"ראיתי מעין כיפה שהגנה על החיילים"

כשנה אחרי מלחמת לבנון השנייה מתאר ד"ר דוד יהודה זוכה בעיטור צל"ש על חלקו במלחמת לבנון השנייה ומדליק משואה בערב יום הזיכרון התשס"ז את אירועי הקרב על הסלוקי, וקולו נשנק כשהוא מתאר בהתרגשות את ההגנה העל-טבעית שראה עוטפת את החיילים בקרב.

יצחק ון לואן ו26/04/2007

יהודה במהלך המלחמה (צילום: באדיבות יצחק ון לואן)

יום שני, ה' באייר. ערב יום העצמאות החמישים ותשעה למדינת ישראל. בהר הרצל נושבת רוח הערב החמימה בדגלי ישראל ומצב רוחם של המשתתפים מרומם וחגיגי. הנציגים השונים עולים להדליק את המשואות בטקס רב רושם וברשמיות ממלכתית. ביניהם עולה להדליק את משואת צה"ל ד"ר דוד יהודה, זוכה בעיטור הצל"ש על חלקו במלחמות ישראל ובמלחמת לבנון השנייה. ד"ר יהודה (53), נשוי +3 ותושב יהוד, נראה במבט ראשון כישראלי סטנדרטי לכל דבר. אבל שיחה מעמיקה יותר מגלה שהוא חתום על שורה ארוכה של מעשי גבורה מסמרי שיער, מעוררי הערצה ולגמרי לא סטנדרטיים - לתפארת מדינת ישראל.

21 יום של ניתוחים רצופים בלי שינה

בחמישי באוקטובר 1973 הגיע דוד יהודה מצרפת לישראל. התאריך: יום לפני מלחמת יום הכיפורים. הוא הגיע לבית החולים תל השומר בכדי להמשיך בלימודי הרפואה שלו, אותם החל בפריז - ובמקביל נרשם לבית הספר 'מעיינות' בירושלים, שם הכשירו סטודנטים מכל העולם להיות שליחי עלייה בארצות מוצאם. יהודה למד אצל הרב יהודה ליאון אשכנזי - מתלמידיו של הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, רב הכותל דאז - ובהשפעתו התחזק מאוד בשמירת התורה והמצוות. הרב אשכנזי, מקובל מצאצאי האר"י ובנו של הרב הראשי של אלג'יר, היה כבר אז בעל ידע נרחב במקצועות פילוסופיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, מתמטיקה, כימיה ופיזיקה - והכול ברמה של דוקטורט. הוא היה אחראי על כל תנועות הצופים בצפון אפריקה, צרפת, קנדה ובלגיה. החניכים העריצו את דמותו המשכילה והאידיאליסטית וכינו אותו בחיבה 'מניטו'. "כשהוא לימד אותנו נושא, מלבד הנושא הקבלי הוא הקיף את כל המקצועות ושילב את הכול ביחד" מספר ד"ר יהודה. "בעזרת ההשכלה הנרחבת שלו ואישיותו הכריזמטית, בנה הרב אשכנזי דורות של צעירים בעלי ידע מקיף ויכולת ביטוי מרשימה ומשכנעת. הוא הביא אלפי סטודנטים יהודיים לארץ". ביה"ס 'מעיינות' נסגר לאחר 13 שנים בגלל מה שתואר כ'כישלון' - מרבית הסטודנטים העדיפו לקבוע את ביתם בארץ, מאשר לשוב לארצות מוצאם כשליחים...

באיזו שנה עלית באופן סופי לארץ?
בשנת 1977-1978 עשיתי סטאז' בתל השומר. בסיום הסטאז' הייתי אמור להתגייס לצבא הצרפתי, ולהיכנס למסלול המהיר - קצין בחיל הרפואה הצרפתי. אבל אמרתי לאבי שאין שום סיכוי שבעולם שאני אלבש מדים של צבא בעולם, מלבד הצבא של מדינת ישראל. אז אבי הפעיל את קשריו עם נשיא הסנאט הצרפתי, עם השגרירות הצרפתית בישראל ועם הנהלת בית החולים תל השומר, ופתחנו מחדש - עבורי - את תוכנית החלפת הנספחים הצבאיים בין ישראל וצרפת, תכנית שצרפת הפסיקה בעקבות מלחמת ששת הימים. אני הייתי הראשון בתכנית הזו, וכמובן שמאז כבר עברו אחריי עוד אנשים. כך יצא שעשיתי את השירות הצבאי הצרפתי שלי בישראל, כרופא בהרדמה בטיפול נמרץ, בבית החולים הצבאי תל השומר..." ד"ר יהודה מציין כי בחר במסלול הרדמה בטיפול נמרץ, כדי ללמוד את השיטות הייחודיות של ד"ר אליאן - הרופא שהרדים את אייכמן במהלך חטיפתו מארגנטינה. במלחמת לבנון הראשונה היה ד"ר יהודה במהלך ההתמחות שלו בתל השומר. בפרוץ המלחמה התרוקן בית החולים הצבאי מכל רופאיו ובמקום נותרו רק ד"ר יהודה, שני רופאים יהודיים ורופא ערבי אחד. "ארבעתנו החזקנו את כל בית החולים במשך 21 ימים רצופים. ניתחנו ללא הפסקה ולא ישנו דקה. לא ידעתי שזה אפשרי - אבל כנראה שכן, כי עשינו את זה".

"ראיתי ניסים על ימין ועל שמאל"

אחרי גמר השירות הצבאי הצרפתי, חזר ד"ר יהודה לצרפת עוד פעם אחת, לסיים את לימודיו רשמית ולקבל תעודת הצטיינות על הישגיו. הוא חזר שוב לארץ והתמחה בתל השומר, ובשנת 1983 התגייס לצה"ל רשמית. למעשה, מאז ועד 2005 ליווה ד"ר יהודה את גדוד 890 של הצנחנים במשימות רבות ובכל המלחמות, לעתים עם יחידות העילית ("אני מעדיף שלא לדבר על זה"). "השתתפתי מאז בכל מיני מארבים, אבל זה היה שגרתי" מעדיף ד"ר יהודה להסתיר את חלקו במבצעים. ולמרות הסודיות המרובה, מספר ד"ר יהודה על מבצע אחד שהשתתף בו.

באישור מיוחד של הרמטכ"ל ביקש ד"ר יהודה ללוות שתי סיירות בדרכן למבצע חסוי. ההגעה לעומק שטח האויב ארכה שלושה ימים ושלושה לילות של הליכה כמעט ללא עצירה, כשכל אחד מן המשתתפים במבצע נושא על גבו כ-40 ק"ג. במהלך המשימה נהרג אחד החיילים מאש כוחותינו, כך שלמרות שהמשימה הוכתרה בהצלחה, הרי שהכוח חזר לישראל במצב רוח שפוף - מהלך שלושה ימים ושלושה לילות - עם החייל ההרוג. "כשאני חושב על זה היום, ללכת ככה שלושה ימים לכל כיוון עם יותר מארבעים ק"ג על הגב - זה על טבעי" אומר ד"ר יהודה. "רק בעזרת ה' הצלחנו לעשות את זה".

לפני כחמש עשרה שנה החל ד"ר יהודה ללמוד מפיו של הרב מאיר יהודה גץ והשתלם בחכמת הקבלה. "זה חיזק אותי מאוד מבחינת האמונה". בהמשך דרכו יגלה ד"ר יהודה שלימודיו עם הרב גץ עשו הרבה יותר מזה - למעשה, הידע שקנה מפי ראש ישיבת המקובלים 'בית א-ל' הציל את חייו מספר פעמים במהלך מבצעים צבאיים, ובמיוחד במלחמת לבנון השנייה. במבצע 'חומת מגן' התלווה ד"ר דוד יהודה לחיילי הצנחנים. "שם קרו לנו ניסים על ימין ועל שמאל. לדוגמה, במקום אחד יצאנו מהנגמ"ש על מנת לתפוס מחסה. ברגע שאחרון החיילים נכנס לבניין, מכונית שהייתה שני מטרים מאיתנו התפוצצה ואף אחד לא נפגע. היו במכונית בערך 100 ק"ג חומר נפץ וכל הבניין עף באוויר - ולמרות זאת אף אחד מאיתנו לא נפגע".

בהזדמנות אחרת, גילו המחבלים שהחיילים עושים את צרכיהם בבניין הסמוך למקום שהיית הכוח, וטמנו להם שם מטען חבלה עם חוט תיל מתוח לרוחב פתח הבניין. ד"ר יהודה היה זה שנתקל במטען. "נכנסתי לבניין, הרגל שלי נתקלה בחוט הזה, שמעתי שריקה קטנה אבל המטען לא התפוצץ. הבאנו חבלנים שפירקו את המטען". משאית של אספקה צבאית מלאה בחומרי נפץ, שהיו מיועדים עבור הצנחנים במבצע 'חומת מגן', עלתה על מטען צד. "המטען התפוצץ, והיו במשאית שלוש טונות של חומר נפץ. שום חומר נפץ שלנו לא התפוצץ. טיפלתי בפצועים שעפו באוויר מעוצמת הפיצוץ, אבל אם המשאית הייתה מתפוצצת - כל הגדוד שלנו היה 'הולך'. בתוך הבניין הסמוך היו באותו הזמן שלוש מאות איש". "תראה, אני לא יודע" מתנצל ד"ר יהודה לאחר מספר סיפורים מן הסוג הזה. "זה הרבה סיפורים שחוזרים על עצמם. אני מרגיש קצת לא נוח לחזור על הדברים כל הזמן - אבל אלו עובדות. כך זה קרה".

"לכה דודי" עם קסדות ושכפ"צים

בשנת 2005 ביקש ד"ר יהודה לעבור ליחידת פיקוד העורף - חילוץ והצלה. אבל במלחמת לבנון הוא קטע ביקור בחו"ל על מנת להצטרף לחטיבת הנח"ל שהשתתפה לקרבות בלבנון. בצבא לא רצו לצרפו ליחידה קרבית מפאת גילו ורצו להשאיר אותו ביחידה עורפית, אבל ד"ר יהודה הפעיל את קשריו עם מר"פ (מפקד רפואה פיקודית) מרכז, ד"ר אל"מ קובי חביב, שהכיר אותו במשך 20 שנה - וזה שילב אותו ביחידת הנח"ל. בהגיעו לשם הבין ד"ר יהודה תוך זמן קצר כי הוא הרופא הוותיק ביותר ובטבעיות תפס את הפיקוד על מערך הרפואה של היחידה. "שיתוף הפעולה היה מדהים" אומר יהודה. יחידת הנח"ל מצידה שמחה לצאת לקרב עם ד"ר יהודה וניסיונו הרב. "הקרב הראשון היה במיס (אל) ג'בל. כבשנו חלק מהכפר ותפסנו עמדות הגנה. חיכינו להמשך פקודות. בערב הראשון הותקפנו מכל הכיוונים עם כלי נ"ט שבדרך כלל חודרים כל דבר ואף טיל לא חדר את המבנה שהיינו בו. זה היה פשוט משהו מדהים. הפגזה של כמה שעות ושום טיל לא חדר.

"לאחר מכן נכנסנו לקנטרה. היה זה יום ששי בערב. היינו צריכים לכבוש את כל הכפר, לוחמה מבית לבית. לפני היציאה לקרב תפסתי את המ"פ הדתי. אמרתי לו: "בוא, לפני הקרב, נחפש באזור - אולי נמצא כמה נרות שנוכל להדליק לכבוד שבת, נתפלל עם כולם "לכה דודי" לקבלת שבת ו"שמע ישראל" - ואז נצא לקרב". המ"פ הסכים מייד. מצאנו רק נר אחד וחתכנו אותו לשניים. אני אומר לך, זו הייתה אחת התמונות הכי מרגשות שראיתי בחיים: כל הפלוגה שרה "לכה דודי לקראת כלה" ו"שמע ישראל" עם קסדות על הראש ושכפ"צים על הגוף. מייד אחר כך יצאנו, וכמעט שלא היו לנו פצועים. כבשנו כפר שלם, ורק הסמג"ד נפצע". כיבוש קנטרה, בין היתר, פתח את הדרך לפרישת כוחות צה"ל בדרך לליטני.

לאחר הליכה לילית ממושכת חצו ד"ר יהודה וחיילי הנח"ל את ואדי סלוקי, יובל של נהר הליטני בדרום לבנון. גדוד 931 הוביל את השיירה וכוחות הטנקים היו מאחור. "פתאום נפתחה עלינו אש אדירה, מלפנים ומאחור. גדוד 931 ספג 9 הרוגים ו-60 פצועים. לשריון היו פצועים והרוגים". המג"ד רן כהנא, אותו מכנה ד"ר יהודה 'איש קדוש', נתן הוראה להתפרק מכל הציוד ולהסתער על הכפר ממנו נפתחה האש - במעלה מדרון חולי חלקלק וקשה לטיפוס. כשד"ר יהודה מספר על הקרב הזה, הוא חוזר בזיכרונו אל האירועים וממש חי את הקרב. "ראיתי את זרם הפצועים שהתחיל להגיע" מספר ד"ר יהודה ובקולו נשמע המתח, "ובתוכם הרופא שהיה איתם - ד"ר אבי יצחק, והבנתי שאין לי אפשרות לפרוס תאג"ד בשטח. מייד הוריתי לכל כוחות הרפואה להישאר עם כל ציוד הרפואה שעליהם ולהסתער עם החיילים.

"המג"ד כהנא נתן הוראה לבצע איגוף ארוך מאוד בשטח חשוף לגמרי. מכיוון שכל הציוד נשאר מאחור, לא היו לחיילים מים לשתיה. הגענו לשטח מיוער שנתן לנו מחסה והזדמנות לטפל בחיילים שהתעלפו מעייפות ומהתייבשות. אחד הפגזים נפל לא רחוק מאיתנו וראיתי מין כיפה שעוטפת את כל הכוח ושום פגז לא פגע בהם. סחבתי על הגב חיילים שהתעלפו מרוב חום. טיפלתי במספר מקרים של הלם קרב, החדרתי להם עירויים תחת עצים ומייד כשהמשכנו הלאה - נחת פגז ליד העץ שכרגע עזבנו.

עננים, קולות וברקים בוואדי סלוקי

"פרשת השבוע הייתה פרשת עקב. לפי ה'בן איש חי' ראשי תיבות עק"ב - עננים, קולות, ברקים... וזה בדיוק מה שראינו שם. תופת איומה. ומתוך כל העננים, הקולות והברקים כל הזמן התפללתי שבזכות הרב גץ ובזכות 'מניטו' שיפעלו בשמים, שלא יהיה שום הרוג. אמרתי להם: "זה על אחריותכם, לשמור על החיילים". והם 'פרעו את הצ'ק' ובגדול. הקרב הזה נמשך בערך 8-9 שעות, כשהפגזים נופלים בכל מקום, ואף אחד לא נפגע. "נכנסנו לתוך הכפר, כשהחיילים מיובשים לחלוטין ואין להם מה לשתות. היינו מאחורי קיר ואש תופת ניתכה מכל הכיוונים. ופתאום אני רואה מולנו מטע של רימונים. אז קודם כל, זה היה סימן בשבילי - ברימון יש 613 גרעינים, כנגד תרי"ג מצוות - וגם ידעתי שזה מה שייתן לחיילים את המים והסוכר הראשוניים, להם היו זקוקים כל כך. הלכתי לתוך הפרדס, טיילתי 'חופשי' עשרות פעמים, בכל פעם הבאתי להם רימונים וחזרתי לפרדס ושום דבר לא קרה לי.

בתוך הפרדס היו מחבלים ואפילו לא שמתי לב לכך - הכוחות שלנו זיהו אותם וחיסלו אותם. כל הזמן נמשכה ההפגזה מכל מקום אבל לא דאגתי. ידעתי שהם (הרב גץ והרב אשכנזי, י.ו.) לצידי". בצד הפרדס בין שני בתים, זיהה ד"ר יהודה באר מים, ולידה ג'ריקנים מלאים במים. הנטייה הראשונה שלו הייתה לרוץ ולהביא את המים, אבל אז הוא נזכר בסיפור ששמע מפי פרופסור אבי אורי על מקרה שאירע לו במלחמת יום הכיפורים, כשראה ג'ריקן מים שהמצרים עזבו ליד התעלה. הסתבר שהג'ריקן היה מורעל, וטוב שהוא לא נתן לחיילים לשתות. אז איך יידע אם המים טובים? ד"ר יהודה הריח את המים ולא עקבות ציאניד - ריח של שקדים מרים. אבל עדיין לא היה בטוח. באותו הרגע, בתוך כל התופת, התקרב אליו כלבלב קטן. ד"ר יהודה נתן לכלבלב לשתות מהמים ולא קרה לו כלום. על המים הללו חי כוח הנח"ל במשך ארבעה ימים תמימים. איך אמר דוד בן גוריון? "בארץ ישראל, מי שלא מאמין בניסים הוא לא מציאותי"... במהלך פינוי הפצועים נשא ד"ר דוד יהודה על גבו פצועים בתנאים קשים. במקומות בהם לא יכלו החובשים הצעירים יותר לשאת את הפצועים המשיך ד"ר יהודה וטיפל בהם. על פועלו במלחמות ישראל, במלחמת לבנון ובקרב הזה במיוחד זכה לאות הצל"ש.

"ושבו בנים לגבולם"

לפני כחודש נתבקש ד"ר יהודה על ידי ועדה מיוחדת לשלוח את קורות חייו לצורך הגשת מועמדות להדלקת המשואה בהר הרצל. לפני כשבועיים הגיעה התשובה החיובית: מתוך כל המועמדים מצה"ל - והיו הרבה מועמדים ראויים, נבחר ד"ר דוד יהודה לייצג את צה"ל בהדלקת המשואות בערב יום העצמאות. בעמדך שם בהר הרצל, באותן שניות דרמאתיות של הדלקת המשואות, על מה תחשוב? "הכי חשוב - עם דמעות בעיניים וגרון חנוק, שישחררו לנו את הילדים שלנו. "ויש תקווה לאחריתך נאום ה'..." ד"ר יהודה נשנק ואינו מצליח להשלים את הפסוק. בסוף הוא מצליח, בקושי רב, לומר: "...ושבו בנים לגבולם".

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. זה הרופא הצרפתי המתלהב הזה ?
    (26/04/2007)
    במשואות?
  2. סיפור מרתק
    (26/04/2007)
    כל הכבוד לאי אמונה וחייל הצבא יודע רק לנצל חיילים דתיים
  3. רק מלמעלה מצילים אותנו
    (26/04/2007)
  4. עוד סיבה להתחזק
    (26/04/2007)
    במשך שנים שמרה האמונה והתורה על חיילי היהודים
  5. רופא איש רוח וג'נטלמן
    (26/04/2007)
    שילוב קטלני במיוחד עם המדים תתחתן איתי
  6. הוא לא נשמע מתלהב
    (26/04/2007)
    דווקא נשמע תותח לפי הכתבה

  7. (27/04/2007)
  8. אשריו ואשרי חלקו גיבור חיל
    (28/04/2007)
    מרגש ומפעים לשמוע על גיבור חיל שכזה. טוב לדעת שנשארו עוד גיבורים כאלה ועל מעשי גבורה שלו ושל חיילים רבים אחרים. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
  9. ד"ר דוד
    (28/04/2007)
    יישר כח. שמעתי על הרב גץ הרבה םיפורי ניסים . שישמור עלינו ועל כל חיילי צה"ל. קראתי את הספר של הרב גץ . ספר מדהים ,רב הכותל. בהצלחה לך ד"ר דוד.
  10. איש מדהים
    (30/04/2007)
    מהכרות אישית דר' יהודה איש מדהים צנוע ועניו ציוני אמיתי ישר כח!
  11. רן כהנא - זה המח"ט שהותקף בבקעת הירדן?
    (13/12/2011)
יום ו', ג' התש"פ 28.02.2020
פרשת תרומה
כניסה: 16:55 | יציאה: 18:26
הצטרף לרשימת התפוצה
אירועי המגזר
<פברואר, 2020>
אבגדהוש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829

כל הזכויות שמורות ל''עט תקשורת'' | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | תרבוש-פורטל תרבות ונופש למגזר הדתי | מדינט-פורטל בריאות ורווחה| הפוך לדף הבית | RSS