלטה להעלות את הנושא לסדר היום הדתי לאומי, בתקווה שיצליח להביא לשינוי או לפחות לעורר דיון ציבורי בנושא. "בשורה התחתונה כל מקצועות הכשרות המעשית נעלמו מהנוף הציוני דתי. נחשפתי לתופעה במסגרת עבודתי במועצה הדתית בתל אביב. תחת חסותה של המועצה פועלים שני בתי מטבחיים מהגדולים בארץ, המשווקים את מרבית הסחורה של הבשר הטרי- 'מרבק' העומד תחת כשרות המועצה הדתית למעלה מ- 40 שנה ובית המטבחיים 'חולון'. כאשר אתה נחשף לדמויות שעוסקות בתחום הזה, אתה בעצם לא רואה אנשים מהציונות הדתית, כאילו הציונות באיזה מקום החרימה או לא חינכה ללימוד מקצועות הקודש. צוות שחיטה ובדיקה מונה כעשרה אנשים, החל הרב הפוסק, בודק פנים, בודק חוץ, בודק סכינים, שני שוחטים וארבעה משגיחים, אף אחד מהם לא חובש כיפה סרוגה".

יש לך הסבר מדוע הציונות הדתית לא 'חינכה' את בניה למקצועות האלה ?

מזרחי: אם אהיה קיצוני, אז אולי בגלל שמדובר במקצועות 'פחותים' אפילו בזויים, שלא מתאימים לאנשי הציונות הדתית ואתה שואל את עצמך למה בעצם ? הציונות הדתית מעולם לא הקימה מוסד שמכשיר שוחטים. אמנם נושא השחיטה לא מוסדר כל כך בארץ, ומדובר במקצועות, גם בציבור החרדי, שעבור בעיקר מאב לבן. בכלל חל פיחות במקצועות האלה לעומת דורות קודמים. אם בעבר כל רבני המושבים היו גם שוחטים, גם מוהלים, חזנים, היום תעשה סקר על רבני מושבים כמה מהם שוחטים בעצמם. מדובר אחוזים בודדים. היום בכלל לא מחנכים למקצועות האלה. תלך לישיבות שלנו, הישיבות הציוניות, ישיבות ההסדר, הישיבות הגבוהות- לא לומדים בכלל את התחומים האלה, כאילו מדובר במקצועות מוץ לתחום, עבודות שלא עוסקים בהם, אפילו לא לימוד תיאורטי".

מזרחי, שניכר בו כי הוא 'לוקח ללב' את הזנחת מקצועות הקודש, גורס כי שוחט כיום הוא חרדי- תימני, מרוקאי או חסיד אשכנזי. שוחט בן מהציונות הדתית- מצרך נדיר, אפילו נדיר מאוד. "מתוך עשרות ומאות שוחטים, אולי אחד בודד הוא עם כיפה סרוגה, כולל בצוותי השוחטים היוצאים לשחיטה בחו"ל".

אלדד מזרחי יודע על מה הוא מדבר. מנתונים שהגיעו אלינו מתברר כי בעשרה משחטות לשחיטת עופות בארץ פועלים למעלה מ- 200 שוחטים פעילים, אבל אין אף שוחט אחד חובש כיפה סרוגה. לגבי בתי מטבחיים לשחיטת בהמות. מדובר בכמאה שוחטים ובודקים פעילים, בודדים מביניהם הם אנשי ציונות דתית. "כאשר אנו אומרים בודדים, הכוונה היא ניתן למנות אותם על יד אחת וגם זה בקושי", אומר לנו גורם הבקי היטב בנושא. לגבי מנקרים, גם הכאן המציאות דומה ומדובר בדתיים לאומיים בודדים. "אם אתה שואל אותי", מנסה אלדד מזרחי להסביר את התופעה, "הציונות הדתית פשוט לא ראתה ולא רואה בזה גם היום דברים ברומו של עולם. היא הלכה וחינכה כל השנים יותר לנושאים של התיישבות בארץ ישראל, ההשתלבות בפיקוד הבכיר בצה"ל וכמובן ביחידות המובחרות ביותר, לאחרונה החלה גם לשלב את בניה בכלי התקשורת השונים.

המטרה היא להשפיע ברמת הכלל לא ברמת הפרט. על פי אותה חשיבה ותפיסה, כאשר את שוחט בהמה אתה כאילו לא בא לידי ביטוי, כאשר אתה שוחט עוף אתה לא ממש תורם לעם ישראל בכללותו, שאת זה יעשו אחרים, אנחנו חושבים על הכלל. נכון שהציונות הדתית תמיד רצתה להשפיע בנושא של עם ישראל בתחומים שהיא חושבת שהיא יכולה להשפיע בגדול- בהסברה, בהקמת מכונים, בצבא, בתעשייה בכל המקומות האלה- אבל דווקא את תחום מקצועות הקודש- היא הזניחה. אי אפשר לגדל כיתה שלמה להיות רמטכ"לים, לצד 'הרמטכ"ל' הפוטנציאלי צריך שיהיו לו גם 'חיילים' בכל החזיתות ובכלל זה גם משגיחים, שוחטים ומוהלים".

ש: אתה רואה בזה כישלון של הציונות הדתית ?

