המאבק הפוליטי דתי שליווה את 'יום ירושלים' הראשון

דווקא ראשי המפד''ל ובראשם ד''ר זרח ורהפטיג ז''ל וממשלת ישראל נלחמו נגד צעירי המפלגה ואנשי הרבנות הראשית שדרשו לקיים עצרת חגיגית בכותל לציון יום ירושלים.רק לאחר התערבות בג''ץ נערכה עצרת חגיגית בעיר העתיקה.האתר דתילי מביא לכבוד יום ירושלים את הסיפור המלא של המאבק.

טולי פיקרש 12/05/2010

(צילום: אורח)

(צילום: אורח)

כל מי שיגיע השבת לבית הכנסת הגדול בירושלים, יזכה לומר תפילת הודיה חדשה ומיוחדת לכבודה ולשלומה של ירושלים. את התפילה חיבר הרב הראשי לחיפה הרב שאר ישוב כהן, מבניה, בוניה ומשחרריה של ירושלים, והחלין אלי יפה, מנצח מקהלת בית כנסת הגדול.

אליעזר שפר, יו"ר איחוד בתי הכנסת והקהילות, שפעל לחידוש המסורת של קריאת הרבנות הראשית לישראל מיום כ"ט באייר בשנת תשכ"ז (1967) לקיים בשבת שלפני 'יום ירושלים' תפילת הודיה מיוחדת לכבודה ולשלומה של העיר, דאג בשבועות האחרונים להעביר את נוסח התפילה לכל הקהילות היהודיות בתפוצות ובישראל.

 מתברר כי בעוד בישראל מתנהל בימים אלה ויכוח פוליטי על זכותנו לבנות בבירה וכאשר הכותרות הראשיות עוסקות בפרשת 'הוללינד' דווקא בקהילות ישראל, ביקשו לציין את 'יום ירושלים' ה- 43 באמירת תפילת הודיה מיוחדת.

 "היוזמה שלנו לקיים תפילה חגיגית בשבת הקרובה ליום ירושלים, התעוררה בעקבות הפניות מנשיאי בתי כנסת, רבנים וראשי קהילות אורתודוקסיות בתפוצות, שהציעו לחבר תפילה מיוחדת שתיאמר בבתי הכנסת בשבת ברוב עם ובהשתתפות כל חברי הקהילה", סיפר שפר, בעל עיטור 'יקיר ירושלים'.

רצ"ב נוסח התפילה שחיבר הרב שאר ישוב כהן: תפילה אָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם הַבּוֹחֵר בְּצִיוֹן וִירוּשָׁלַיִם, אֲשֶׁר אִוִּיתָ לְמוֹשָׁב לְךָ אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, בָּרֵךְ כָּל בּוֹנֶיהָ, בָּנֶיהָ וְדוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמָהּ, וּשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם. וּפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וְקַיֶּם בָּהּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַיִם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדֶּךָ בִּמְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין. בָּרוּךְ מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. אגב, הלחן לחזן ולמקהלה הוא מלודי בעיקרו ומגיע לשיא בפסוק "למען ציון לא אחשה" בקצב של מארש.

אלא שבדיקה בארכיונים, במסמכים ובתעודות, מלמדת כי כמו כל דבר במדינה הזו, גם ציון 'יום ירושלים הראשון' לווה בצלילים מסוג אחר, צורמים הרבה יותר. מתברר כי מאבק ציבורי ופוליטי לא פשוט התנהל סביב היוזמה לקיים עצרת חגיגית ליד הכותל המערבי ביום כ"ח באייר תשכ"ח-1968, במטרה להכריז על "יום ירושלים" כחג ממלכתי לדורות, שיציין את שחרורה ואיחוד של ירושלים השלמה.

את הרעיון לקבוע את כ"ח באייר כיום חג והודיה הוביל הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, הרב הראשי לישראל. היות והתעוררו חילוקי דעות בקרב חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל לגבי קביעת כ"ח באייר כחג לדורות, והועלו הצעות לציין את היום בראש חודש סיוון כדי להימנע מחגיגה בימי ספירת העומר, נדחתה החלטת הרבנות הראשית לישראל שהתכנסה שוב בחודש חשוון. מאחור ושוב לא הגיעו להסכמה התכנסה פעם נוספת מועצת הרבנות הראשית ב-ג' בחודש אדר, והרב אונטרמן קרא לחברי המועצה: "על הרבנות הראשית להחליט מבלי להתחשב בדעתה של הממשלה לגבי יום זה (כ"ח באייר)" ורק בישיבת המועצה ביום י"ז באדר נאמר בין השאר: "יש לומר ביום זה הלל ללא ברכה, יש לקיים בבית סעודה חגיגית כשמחת יום טוב" ובסיום ההחלטה נאמר: "על יתר הפרטים תדון המועצה בישיבתה הקרובה".

ביום ג' בניסן תשכ"ח כתב הרב ד"ר זרח ורהפטיג ז"ל שכיהן אז כשר הדתות אל הרבנים הראשיים לישראל: "הבאתי את החלטתכם לידיעת הממשלה ולא מצאתי נכונות להכרזה על יום ההודיה כיום חג נוסף ליום העצמאות החל באותו חודש". מחוזקים בהחלטת הרבנות הראשית לישראל לקבוע את כ"ח באייר כיום הודיה, החלו ראשי המשמרת הצעירה של המפד"ל, זבולון המר ז"ל, אליעזר שפר ודניאל ורמוס, בהתארגנות לארגון שורה של אירועים וסיורים באתרי הקרבות בירושלים, והתכנסות המונית לעצרת מרכזית ליד הכותל המערבי.

 הם הגישו בקשה למשטרת ישראל לאישור העצרת, אלא שבעקבות הבקשה החלה מערכת של לחצים ציבוריים, פוליטיים ואישיים כדי למנוע את העצרת המרכזית. אליעזר שפר הוזמן לשיחה אצל ראש הממשלה לוי אשכול ז"ל, שתבע ממנו לבטל את העצרת בטענה ש"הגויים לא משלימים עם שלטון יהודי בעיר העתיקה", וגם ראש העיר טדי קולק סירב להצעתו של דני ורמוס להשתתף בעצרת.

שפר מגלה כי באופן מפתיע גם הנהגת המפד"ל נרתמה אז, כדי לבטל את העצרת ליד הכותל, ושרי המפלגה הדתית לאומית תבעו לבטל את האירוע המרכזי. "הנהלת המפד"ל שהתכנסה במיוחד לדיון בנושא זה החליטה ברוב גדול לדרוש מהמשמרת הצעירה לבטל את העצרת, וח"כ משה אונא ז"ל אף תבע להעמיד את המארגנים למשפט בבית הדין של התנועה", משחזר שפר בשיחה עם ''דתילי''.

ראשי המשמרת הצעירה נותרו נחושים בעמדתם על כוונתם לקיים את העצרת, ואף עתרו לבג"צ כנגד שר המשטרה, מפקד משטרת ירושלים ואף שרי המפד"ל, שסירבו לאשר את העצרת ליד הכותל המערבי. בהמלצתם של היועץ המשפטי לממשלה דאז מאיר שמגר ושופט בית המשפט העליון ד"ר משה זילברג ז"ל, הסכים עו"ד יהודה שטרן שייצג את המשמרת הצעירה של המפד"ל להעביר את העצרת לתוככי העיר העתיקה, והשתתפו בה הגאון הרב יהודה אנטרמן זצ"ל - הרב הראשי לישראל, הרב משה צבי נריה זצ"ל, ח"כ זבולון המר ז"ל, ובמהלך העצרת שהשתתפו בה רבבות, הקריא אליעזר שפר יבל"ח את מנשר היום, שבו נאמרת בין השאר: "תפילתנו ליושב במרומים שייתן תבונה ואומץ לב לשרי הממשלה וליועציה, עוז וגבורה לעם ישראל לשאת בגאון את שלמותה של ירושלים ויום ירושלים כחג לדורות". בו ביום עלו חברי גרעין נח"ל מוריה להיאחזות בכיכר בתי מחסה וחידשו את הישוב היהודי בעיר העתיקה.

 בקביעת המזוזה התכבד הרב משה סגל ז"ל, שהיה התוקע בשופר ליד הכותל המערבי לאחר תפילת נעילה ביום הכיפורים, (למורת רוחם של השלטון הבריטי), ואת דגל ישראל הניף אליעזר שפר, הזוכר במיוחד את תפילה מנחה הראשונה שלו, ביום כ"ח באייר תשכ"ז, לפני 43 שנה,כאשר המג"ד הורה לנו לעלות להר הבית וכדבריו, לטהר אותו מהצלפים שהמשיכו לירות ממקום מסתרם. "עלינו להר הבית ונכנסנו גם למסגד עומר המרהיב ביופיו. ועמדנו משתוממים ליד אבן השתיה. ביקשתי מחברי הלוחמים להצטרף לתפילת מנחה, וכאשר רציתי לכוון את פני לא ידעתי לאן אפנה שהרי העומדים בירושלים מכוונים כנגד המקדש, והרינו עומדים במקום המקדש ואולי גם קודש הקודשים. מתוך תחושה פנימית פניתי לעבר המערב והתפללתי בקול גדול ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. למחרת היום שאלתי את הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי לצה"ל, לאן היה עלי לכוון פני והוא השיב לי זו הרי גמרא מפורשת שהכהן הגדול ביום הכיפורים היה מכוון פניו למערב", תיאר שפר.

לאורך השנים 'עידכנו' מועצות הרבנות הראשית לישראל את נוסחי התפילות של יום ירושלים. בהחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל מיום כ"ט באייר תשכ"ז, נאמר: "כפי שהוכרז כבר תתקיים השבת (פרשת במדבר ב' בסיון תשכ"ז) תפילת הודיה חגיגית לפי הסדר שפורסם", ובהודעה שפרסמה הרבנות הראשית לישראל ערב חג השבועות תשכ"ז נכללה "קריאה של חיבה ושל זירוז לשחרור ירושלים ולנצחון צה"ל"..."לשמור את ההתעוררות והסגולות היקרות שהתעוררו בימי המלחמה".

בישיבות מועצת הרבנות הראשית מאז י"ז באדר תשכ"ח (17.3.1968) הוחלט לקבל את הצעתו של הרב אונטרמן, שקבעה כי: "בתפילת שחרית- 'שירת הים' פסוק בפסוק, הלל שלם בברכה. יאמר התפילה פרק ק"ז בתהילים ויום משתה ושמחה", וכן: "אין לנהוג באותו יום הגבלות של ספירה, אחרי שבכמה קהילות בישראל לא נוהגים בהגבלות אחרי ל"ג בעומר, וכל שכן שזה נדחה עתה מפני חשיבות הנס שעשה הקב"ה לעמו ישראל בניצחונם על אויביהם ושחרורה של ירושלים עיר הקודש".

בשנת תשמ"ט (1989) קראו הרבנים הראשים לישראל הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא זצ"ל להתפלל גם בליל יום ירושלים את נוסח התפילה של ליל יום העצמאות. ברבות השנים חוגגים רבבות את יום ירושלים בתפילות בבתי כנסת רבים, בתהלוכת דגלים ובעצרת הודיה ליד הכותל המערבי. השנה, אומרים המארגנים, לתפילות ולחגיגות יהיו משמעות עמוקה הרבה יותר.