הבורסה להורות

בורסה שיש בה מוכרים בלבד - נופלת. ערכי המניות יורדים, תחושות של יאוש ואובדן משתלטות על המהמרים והתבוננות בכסף מתחתית ההפסדים מנביטה החמצה, תיסכול ותחושת אשם

אסנת הראל ו09/04/2008

אסנת הראל, מנכ"לית מכון אדלר

איפה הייתי לפני הנפילה? למה לא לקחתי אחריות? למה סמכתי על אנשים אחרים והפקרתי את עתיד ילדי בידי אחרים? לא, זה לא הכסף שירד לטימיון, זו לא הבורסה ברמת גן שמנהלת את היקר לנו מכל.

זהו חינוך הילדים המופקד בידי גורמי חוץ משפחתיים ובלבד שאוכל, אני, ההורה, למצות את חיי עד תום מבלי שהילדים "יפריעו".

ילדים זו ברכה, זו גאווה, יש מה להראות: הם חמודים, הם לבושים יפה, הם עושים הצגות, הם מתוקים כשהם קטנים, ממושמעים וניתנים לשליטה... האמנם?

הילדים לא בחרו להיוולד (רוחניים למיניהם יתנגדו לקונספט). אנחנו המבוגרים, מתוך אגואיזם צרוף בחרנו ללדת לעצמנו ממשיכים. אנחנו המבוגרים בחרנו לקחת על עצמינו עול מתוך יצרים של אהבה לבן זוג, צורך אימהי להעניק, רצון להרחיב את התא המשפחתי או כל צורך קמאי אחר עד היצר הראשוני המובנה בתוכינו של שמירת המין האנושי. השתנו חיינו בעולם המערבי של המאה הזו בכל ההיבטים. נשים נאבקות להשגת שיויון הזדמנויות בתעסוקה ובשכר, ומוסיפות לעצמן שעות נוספות מעבר לעול הבית ואחריות גדולה עוד יותר. גברים מבקשים לעצמם מעורבות בתוך המשפחה ולא רק בחוצה לה. נשים חודרות לעולם תעסוקה "גברי" וגברים לומדים לקבל את הצדדים הרכים הטמונים בהם (סוציאליזציה על בסיס ג'נדר). עולם ההיי-טק משעבד את עובדיו, שעות העבודה לעולם אינן מסתיימות, הגלובאליזציה מזמינה נסיעות למחוזות רחוקים מן הבית, הטכנולוגיה מאפשרת קירבה ותקשורת מחד, אך חוסמת לפרט את החופש להתנתק וכך ידה משגת אותך בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב. הטכנולוגיה גם חושפת את הילדים לעולמות אחרים ומאפשרת לילדים לרוץ קדימה אל עולמות תוכן וקידמה ללא הצורך בהתייעצות איתנו, החכמים יותר.

המירדף אחרי "האושר" הכלכלי מוציא אותנו בשבתות וחגים אל מרכזי הקניות, שולח את הילדים לחגוג ימי הולדת באמצעות בדרנים וספקי שירותים מעולם הדימיון וכל הזוהר יותר הרי זה משובח. סף הסיפוק עולה בהתמדה, המירוץ להישגים האישיים (כוכב נולד, הדוגמניות והישרדות הן רק מעט מן הדוגמאות) ע"ח אחרים כאשר כל האמצעים כשרים. הורים עסוקים וטרודים מפצים את הילדים כדי לרכך את רגשות האשם ואת המסלול להנפיק ילד מפונק, תובעני, לא מתחשב, ואגואיסט מוכן להזנקה.

אלימות, תחמנות, חרמות, קללות, חוצפה, סמים ואלכוהול, נהיגה פושעת ועבריינות ילדים ונוער - כולם תוצאה של הזנחה ריגשית. הזנחה ריגשית מצויה על רצף שבקצהו האחד עושר ויכולות כלכליות של משפחות מבוססות המאפשרות פינוק ללא גבולות (פינוק איננו אהבה) ובקצה הנגדי משפחות דלות אמצעים או הורים חסרי מסוגלות הורית או פגועים ריגשית מסיבות שונות.