מזרחי: אני רואה בזה הפסד מאוד גדול לעם ישראל בגלל שמצד אחד, הציונות הדתית רוממות הכשרות הממלכתית בפיה, רוצים לחזק את מוסד הרבנות הראשית, לחזק את מוסד הכשרות, אבל מצד שני מי עובד בכל המסעדות כמשגיחים- החרדים, שלא לדבר על זה שרובם, לא רוצה להגיד כולם, לא אוכלים מהמזון שהם משגיחים עליו. לי בתל אביב יש למעלה מ- 200 משגיחי כשרות, אם אני צריך לחלק אותם לציונים דתיים וחרדים, בערך 95 אחוז מהם חובשי כיפות שחורות- חסידים, ליטאים וחרדים ספרדיים, ואולי 5 אחוז הם דתיים לאומיים, ממש בודדים. עכשיו, אתה רוצה שתהיה כשרות ממלכתית במדינה, אז תעשה את זה עם מי שמאמין בדרך הזו. הרי יש לנו אברכים ותלמידי חכמים מהשורה הראשונה.

ב- 30 השנים האחרונות הציונות הדתית התפתחה חזק מאוד לכיוון התורני. יש אברכים בכולל אז מה הבעיה שלצד העבודה שלהם יהיו גם משגיחים במסעדות. כמה פעמים שמעת את המשפט 'אתה אוכל רבנות ?' למה יש את השאלה הזו בכלל, עצם זה ששואלים זה כאילו שמדובר בנושא בעייתי ולא ברור. אם הציונות הדתית הייתה מכשירה משגיחים ומעלה את רמת המודעות כמה חשוב שתהיה כשרות ממלכתית, זה היה נראה אחרת, היה לזה תדמית טובה, כי בסה"כ הציבור שלנו אידיאליסטי, יודע לעשות דברים בצורה נכונה ומושלמת".

תוך כדי השיחה נזכר מזרחי ב'תחום קודש' נוסף שהצינות הדתית לא ממש גילתה בו עניין. "אף פעם לא רואים דתיים לאומיים בהפגנות נגד חילולי קברים. מדוע ? זה לא נושא חשוב לעם היהודי ? משום מה יש תחומים שהציונות הדתית לא נוגעת בהם. מגלה מין חוסר עניין וחוסר אכפתיות. דווקא בהפגנות למען השבת רואים בשנים האחרונות קצת תזוזה, נהיינו יותר אכפתיים לנושא".

ש: יגידו לך שהכל זה ג'ובים וברגע שאתה לא בשלטון, לא שולט במועצות הדתיות ובמשרד הדתות, אז זה הולך למי שכן שולט ?

מזרחי: גם בתקופות שהציונות הדתית כן שלטה וכן היה לה מה לומר, לא ראינו שמישהו מעסיק את עצמו בהכשרת שוחטים ובודקים. לכן אני לא מקבל את הטיעון הזה. פשוט צריך להתחיל מהלימוד התיאורטי, להקים מכונים להכשרת מקצועות הקודש- שוחטים ובודקים, מנקרים, מוהלים, משגיחי כשרות וקברנים. אם החבר'ה שלנו היו מתלבשים על העניין, הכשרות הממלכתית במדינת ישראל הייתה משודרגת ומוערכת הרבה יותר. תסכים איתי שהאדם שמאמין בכשרות הרבנות, שחושב שהיא טובה וראויה והוא משמש גם המשגיח, הוא יגלה הרבה יותר אכפתיות וכך יעלה את זה לדרגה מאוד גבוהה, אפילו יותר מהבד"צים הקיימים. כיום לא פעם שוחט של בד"צ חרדי הוא גם שוחט של הרבנות. במילים אחרות, חלק מהמשגיחים לא רואים בהשגחה של הרבנות אידיאל ושליחות אלא רואים בזה פשוט עוד מקור הכנסה וזהו. אני סבור שלהיות שוחט ובודק זה לא פחות אידיאל מלהיות רב בהתיישבות או קצין בצבא".

בשנים האחרונות עבר ענף המזון מהפך ושולבו בו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. במקביל להתפתחות הענף, גם החלק הכשרותי- הלכתי 'השתדרג' ומצריך ידע נרחב ובקיאות בתחומים הרבים הקשורים למזון ומרכיביו. "יש צורך בידע הלכתי גבוה שדורש התמודדות. צריך להתייחס לתחום זה כאל אתגר וכאל עניין 'הלכה למעשה'", מדגיש יו"ר המועצה הדתית בתל אביב, הקורא לרבני הציונות הדתית וראשי הישיבות שלה להקים "מכון ללימודי מקצועות הקודש, או מכונים שיוקמו לצד הישיבות, שיכשירו באמצעים מתקדמים תלמידי חכמים ואברכים לשלב לצד הלימוד התורני, גם עבודה מעשית".

"הרבנים וראשי הקהל חייבים לתת את הדעת בדבר הצורך בהכשרה של הציבור שלנו למקצועות כמו שחיטה, ניכור, השגחת כשרות וכדומה. דרך כך, נוכל לחזק את הכשרות הממלכתית שזה האינטרס הראשוני ועליו נאבקנו כל השנים". הוא גם מציע לרבנים לבחון האם יש מקום אולי להקים בד"צ לציבור הדתי לאומי. "למה לציונות הדתית את 'מהדרין'. היום לכל סקטור יש מהדרין וכמה סוגים של מהדרין. מצד אחד אומרים לא צריך כי יש כבר כשרות ממלכתית ובשביל זה יש את הרבנות הראשית, אבל מצד שני, גם את זה הציונות הדתית לא מטפח, זה לא נמצא בראש מעייניה, האנשים שלה לא נמצאים שם". מזרחי גם משוכנע כי עיסוק בתחומים האלה גם יתרמו תרומה משמעותית לקירוב לבבות והגברת האחדות בעם, מיעדיה העיקריים של הציונות הדתית. "כך נוכל גם לבוא במגע עם הציבור החילוני והמסורתי, מעבר לתרומה ולחשיבות העיסוק במקצועות עצמם".

