איבדנו קול אשר יקר היה

אבי פלץ ו18/09/2007

שליח ציבור בבית הכנסת

הרשמים שאספתי על תפילות הימים הנוראים בבתי הכנסת האשכנזים במודיעין מעלים תמונה עגומה. מתברר שמספר בעלי התפילה הבקיאים בנוסח הוא מצומצם מאוד. במרבית בתי הכנסת, הגבאים מצליחים רק במאמצים רבים למצוא שליחי ציבור.

וזאת לדעת, לתפילות הימים הנוראים מנגינות וכללים. למשל, לתפילת נעילה מנגינה שונה מכל יתר התפילות, כמעט לכל קדיש מנגינה שונה, ועוד ועוד. כשלעצמי, אינני מצוי ברזי הנוסח. סבי ז"ל, שהיה בעל תפילה, היה מצוי ברזים הללו. כאשר שמע את שליח הציבור בימים הנוראים היה חורץ את דינו לאחר שלוש המילים הראשונות מהקדיש טרום תפילת העמידה, למצער, רוב שליחי הציבור במודיעין זכו להערת "אין לו נוסח".

מתברר שהציבור הדתי-לאומי האשכנזי הצליח לשכוח ולהשכיח את מסורות התפילה שלו. אין מילים לתאר את האובדן הגדול של המסורת רבת ההוד כמו גם את אבדנה של הנשמה המיוחדת שליותה מאות שנים את אבותינו.

מה הסיבות שהביאו לכך ?

בילדותי ובנערותי, שהייה עם סבי ב"שטיבעל" בחגים נחשבה למעין עונש. התפילה ב"שטיבעל" החסידי צוירה כמאוסה. ב"שטיבעל" התפללו חסידים מבוגרים דוברי ידיש, חלקם אודים מוצלים מאש. אני כמו בני דורי חונכנו על המיתוס הצברי של יפי הבלורית והתואר. חלמנו על צבאיות עברית, על התנחלות, על היהודי החדש. בזנו לעולם הישן והגלותי.

המכבש המפא"יניקי פעל כל כך טוב בשורות המפד"ל ובני עקיבא, עד שהניח לנו להתביש בעברנו ובמסורתינו. הפכנו להיות "דתיים חדשים", שומרי מצוות המנותקים מעברם. המצב הגיע עד לאבסורד מוחלט בו בישיבות ובבתי כנסת רבים, המנגינה המוכרת והיחידה ל"ונתנה תוקף" היא של קיבוץ בית-השיטה.

אחינו הספרדים הבחינו בסכנה 40 שנה לפנינו והצליחו לשמר את מורשתם. החרדים מעולם לא נכנעו למכבש המפא"יניקי.

אנו, הדתיים הלאומיים האשכנזים, איבדנו עצמנו לדעת.

ואולי, אולי אנו הראשונים היכולים להשמיע קולות עתיקים-מחודשים. קולות וניגונים שאוזן לא שמעה כבר 2000 שנים.

"שירים חיים יבראו, מלאי עז אלוקים, ושדות של קולטורה חדשה ומאירה יפרו ויעלו, יעטפו בר ויתרעעו אף ישירו. הישן יתחדש, והחדש יתקדש, ויחדיו יהיו לאבוקות אורים על ציון..." אגרות הראי"ה א' קס"ד.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר