כמו ש"ס, ואפילו לא כמו מוזמביק

בעקבות הודאתו של יו''ר האיחוד הלאומי יעקב כץ (כצל'ה)כי בגלל הוראת הרבנים לא שולבה אשה ברשימת מפלגתו לכנסת מתארת ליאורה מינקה יו''ר אמונה ומועמדת לכנסת מטעם מפלגת ''הבית היהודי'' את חשיבות שילובה של האשה הדתית בשיח הפוליטי.

ליאורה מינקה 08/01/2009

(צילום: אורח)

יצא עוד מרצע מן השק. בראיון לתקשורת מודה - יש לומר: באומץ ובהגינות - יו"ר האיחוד הלאומי, יעקב כץ (כצל'ה), כי לרבנים המנחים את דרכו הפוליטית החדשה יש בעיה עם הימצאותה של אישה ברשימה לכנסת. בקיצור, הם מעדיפים כנראה שנשים תחזורנה למטבח, והמשמעות הפשוטה היא שכולנו, למעשה, נחזור שוב עשרות שנים אחורנית.

אין זה סוד שהייצוג של נשים בפוליטיקה הישראלית אינו מהווה סיבה לגאווה. אמנם במהלך השנים יש שיפור, ונדמה כי בכנסת הבאה הוא יבוא לידי ביטוי בולט מתמיד, ואולם השוואה עם מדינות הים מלמדת כי יש לנו עוד הרבה מה לשפר. בדירוג של אחוזי נשים בממשלות ובבתי הנבחרים, ישראל מדורגת אחרי מדינות עולם שלישי כמו רואנדה ואוגנדה, נמיביה ומוזמביק. קשה להאמין, אבל זאת עובדה עגומה ומקוממת.

חלקן של נשים במוקדי כוח וקבלת החלטות משקף את מצבן הכללי בחברה: בשוק העבודה, בעסקים, ברשויות מקומיות, בחברות ממשלתיות ועוד. למרבה הצער, האפליה המגדרית נמצאת בעצם כמעט בכל מקום עבודה. השוויון קיים רק לכאורה, ואולם בפועל נמצאות הנשים בעמדות נחותות, מופלות לרעה בשכר ובייצוג.

כנראה שעוד לא הגיעה השעה לנוח על זרי דפנה של הישגים מגדריים. אני הייתי מצפה דווקא מהרבנים החשובים והמשפיעים - תלמידי החכמים הגדולים, בלשונו של כצל'ה - כי יהיו בין הראשונים לפעול, ברצינות ובמלוא כוחם, לתיקון האפליה והעוולות, והנה עתה נחשף באופן הגלוי ביותר, שההיפך הוא הנכון.

קשה להבין את הסיבות לכך. דווקא הרבנות הייתה צריכה לשאת דגל אידיאולוגי ולהוביל את רעיונות השילוב בין תורה וחברה, בין תורה וציונות, בין התורה והעולם המודרני. לא פעם נשמעו הצהרות מרוממות נפש של רבנים, באשר לשילובן של נשים ולחשיבות העיקרון של קידומן בחברה, אבל המציאות המרה מלמדת לא פעם על התהום הפעורה בין דיבור לבין מעשה.

עכשיו מתייצב מנהיגה החדש של מפלגה, המבקשת לייצג את הציונות הדתית - ובודאי תעשה גם מאמצים לגייס תמיכה והצבעה של הנשים - ואומר את הדברים בפשטות וברהיטות: בישראל הדמוקרטית יש להקפיד, מתוך עמדה אידיאולוגית, שמפלגות תהיינה ללא נשים. כמו החרדים, כמו הערבים. נמשיך לדכא את אישיותה השלמה של אישה. בהוראת רבנים.

חשיבות מיוחדת בעיני דווקא לייצוגה של האישה הדתית, משום שזו מביאה עימה למערכת הפוליטית את השינויים המרתקים ביותר המצויים כיום החברה הישראלית באשר למעמד נשים: הכתיבה החדשנית ביותר בתחום הפמיניזם מצויה אצל נשים דתיות. נפתחו תחומי עיסוק מסורתיים שנשים דתיות היו מודרות מהן (טוענות רבניות, הוראה תורנית ועוד).

 פיתוח קריירה אישית בצד הדגשת חשיבות המשפחה מאפיינת דווקא נשים דתיות. מאבק על דמותה ועל הפרהסיה של החברה הישראלית, מאבק נגד פורנוגרפיה, נגד אלימות ונגד הטרדות, פעילות שיטתית להעלאת רמתם ותדמיתם של בתי-הדין ועוד נושאים רבים ומגוונים, שיש להם נגיעה ישירה להיבט הדתי והקהילתי של החיים בישראל.

בכל אלה יש לאישה הדתית אמירה ייחודית, שאסור שתהיה מודרת מן השיח הפוליטי. לכן חובה עליה להישמע ולהיות מיוצגת. אין זה סוד שמיקום הנשים גם ברשימה הציונית דתית האחרת, זו של "הבית היהודי-מפד"ל החדשה" - רחוק מלהשביע רצון, אולם לפחות אין בו הדרת נשים מוחלטת ומדאיגה, כפי שמוצגת בראיון עם כצל'ה.

תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה" הציבה לעצמה מטרה לקדם את מועמדותן של נשים בכל מקום ובכל תפקיד, שבו עשויה לבוא לידי ביטוי השפעתן הייחודית ותרומתן הסגולית.

במהלך כל השנים מתהדרת הציונות הדתית - ובצדק רב - בעשייה החינוכית ובפעילות החברתית וההתנדבותית הענפה של "אמונה" ושל נציגותיה בכל ישוב. הן הוסיפו תמיד כבוד וגאוות יחידה. הן משכילות, הן אינטליגנטיות, מרשימות, בעלות משפחה ובעלות קריירה. יותר ויותר נשים מביעות נכונות לקפוץ אל מימיה הקרים של הקלחת הציבורית, ואנו מעריכות ומעודדות אותן מכל הלב. בארץ ובעולם כבר הוכח כי יש לכך משקל סגולי חשוב וכי שילוב נשים רק מועיל לחברה.

*ליאורה מינקה, יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה" מועמדת לכנסת מטעם מפלגת ''הבית היהודי''.