המודל הראוי של אלדד מזרחי לחובש כיפה סרוגה שמשמש גם במקצועות הקודש הוא הרב זאב וייטמן, רבה של תנובה איש הציונות הדתית, אדם שהתמקצע בכל התחומים האלה. הרב וייטמן מרכז כיום את נושא השמיטה מטעם הרבנות הראשית לישראל. "אם הציבור הציוני דתי רוצה לשמור על מסגרת כשרות ממלכתית הוא חייב להיות מעורב יותר ולא להשאיר הכל בידיים של אחרים, שאין להם עניין או הזדהות עם כשרות הרבנות", שב מזרחי ומדגיש, לא לפני שהוא מבקש להבהיר כי בניגוד אולי לסטיגמה שנוצרה, מרבית מקצועות הקודש, כיום, שכרם בצדם. "אני חש שמקצועות הקודש האלה נחשבים ה'חצר האחורית' של המקצועות. אבל היום להיות משגיח כשרות בבית מלון או אולם זה מקצוע מכובד. אתה יכול להשפיע דרך העבודה הזו מאוד על הסביבה בה אתה עובד. גם שחיטה או ניכור אלה מקצועות ששכרם בצדם, מתפרנסים מהם בכבוד וניתן גם לשלב אותם עם לימוד התורה. זה לא מוציא את הבן אדם מבית המדרש", מטעים אלדד מזרחי.

ד. (השם המלא שמור במערכת) הוא משגיח כשרות ממרכז הארץ. חובש כיפה סרוגה שהתחנך במוסדות הציונות הדתית כל השנים. בשיחה עם 'הצופה' הוא מודה כי לא רבים מבני הציונות הדתית הלכו לתחום השגחת הכשרות וכי באזור מגוריו הוא 'פרש בודד' שבחר במקצוע הזה. "השגחת כשרות לא מושכת את אנשי הציונות הדתית, אולי כי זה לא נחשב למקצוע עם הרבה כסף. למעשה גם אני די התגלגלתי לתחום. זה לא שהלכתי לעבוד כמשגיח כשרות מבחינה אידיאולוגית. בזמנו זה גם נחשב למקצוע לא כל כך מכובד, אבל היום אני חושב שזה קצת השתנה", משיח ד'.

אין לו תשובה מדוע רבני הציונות הדתית לא עודדו או כיוונו את תלמידיהם לתחום. "אני חלילה לא רוצה לפגוע במשגיחים החרדיים אבל נדמה לי שעל המשגיחים חובשי הכיפות הסרוגות ניתן לסמוך יותר, כי הם עובדים ומאמינים בכשרות הרבנות הראשית, אבל אצל המשגיחים החרדים זו 'רק עבודה', הם הרי לא אוכלים ולא סומכים על כשרות הרבנות הראשית", מדגיש בן שיחנו. גורם רבני (השם שמור במערכת) המצוי בתחום הכשרות טוען כי "הממסד חסם את הכיפות הסרוגות". לדבריו, "אנשי הציונות הדתית הם אנשים יראי שמיים, וכאשר יש 'מונקי ביזנס' בענף זה כנראה מרחיק אותם".

הרב יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת גן, ממנהיגיה הבולטים והחשובים של הציונות הדתית ומי שבעצמו משמש כרב משחטה, מסכים כי חלק ממקצועות קודש- הציונות הדתית לא טיפחה. "שוחטים ובודקים אין לנו אבל מוהלים דווקא יש", אומר הרב אריאל בשיחה עם 'הצופה'. באשר לקברנים- הרב אריאל מדגיש כי ביישובים דתיים לאומיים או בהתיישבויות בשומרון יש קברנים דתיים לאומיים, שעוסקים בזה בהתנדבות. לעומת זאת, בערים הגדולות, כאשר מדובר במקצוע בשכר, אין קברנים חובשי כיפות סרוגות. "המקצועות האלה נתפסים בדרך כלל כ'חבר מביא חבר'. עבור הציבור החרדי, אלה המקצועות העיקריים, לכן קשה מאוד לאדם מהציונות הדתית להיכנס אליהם.

דבר שני, בפני בחור דתי לאומי יש מבחר עצום של מקצועות. יש לו אפשרות ללכת למחקר או לעסוק במקצועות אחרים, אז הלחץ לא מופנה לכיוון של מקצועות הקודש דווקא, יש פרנסות אחרות. בציבור החרדי אין הרבה פרנסות עיקריות, לכן הפרופורציה היא שלכל תפקיד כזה, יש הרבה יותר מועמדים חרדים מאשר מועמדים מהציונות הדתית", מסביר רבה של רמת גן. הרב אריאל גורס כי דווקא יש מי שלומדים שחיטה בציונות הדתית, "אבל בגלל שהסיכויים להתקבל קטנים, אין לזה ביקוש גדול. כאשר למדתי בכולל ב'מכון אריאל' לפני 50 שנה, למדתי גם שחיטה. לא שחטתי אבל למדתי הלכות שחיטה. כאשר אני נכנס היום למשחטה אני בודק סכינים, למדתי את זה במשך הזמן. כרב אני עוסק בשחיטה תיאורטית ולא מעשית. כל מי שלומד רבנות חייב לדעת הלכות שחיטה, אבל אתה צודק ששוחטים בפועל וקברנים בערים הגדול- אין הרבה", אומר הרב אריאל.

