יציאת צדיק מן העיר עושה רושם

פרשת השבוע, פרשת "ויצא" המונה קמ"ח פסוקים [וסימנך: 'אם אין קמח אין תורה'] פותחת בסיפור המפורסם של "יציאת" יעקב מבאר שבע והגעתו אל "בית אל" בדרכו אל יעדו הסופי, אל העיר חרן, מקום מושבה של משפחת לבן, דודו ואחי אימו רבקה.

ד''ר מוטי גולן ו05/12/2011

(צילום: אליעזר שפר)

יציאה חפוזה זו של יעקב אבינו, בחיר האבות הייתה למעשה ולמען האמת בריחה מהירה מבאר שבע ומארץ כנען מחמת איבתו ושנאתו של אחיו עשיו שאף "חשב בליבו" ותיכנן להורגו לאחר מות יצחק אביהם ותורתנו הקדושה אף מעידה על כך מפורשות בפרשה הקודמת, פרשת "תולדות": "וישטם עשיו את יעקב על [=בגלל) הברכה אשר ברכו אביו. ויאמר עשיו בליבו: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" [בראשית כ"ז, מ"א].

וגם אמנה, יעקב מגיע אל פאתי הישוב "בית אל" אשר שימש כישוב יהודי (בחבל בנימין) עוד מתקופת ראשון אבותינו הקדושים, אברהם, ועד לימינו אנו. יעקב "פוגע במקום" [=במשמעות "פוגש" ולא במשמעות פגיעה ממש] וחושב רק להתעכב "קמעה" במקום וסביר להניח ש"רצה להצטייד ולאגור כוחות כדי להמשיך אל היעד הסופי, אל העיר חרן" [מדרש גם]. ועל כך כותב הזוהר [פרשה כ"ז]: "רצה יעקב להלוך כי עוד היום היה גדול". אבל, "אוהב י-ה-ו-ה צדיקים" ו"קרוב הוא לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" ואומר הקב"ה לעצמו: "צדיק זה בא לבית מלוני וייפטר ללא לינה".

על כן, "דואג" הקב"ה שיעקב יתעכב וישהה לילה נוסף ב"מקום הקדוש" בכך שהקב"ה מקדים שקיעת השמש. יעקב "נאלץ" לאתר לו מקום לינה. ומה הוא עושה? - לוקח מאבני המקום, שם מראשותיו ושוכב לישון [כמובן, לאחר שתיקן והתפלל תפילת מעריב, עפ"י מדרשי חז"ל]. מיד, נגלה עליו הקב"ה בעצמו ובכבודו, וזהו שנאמר: "ויפגע במקום", דהיינו: יעקב "פוגש" את הקב"ה המכונה "המקום" האומר לו: "יעקב! הלחם, בצקלונך. הבאר, לפניך. אכול ושתה (כי רבה עליך הדרך) [פרקי דרבי אליעזר, פרשה ל"ה]. כיצד באה לידי ביטוי מעשי צדיקותו של יעקב? - יעקב אבינו הוא מ"כת הצדיקים אשר קורצו מחומר ומזן אנושי מיוחד במינו ושונים הם מסביבתם" [מדרש גם]. צדיקים אלה הם בעלי השפעה מרובה ביותר על תושבי מקום מגוריהם. עוד בחייהם, בהנהגותיהם ובדפוסי התנהגותם הם משמשים מודל לחיקוי. יש בידם את הכוח לגרום לאנשים "ללכת אחריהם באש ובמים".

הם מטביעים את חותמם האישי על כל "באי ביתם כמו גם על כל באי חצרם". אשר על כן, כשהם יוצאים ועוזבים ונוטשים את מקום מגוריהם הטבעי, "יציאתם" זו "עושה רושם" כביר על כל מי שנשאר מאחוריהם. וזאת משום ש"אלה שנשארים מרגישים שאיבדו את "האבא" (הרוחני, כמובן) והם כ"יתומים" אשר אין להם "רועה ומכוון". ויפים הם דברי רש"י, על אתר, בשם המדרשים: "ולמה הזכיר יציאתו (של יעקב)? - אלא, מגיד: שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר [=במקום], הוא הודה, הוא זיוה (ו)הוא הדרה. יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה (ו)פנה הדרה.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.
יום ג', כ"ג שבט התש"פ 18.02.2020
פרשת משפטים
כניסה: 16:50 | יציאה: 18:21
הצטרף לרשימת התפוצה
אירועי המגזר
<פברואר, 2020>
אבגדהוש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829

כל הזכויות שמורות ל''עט תקשורת'' | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | תרבוש-פורטל תרבות ונופש למגזר הדתי | מדינט-פורטל בריאות ורווחה| הפוך לדף הבית | RSS