יש גם באמצע: רבים בינינו הינם הורים שיודעים באינטואיציה את מלאכת הקודש של גידול בני אדם בוגרים ואחראיים בעלי נורמות התנהגות ותפקוד אישי וחברתי הולמים. אולם יש בינינו ציבור הולך וגדל של הורים מבולבלים שאינם מודעים או מדחיקים את האחריות הגדולה מכל המוטלת עליהם והיא חינוך בלתי אמצעי של הילדים. מה זה אומר? להיות, לדבר, ללטף ולחבק, להקשיב, לשאול, להתעניין, לשתף, לאכול ארוחות משפחתיות לפחות 3 פעמים בשבוע, להיות יותר זמן עם הילדים (כשהם ישנים זה לא נחשב) מעון, גן, צהרון, חוגים, מטפלת, בייביסיטר, דודים, שכנות, ומסגרות מחליפות אחרות, זה חשוב וטוב, אבל הורים יקרים, כל אלה אינם יכולים לבוא לא במקום הורותכם הנוכחת. בימים אלה עומדים להכריז על הקמת "המועצה הציבורית להורים בישראל" ביוזמה ברוכה של המחלקה להורים, משפחה וקהילה באגף להשכלת מבוגרים במשרד החינוך. מטרת המועצה למקם את ההורות בליבת הציבוריות בישראל: הורים כקבוצה חוצת מעמד חברתי בעלת דעה, השפעה ונוכחות דומיננטית מעצם היותינו נושאים במשרת הקודש; הורים בעלי תפקיד שיש לו השלכות אישיות, משפחתיות, חברתיות, קהילתיות, לאומיות... המועצה להורים תייצג את ההורים בבית המחוקקים, תמקם את השותפות והאחריות שלנו, ההורים, בכל הקשור לילדים מתוך הדדיות. המדינה תטמיע את מקום ההורות בכל תהליכי קבלת ההחלטות וההורים יחזירו לעצמם את האחריות והסמכות.

אני יוצאת בקול קורא כי ראוי שנציגי המועצה יעורבו בתהליכי חקיקה חינוכית, חקיקה באשר לזכויות הילד, חקיקה בנושאי משפחה וכל תכנית המתייחסת לילדים מתוך שהאחריות היא קודם כל עלינו, ההורים.

אולי, אם נהיה הורים מודעים, מושכלים הנושאים במלא האחריות על חינוך הילדים מתוך ידיעת הצרכים שלהם וכבוד אמיתי להיותם בני אדם, אולי אז לא ניצטרך לעסוק כל כך בזכויות הילד, כי אלה יובנו ויוטמעו בכולנו האחראים לרווחתם הרגשית, נפשית ופיסית של אנשי המחר.

רק אם נשכיל לבחון את החברה כמורכבת מהורים, ורק אם המדינה תיתן מקום להורות לשמה ורק אם ההורים יקחו בחזרה את מושכות האחריות, רק אז תוכל המועצה הציבורית להורים בישראל לקבל משמעות כאירגון א-פוליטי, בלתי משוייך, ניטראלי ונקי מכל אינטרס למעט אחד: רווחת הילד והמשפחה. רק כך נחזיר לעצמינו את החוסן הלאומי.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.
יום ד', י"ג כסלו התש"פ 11.12.2019
פרשת וישלח
כניסה: 15:56 | יציאה: 17:26
הצטרף לרשימת התפוצה
אירועי המגזר
<דצמבר, 2019>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031 

כל הזכויות שמורות ל''עט תקשורת'' | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | תרבוש-פורטל תרבות ונופש למגזר הדתי | מדינט-פורטל בריאות ורווחה| הפוך לדף הבית | RSS