ש: מה צריך לעשות כדי לתקן את המציאות הזו ?

הרב אריאל: בערים הגדולות צריך לחזק את נושא הקבורה, מדובר בחבורה סגורה, יש יותר מועמדים חרדיים לתפקיד. יש צורך במערכת 'שירות קבורה' בדומה למערכת החופות שייסד ארגון 'צהר', שכל האווירה שם תהיה יותר ידידותית ופתוחה. בנושא של קבורה, 99.9 אחוז מהציבור גם החילוני רוצה קבורה דתית, זו הזדמנות פז לעשות את זה בצורה סימפטית וידידותית.

כאשר אדם בא לבית קברות, מסתובבים שם חזנים שעושים אזכרות ודורשים כסף, מצד אחד אי אפשר לדרוש מאדם שיושב כל היום בבית קברות לא לבקש שכר. אני מציע שתהיה מערכת דומה לזו של 'צהר' שילוו את המשפחה האבלה לכל אורך הדרך- מהקבורה, דרך השבעה, ה- 30 והשנה. ייפתח כאן פתח רחב מאוד לציבור החילוני. הרעיון כבר הועלה ב'צהר' אבל עדיין לא באופן מעשי, של מערכת שתלווה את המשפחה מרגע הפטירה ועד לשנה". לגבי שוחטים ובודקים, הרב אריאל לא רואה סיכוי לשינוי המצב, בגלל ה'שליטה החרדית'.

"על יהודי דתי לאומי אחד יש עשרה חרדים", הוא מציין. אגב, מקצוע הקברן. גורם המצוי בתחום, מבדיל בין הנהלות החברה קדישא ברחבי הארץ לבין הקברנים עצמם. "לאורך השנים החברה הקדישא הייתה נשלטת על ידי אנשי המפד"ל והקברנים שעבדו בה היו חרדים, שאמנם קיבלו כסף טוב, אבל החבר'ה של הציונות הדתית העדיפו ללכת ללמוד עריכת דין, רפואה, או ראיית חשבון. כך יצא שההנהלה הייתה ציונות דתית אשכנזית, הנהגים היו חרדים אשכנזיים והקברנים עצמם חרדים ספרדים", הוא מתאר.

אחד המקצועות היותר מרתקים מבין מקצועות הקודש הוא המוהל. בקרב אנשים עמם שוחחנו יש חילוקי דעות האם יש די מוהלים דתיים לאומיים. חלק טוען כי גם תחום זה הוזנח על ידי הציונות הדתית, בעוד אחרים גורסים כי דווקא מוהלים מהמגזר הדתי לאומי דווקא יש מספיק. שני סקטורי עיקריים עוסקים היום בתחום המילה. המוהלים החרדים והדתיים לאומיים המוכרים שכולם לוקחים אותם ויש את הרופאים שמשמשים גם כמוהלים, רובם נמנים על הציבור הדתי לאומי. כולם גם מסכימים כי מילה זו הזדמנות טובה מאוד לבוא במגע עם קהלים שלא נמנים על הקהל הדתי והמסורתי. על פי נתונים שהגיעו לידינו, בארץ יש בין מאה ל- 120 מוהלים פעילים שעוסקים בזה כמקצוע. בסה"כ רשומים כ- 500 מוהלים ועוד כ- 400 מוהלים לא רשומים. במדינת ישראל מתרחשות כמאה אלף לידות בשנה, 50 אחוז מתוכן זה בנים, ללמדך את הפוטנציאל הטמון בתחום.

אחד המוהלים הוותיקים והיותר מוכרים, בעיקר באזור הצפון, הוא אריה פרג'ון- ראש עיריית טירת הכרמל, מראשי המפד"ל. פרג'ון, שמקצוע המילה עובר במשפחתו מדור לדור, מותח ביקורת על הצינות הדתית ש"פספסה בגדול כאשר לא חינכה וגידלה דור שיתמחה במקצועות הקודש". "הצינות הדתית חינכה אנשים להיות רמ"ים בישיבות, אבל לא נתנה דעתה למקצועות הקודש. פספסנו בגדול, כי שוחטים, מוהלים וסופרי סת"ם- אתה מחנך דור שלם ומסביר להם חשיבות העניין ואז האנשים נדבקים בזה. אני מוהל כי אבא שלי היה מוהל. פעם אמר לי אבי ז"ל שבן סנדלר יהיה מוהל זה כבוד, אבל בן של מוהל שיהיה מוהל- זה לא מי יודע מה, זה פשוט חייב לעבור במשפחה, ככה היה מדורי דורות וככה זה לגבי שוחטים, סופרי סת"ם וכול'. בכלל פעם הרב היה בקיא בכל מקצועות הקודש, גם שוחט, גם מוהל וגם סופר סת"ם. היום רב יודע לתת הרצאות, לא יודע למול, אפילו בעל קורא הוא לא, אולי חזן".

