''משה אבוטבול הוא ההרוג הראשון שלי''

ח''כ זבולון אורלב כותב על חברו משה אבוטבול ז''ל שנפל במהלך לחימה לצידו מכדור של ליגיונר ירדני במלחמת ששת הימים והפך אותו לחבר שכול.עד היום תוהה אורלב:''למה כדוריו של הליגיונר פגעו בו ולא בי, למה פגעו בו בלבו ובי רק בברך''.

ח''כ זבולון אורלב 25/04/2012

(צילום: אורח)

(צילום: אורח)

משה אבוטבול הי"ד ואנוכי פרצנו יחד עם חברינו בפלוגת צנחני המילואים את גדר הגבול למזרח ירושלים במלחמת ששת הימים. משה נפל חצי מטר ממני. הוא הלך ראשון בשורה ואני אחריו.

היינו צנחני מילואים של גדוד 71 בחטיבה 55 של מוטה גור שטיהרה את הבתים בוואדי ג'וז שבשכונת שיח ג'ראח בירושלים בליל כ"ז באיר תשכ"ז. היה חושך מוחלט. בקושי הבחנתי לפתע שמשה נפל לפני. מסביב רעש והמולת קרב, רימונים מתפוצצים וירי מסיבי. נלחמנו פנים אל פנים מול הליגיונרים וטיהרנו כמה בתים. במעבר לבית הנוסף חטף משה צרור מלגיונר. הוא נפל מבלי להשמיע קול.

משה היה חברותא שלי במהלך לימודינו הפדגוגים המשותפים במורשת יעקב ברחובות. הוא גם היה החבר שלי לאוהל הסיירים וגם באותה דבוקה בצנחנים במהלך כל שירותינו "בהסדר". אך טבעי היה שהחלטנו גם לחלוק את אותו חדר של סטודנטים באוניברסיטה העברית.

כשנפל על הקרקע מבלי להשמיע קול התכופפתי אליו לברר מה מצבו. קראתי לו אולם הוא לא ענה. ניסיתי להקימו אולם הוא לא שיתף פעולה. הכל קרה בתוך שניות. הליגיונרים זיהו אותנו והמטירו עלינו אש יעילה. אני הייתי עסוק עם משה. על אף המולת הקרב כל מעניי היו נתונים בו. לפתע חשתי כאבי תופת ברגלי השמאלית. בעוד אני רכון על משה והלב מסרב לקבל את מצבו חטפתי כדור 0.5 בברך של רגל שמאל. נפלתי על משה וצעקתי חובש. כשהגיע החובש אמרתי לו: אצלי זה רק רגל, מצבו של משה חמור מאד. החושך לא אפשר לי לראות את פניו של משה ולמעשה לא נפרדתי ממנו, גם להלווייתו לא יכולתי ללכת בגלל האשפוז שלי. הוא חי וקיים אתי מאז ועד היום.

כל שירי הנשמה על הרעות והאחווה מתגמדים בעיניי בהרגשתי לנפילתו של משה. נער מקרית גת, בן לעולים חדשים ממרקו שהצליח בכישרונותיו לבנות את עצמו לבן תורה ואיש אקדמיה. כמה דמעות שפכתי וכמה צער הצטערתי בעודי שוכב מגובס וכואב בהדסה.

בנינו חברות אמיתית קרובה כמו שני אחים. חברות עמוקה שבאה מתוך הנשמה. נפילתו החסירה מנשמתי. תמונת נפילתו על אף שהייתה בחושך מוארת לנגד עיניי ולא כהתה עם השנים הרבות.

מאז לחמתי במלחמות ובקרבות קשים נוספים. במלחמת יום כיפור פיקדתי על מעוז על גדות תעלת סואץ. שני פקודי אברהם דוד כץ ומשה יקר הי"ד נפלו לידי. אולם משה הוא ההרוג הראשון שלי והוא היה החבר כאח לי. נפילתו הפכה אותי לחבר שכול.

מעולם לא מצאתי מילות נחמה למה כדוריו של הליגיונר פגעו בו ולא בי, למה פגעו בו בלבו ובי רק בברך. למה הסכמתי שהוא יהיה ראשון ואני שני.