אריה פרג'ון מבכה על ה'פספוס' אבל באיזה שהוא מקום גם יכול להבין איך זה קרה. "בזמנו, כאשר הקימו את ישיבות בני עקיבא לא היה להם רמ"ים, הם לקחו ר"מים חרדים שחינכו אותם לא ברוח הציונות הדתית. לקח דור שלם להצמיח רמ"ים של הציונות הדתית, זה לא פשוט היה לעשות את זה. זו הייתה המגמה לעשות הכל על מנת שיהיו רמ"ים שלנו". פרג'ון, משמש כמוהל מגיל 17.5, כל השנים וגם מאז נבחר לעמוד בראשות עיר, לא חדל מלעסוק בתחום, כמובן בהתנדבות מלאה. בימים אלה מלמד את בנו את המקצוע, העיקר להמשיך את המסורת. "אתה חושב שאני רציתי להיות מוהל ? אבא שלי ביקש ממני ללמוד, לא רציתי בהתחלה, אמרתי 'אתה לא לוקח כסף ואני אקח כסף', והנה התבגרנו, אנו עושים את זה לשם שמיים. הבן שלי אותו דבר, אני אומר לו 'קודם כל תלמד'".

ש: מבין כלל המוהלים אתה יכול להעריך כמה הם אנשי ציונות דתית ?

פרג'ון: אף פעם לא בדקתי את הנושא. אני יכול להגיד לך שבאזור שלי, בטירת הכרמל יש 22 אלף תושבים, אני המוהל היחיד. בממוצע אני עורך 20 בריתות בחודש. מי שמתקשר ואני פנוי באותו זמן, אני בא".

ש: מה אתה מציע לראשי הציונות הדתית ?

פרג'ון: כאשר ראשי המערכת רצו שיהיו קצינים דתיים לאומיים ביחידות הקרביות, הם עשו את זה. 40 אחוז מבוגרי קורס קצינים קרביים הם אנשי ציונות דתית. אם רוצים אז עושים את זה, הרי היום צה"ל בפאניקה מהממצאים האלה. תראה כמה כיפות סרוגות יש בקורס טיס, מי חשב על זה עד לפני כמה שנים. לכן, צריכים לקחת באותה רצינות גם את נושא מקצועות הקודש. חייבים לעשות את זה מכיוון זה קיומו של העם היהודי. בוא נחשוב רגע, הרי לוחמים ומפקדים תמיד יהיו, אם לא כיפות סרוגות אז זה יהיה מושבניק, קיבוצניק או עולה חדש. אבל לב ליבו של העם היהודי זה מקצועות הקודש וחבל מאוד שחלה פחיתות בנושא הזה דווקא בקרב הציונות הדתית. אתה יודע, אני הולך לבריתות עם כיפה סרוגה, אנשים קוראים לי 'רב', ואני תמיד מתקן אותם 'אני לא רב, אני מוהל'. גם למדתי שחיטה אבל אני לא עוסק בזה. חייבים לשים דגש על הנושאים האלה. תחשוב מה יהיה בעוד 30 שנה, מי ימול את ילדנו, אם אנו לא נדאג מי כן ידאג לזה ? התקשר אלי עכשיו רב מקווקז, שסיפר לי כי בקווקז יש מוהל מוסלמי !! היהודים הולכים למוסלמי שימול את ילדיהם כי אין ברירה. אמרתי 'ריבונו של עולם תראה לאן הגענו שיש מוהל מוסלמי'. אם הציונות הדתית הייתה מגדלת דור, היינו עושים קידוש השם גדול. מדוע ששליח של 'בני עקיבא' לתפוצות לא ידע כל למול ? כל דבר אפשר ללמוד, יש משהו יותר חשוב ממצוות מילה ?".

פרג'ון מצטער על כך ש"ההנהגה לא נתנה דעתה לנושא והיום נוצר חלל אדיר" אבל מאמין כי עדיין אפשר לתקן. "אם 40 אחוז מהפיקוד של צה"ל הם חובשי כיפות סרוגות, שההנהגה שלנו תיקח את זה כמשימה ואז יהיו 40 אחוז מהמוהלים או השוחטים כיפות סרוגות. כמו שמלמדים גמרא והלכה, צריך ללמד מילה, שחיטה וכול'. אז נכון שלא כל אחד יכול להיות מוהל כמו שלא כל אחד יכול להיות רב או קצין בכיר, אבל בטוח שמתוך אלף נמצא שניים ומהשניים האלה יהיו עוד שניים וכך הלאה. אבל אסור להתנתק לחלוטין", הוא מדגיש. ל'ראש העיר המוהל' יש גם ביקורת על חבריו לענף. "יש מוהלים ותיקים שלוקחים כסף רב על הלימוד וגם מבקשים מהמתלמדים לחתום להם שהם לא יערכו בריתות באזור שלהם. מוהל כזה הוא אגואיסט, מסתכל על עצמו ולא על הדורות הבאים, הפרנסה הרי היא מהקב"ה, אז למה להגביל אותם ? אני אומר להם בואו אלי, חינם אין כסף, רק תלמדו. הגיעו אלי כמה סטודנטים עם כיפות סרוגות מהטכניון ששלח אלי רב הטכניון הרב זיני. הם הגיעו לעשר בריתות אבל אח"כ התנתקו, בגלל שהיו בלחץ של בחינות ומילואים. לצערי היום התדמית של הרבנות היא כסף. אנשים שמזמינים אותי לערוך ברית, שואלים אותי כמה אני מקבל, אני משיב להם שבע"ה יזמינו אותי לבר מצווה של התינוק. הם המומים, רגילים שלוקחים מהם הרבה כסף. גם לטהר את האווירה הזו זה חשוב ואת זה חובשי הכיפות הסרוגות יכולים לעשות הכי טוב", מאמין אריה פרג'ון.

הרב שאר ישוב כהן, רבה הראשי של חיפה ונשיא מוסדות 'אריאל' מתכוון להעלות את הסוגיה לדיון במסגרת מוסדות 'אריאל. לדבריו, הגמרא אומרת במפורש שכל תלמיד חכם צריך ללמוד את כל מקצועות הקודש. "רבנים דווקא יש לצינות הדתית, אבל באמת היה ראוי שיהיו יותר חובשי כיפות סרוגות ביתר במקצועות הקודש. היה ראוי לתת לזה יותר מקום. אנו התחלנו ב'אריאל' קורסים למשגיחי כשרות, אולי זה ישנה קצת את המצב".

ש: יכול להיות שנרדמתם בשמירה ?

הרב שאר ישוב כהן: "אני חושב שבציונות הדתית, אנשים העדיפו ללכת יותר למקצועות שיש בהם תוכן רוחני כמו השפעה, שליחות ציבורית. לעומת זאת שוחט, מוהל או ספור סת"ם נראים עבור הציבור הדתי לאומי כמקצועות של פרנסה בלבד. אבל האמת שצריך לחזק את הנושא ואני מנצל את ההזדמנות לקרוא לכל מי שמכשיר את עצמו לרבנות שיעבור הכשרה גם של המקצועות האלה וישתדל להביא עוד אנשים, כי זה צורך חיוני".

ש: צריך להתייחס למקצועות אלה באותה רצינות שהתייחסו נניח לתפקיד הרב או יישוב הארץ ?

הרב שאר ישוב כהן: לפני מקורות הגמרא, תלמיד חכם בעיר צריך להיות בקיא בכל המלאכות האלה. אבל למעשה במהלך הדורות, הנושא הפך להיות פרנסה ופחות שליחות. יש בעלי כיפות סרוגות במקצועות הקודש, אבל מספרם באמת קטן וצריך לשנות את המציאות". יוצא דופן ברשימת מקצועות הקודש שהוזנחו בציונות הדתית הוא סופר הסת"ם. לעומת מקצועות כמו שחיטה, ניקור, קבורה ומשגיח כשרות, סופר סת"ם זה מקצוע שדווקא יש לו ביקוש בציונות הדתית. גם כאן יש הטוענים כי סופרי ומכוני סת"ם אולי קיים בציבור הדתי לאומי אבל לא בכמות מספיקה.

לעומת זאת, הרב יעקב אריאל דווקא גורס כי "סופר סת"ם קיים בציבור הדתי הלאומי בכמות אדירה". יו"ר המועצה הדתית בתל אביב אלדד מזרחי מציע לקחת דוגמא מ'תפילין 'בית אל'. "באו חבר'ה מהיישוב בית אל וחשבו שצריך לזכות את הרבים בנושא של תפילין מהודרות. הם לא ראו בזה 'מקצוע פחות' להתעסק במכירת תפילין וקניית תשמישי קדושה, אלא ראו בזה גם שליחות. הם מארגנים היום אפילו סיורי מבקרים במפעל, ככה צריך לפעול בכל התחומים של מקצועות הקודש", מציין מזרחי, המציע גם לקחת דוגמא מההתייחסות הדתית לאומית לחקלאות. "חקלאות זו עבודת כפיים, לא 'מקצוע' זוהר במיוחד אבל תחום שלא הוזנח על ידי הציונות הדתית. יש לאמץ את אותה הגישה וההתייחסות גם לתחומים אחרים של 'עבודת כפיים'".

מפעל השליחים לתפוצות זוכה בשנים האחרונות לעדנה. 'המרכז לשירותים רוחניים בתפוצות' משגר עשרות רבות של שליחים דתיים לאומיים ליעדים שונים בתפוצות, ועל פי הדיווחים והתוצאות, הם עושים עבודת קודש של ממש. השליחים, בודדים או זוגות נשואים עוסקים שם, בדרך כלל, בחינוך, חיזוק היהדות, חיזוק חיי הדת והגברת הזיקה לארץ ישראל. "מדוע שלא יכשירו אותם גם לסייע לקהילות דרך מקצועות קודש כמו שחיטה או מילה", תוהה מזרחי.

ד"ר אשר כהן, חוקר המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, דווקא לא מופתע מנטישת מקצועות הקודש על ידי הציונות הדתית. לדעתו, זה תהליך טבעי ואפילו הגיוני. "צריך להתייחס לזה כמו אל שוק. יש שוק מסוים של צרכים- שוק של שוחטים ובודקים, מוהלים וכול'. זה כוחות שוק, עכשיו יש קבוצה חברתית כמו החרדים שנכנסת לזה, אבל זה לא מושך כל כך את צעירי הציונות הדתית. גם אם נאמר שמקצועות האלה יצאו מהציונות הדתית, זה יגיע מהציבור החרד"לי, זה לא ייצא מהציונות הדתית הבורגנית. רוב בניינה ומניינה של הציונות הדתית הם בורגנים, בעלי מקצועות חופשיים, משם לא יצאו לא שוחטים ולא בודקים, אין סיכוי. אז יוצא שאנו מדברים על פוטנציאל של אולי 20 אחוז מהציונות הדתית. לכן גם אם יצאו משם עוסקים במקצועות קודש- זה לא יהיה בכמויות גדולות".

ד"ר כהן מציע גם לא לשכוח כי המקצועות המדוברים לא מושכים במיוחד. "אסור לשכוח שגם במסגרת הקהילה הדתית, שוחט, למשל, לא היה נחשב מקצוע יוקרתי כל כך. תלמיד הישיבה שהקדיש יומם וליל לתורה הוא היה פסגת האידיאל. נכון שיש גם שוחטים ובודקים, אבל הם אף פעם לא נחשבו במסורת הדתית והתלמודית 'מי יודע מה'. גם במחנה החרדי, משאת נפשה של המשתדכת זה לא השוחט והבודק, קל וחומר שבציונות הדתית למקצוע כזה לא תהיה משיכה".

ש: אתה יכול לציין את נקודת הזמן ההיסטורית שהציונות הדתית 'ויתרה' על העיסוק במקצועות הקודש ?

ד"ר כהן: אנחנו צריכים ללכת לאותה נקודה שכל מבנה הקהילה, בה כולם היו נאמנים להלכה- נשבר. פתאום התחילו להופיע רעיונות חדשים. כל מהותה של הציונות הדתית וזה הייחודיות שלה גם מבחינה היסטורית, שמחד היא נשארה נאמנה למסורת אבל מאידך גם ספגה חזק מאוד והפנימה- מלכתחילה לא בדיעבד - את החדש. ב'חדש' הזה שוחטים ובודקים אמנם היה צריך אותם אבל כל הרעיון של ה'חדש' הוא לשנות את מבנה הקהילה. לכך צריך להוסיף גם הסבר סוציולוגי והוא שהיה מי שיעשה בשבילם מלאכות אלה. 'אנחנו נפנים את החדש והחרדים שנשארו במבנה הישן, ימשיכו להיות שוחטים ובודקים'.

אגב, בנושא של מוהלים אני חושב דווקא שאין בעיה, כי חלק גדול מהרופאים הדתיים הם גם מוהלים. זה דוגמא קלאסית למקצוע שאני יכול לשלב בו את החדש ואת הישן. אם אני מסכם קרו פה שני תהליכים - מחד מקבלים את החדש ומאידך מדובר במקצועות קהילתיים, אמנם חשובים והכרחיים אבל יש מי שייעשה את זה, החרדיים, ולכן הציונות הדתית ברחה מזה. הרבנות הראשית אמורה הייתה לעשות זאת, אבל היא בעצמה עברה תהליך חרדיזציה". ד"ר כהן גם מבקש להדגיש כי לצד ה'ויתור' על מקצועות קודש כמו שחיטה ובדיקה, הצמיחה הציונות הדתית דור של רבנים, דבר שאינו מה בכך. "אסור לשכוח שפעם לא היו רבנים לציונות הדתית. עד תחילת שנות ה- 80 רוב מכריע של הרמ"ים בישיבות שלנו היו חרדים. תמיד אומרים לי בהקשר של גוש אמונים 'עשרות אלפי תלמידי בני עקיבא עם תורת הרב קוק'. אני אומר לחילונים שאומרים זאת 'אני לא ידעתי מי זה הרב קוק בכלל, הרמ"ים שלי היו חרדים, אין סיכוי שהם לימדו אותי על הרב קוק, בקושי ידעתי את שמו, התמונה הייתה תלויה על הקיר בישיבות התיכוניות, אבל לא היו רבנים. הישיבות התיכוניות היו מלאות ברבנים חרדיים, אבל היום לציונות הדתית כבר יש רבנים ורמ"ים".

דמות 'חריגה' בנוף השוחטים, במובן החיובי שלה הוא הרב לוי נפש. 'חריגה' כי מדובר בבוגר 'מרכז הרב', אחד מאנשי הציונות הדתית הבודדים שמסתובבים בבית המטבחיים. הרב נפש העוסק כבר קרוב ל- 20 שנה בתחום, כיהן ברבנות הראשית לישראל בתקופת הרבנים הראשיים לישראל שפירא ואליהו. הרב נפש שימש בזמנו ממונה מטעם הרבנות הראשית כרב בית מטבחיים בשפרעם, היה גם אחראי על בית המטבחיים 'מרבק'. הוא מעיד על עצמו כי למד שחיטה ועבר הכשרה של שוחט "כי צריך לדעת את זה כמו הלכות שבת". "לא למדתי בשביל לעסוק בתחום", מודה הרב נפש בשיחה עם 'הצופה'. כיום הוא מכהן כעוזרו של הרב וייטמן, רבה של 'תנובה'. במסגרת זו הוא משמש כעוזר רב המטבחיים בבית שאן. "אני לא חושב שתפקיד של שוחט הוא 'לא ראוי'", משיב הרב נפש לשאלתנו האם זו הסיבה, שאנשי הציונות הדתית לא נמשכו לתחום. "אחרי הכל", מוסיף הרב נפש, "כאשר בע"ה ייבנה בית המקדש כולם יצטרכו לעסוק בזה, כולם יצטרכו לשחוט ולנקר. זה מצוות או עיסוקים שחייבים לדעת אותם. יש גמרא במסכת חולין דף ט בה מופיע כי 'כל תלמיד חכם שלא יודע שלושה דברים הוא לא תלמיד חכם, ביניהם שחיטה, כתב ומילה".

ש: אם כך, איפה התלמידי חכמים של הציונות הדתית ?

הרב נפש: אני בהחלט חושב שצריך ללמוד את הנושאים האלה במוסדות שלנו. נכון שאצל החרדים לא לומדים זאת כשיטה אבל הם מתכוונים לכך, גם בגלל השכר וגם בגלל האפשרויות העומדות בפניהם. גם הצינות הדתית צריכה לפעול בכיוון הזה, שיבינו את הצורך ההלכתי רבני, דתי ומעשי. ללמוד את זה כמו כל מקצוע אחר. משום מה נוצרה סטיגמה שמדובר במקצועות לחרדיים". הרב נפש מעלה סיבה נוספת להתרחקות אנשי הציונות הדתית מתחום השחיטה- המעבר מאכילת בשר טרי לבשר קפוא. "פעם בכל עיר כמעט הייתה משחטה. רק בגוש דן היו איזה 4,5 משחטות. היום מרבית השחיטה מתבצעת בחו"ל והשוחטים יוצאים לתקופה ארוכה של שלושה חודשים מחוץ לבית והחרק מהמשפחה. יכול להיות שגם זה השפיע על אנשי הציונות הדתית. יציאה לתקופה כל כך ארוכה בחו"ל, כאשר משאירים מאחור משפחה, כנראה לדתיים הלאומיים הייתה בעיה עם סוג כזה של עבודה. מדובר גם בתפקיד מזדמן. שחיטת חו"ל זו לא עובדה מסודרת וקבועה, ואנשים, במיוחד שלנו, מחפשים עבודה קבועה ויציבה", הסביר הרב נפש.

בזמן הכנת הכתבה קיבלתי טלפון. על הקו היה יו"ר המועצה הדתית בתל אביב אלדד מזרחי. "אתה יכול להוסיף לרשימת 'מקצועות הקודש' גם את החזנות", הוא שח, "למה הציונות הדתית לא הקימה, מכון לחזנים ? כי זה בזבוז זמן או שזה לא תורם לעם ישראל ? מדוע רוב מוחלט של החזנים הם חרדיים, ורק פה ושם רואים יש חזנים עם כיפה סרוגה. אתה יודע כמה חזנים בפוטנציאל יש לנו, שלא התפתחו לכיוון הזה רק בגלל שלא כיוונו אותם לזה ? אני חושב צריך לתת את הדעת גם על כך". מה שבטוח, בזמן תפילות הימים הנוראיים, בין קטע חזנות אחד למשנהו, יהיה לנו זמן לתהות על כך.

*פורסם בעיתון ''הצופה''

 

 

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. הציונות הדתית איבדה את ערכיה
    (17/09/2007)
    זאת רק אחת מהתוצאות שיגרמו להעלמותה
  2. הטובים למשגיחי הכשרות! ואני לא צוחק.
    (17/09/2007)
    כתבה מדהימה טולי פיקרש כל הכבוד!! ככה בדיוק קרה שהממסד הדתי הפך להיות חרדי ואנחנו עוד מתפלאים.
  3. הסיבה - מדובר במקצוע לא מתוגמל שלא דורש השכלה רשמית
    (17/09/2007)
    אני לא חושב שצריך לראות את זה ככשלון.אין לנו מה להתבייש- זה שאנו מחנכים את בנינו לסיים תיכון וללמוד באוניברסיטה אין סיכוי שהם יהיו שוחטים או משגיחי כשרות או קברנים כי בתכלס זה לא אקדמי וזה גם לא יהיה וזאת שהמקצוע לא דורש השכלה רבת שנים.גם החרדים שולחים את השבבניקים שלא לומדים בישיבות למקצועות האלה ולא את מיטב בחוריהם.זה לא אמור להשתנות.לבוגרי הציונות הדתית יש בהחלט מקום בולט במקומות אחרים בתעשיה בצבא ובאקדמיה על מנת להיות לא מנותקים כמו החרדים ולהיות משולבים בקרב שאר הציבור ואין מה להתבייש בכך.
  4. שי העם איתך
    (17/09/2007)
    צודק בכל מילה
  5. לגבי החזנות שהוזכרה בסוף המאמר -
    (30/09/2007)
    חזנות זו הצגה, זו תפילה ללא כוונה, זו תפילה שהחזן מתחזן רק כדי לקבל כבוד בסוף התפילה. הבוז לחזנות ולחזנים!!!
  6. תגובה ל 2
    (30/10/2007)
    חמארק ימארי
  7. אין שחיטה כשרה
    (28/11/2007)
    למידע על צמחונות ויהדות - http://www.free.org.il/articles/jewish/articles_jewish.html
  8. שוחטים עם כיפה סרוגה
    (25/12/2007)
    אני שוחט באחת המשחטות הגדולות והמוכרות בארץ ואצלנו שוחטים כעשרה שוחטים עם כיפות סרוגות.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49