יום כיפור בגרמניה

חלי פריד שליחת בני עקיבא ולהב''ה להמבורג גרמניה כותבת על התחושות של נערה יהודיה בגרמניה ביום הכיפורים.

חלי פריד ו24/09/2007

משלחת להב"ה ובני עקיבא העולמית בגרמניה

השעה די מאוחרת (או מאוד מוקדמת...) אבל יש בי דחף עז לשתף אתכם בחוויות ורשמים מיום הכיפורים שעברתי כאן.

להיות כאן בגרמניה ביום גדול ונורא שכזה, זה פשוט רחוק!

רחוק מהבית, רחוק מהמוכר והידוע, רחוק מהשכינה, רחוק מהנשמה והכי רחוק מהקירבה...

כדי שתבינו במה מדובר, אתאר לכם מעט את האווירה:

תקרה גבוהה,

ויטראז'ים צבעוניים,

קירות עצומים- לבנים

וקר, קר כ"כ!!!!

ארון קודש גדול מלא בספרי תורה וכולם "לזכר" ו"לעילוי נשמת"י

והפרוכת מוקדשת והבימה...

ויש חזן, עם מצנפת ואבנט וכולו לבן לבן...

קולו נעים, ואולי לא (עניין של טעם),

אך, כלל לא מעורב בדעת עם הבריות...

אין בליבי חלילה על החזן (אריה), הוא נחמד וטוב לב. אלא ליבי ליבי על החזנות הקרה, החיצונית לקהל ולקהילה.

מי שגדל והתפלל בקהילה, וודאי יודע ומרגיש, שיש כוח אדיר לתפילה של ביחד, של הרגשה של "יחדיו", שבכוחה לשבר חומות ולפתוח שערים.

באים אנשים לבית הכנסת "לשמוע" קול נדרי, אין הם מתפללים או מרגישים שותפים לתפילתו של החזן, ואין החזן מרגיש (נראה לי) חלק מתפילתם.

יש מרחק גדול בין השליח (החזן) לשולחיו -

הוא אומר, והם מקשיבים, הוא לא חלק מהם והם אינם חלק ממנו.

כשחשבתי מהו הדבר שבגללו התקשיתי להתחבר אל התפילה היום והוא זה שהיה חסר לי, נוכחתי לדעת כי זו השירה!

לא נשמעה שירה של קהל וחזן יחדיו ביום הגדול הזה.

נכון, אני מפונקת ומגיעה מקהילה שכל תפילותיה הם שירה אדירה, יפה ועוצמתית. אך חוץ מהיופי והעוצמה, יש בשירה הרבה מעבר.

שירת התפילה היא דבר הכרחי וכ"כ קשה כשהיא איננה.

כשאנחנו אומרים את המילים הללו הכתובות בסידורים השונים, אנו קולטים את המילים והאותיות במוח ומוציאים אותם דרך הפה.

אך התפילה צריכה כוונה והכוונה מגיעה מהלב.

חז"ל אמרו שהמרחק הגדול ביותר בין חלקי הגוף הוא בין המוח ללב - זה כ"כ נכון, גודל המרחק הזה ועוצמה.

מה שעוזר לנו להעביר את התפילה מהמוח ללב זוהי השירה. השירה מחברת את המילים לבב שלנו וזהו מה שאנחנו קוראים "חיבור" לתפילה.

כשאין את השירה, אין מה שיחבר באופן טבעי בין המוח ללב ואז צריך לעבוד קשה. הרגשתי היום (אתמול) שמי שהלחין את המנגינות השונות לתפילה, עשה בשבילנו עבודה מדהימה וכ"כ חבל לי על אנשים שלא מכירים את צורת התפילה הזו. תפילה שהיא לא שירה, רחוקה היא מהלב מרחק עצום, וזהו המרחק הגדול שחשתי כאן ביום הגדול הזה.

אחרי עבודה קשה למצוא בתוכי את מה שיחבר בין המוח ללב, מצאתי "והתחברתי" אבל באמת באמת שזה לא קל.

תודה לך קהילת עפרה שלימדת אותי תפילה מה היא ושירה מה היא. אשריני שזכיתי להיות חלק מתפילות הביחד הפותחות שערי שמיים וחודרות ללב האדם.

הרבה שמחה וטוב,

גמר חתימה טובה לכולכם ואל תפסיקו לשיר....

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. כל מילה נכונה- הייתי שם!!
    (24/09/2007)
  2. תאור מדהים
    (24/09/2007)
    צריך לצאת לגולה כדי להעריך את עצמנו בארץ יישר כח לכותבת
  3. חלי כתיבתך מדהימה אותי כל פעם מחדש!
    (25/09/2007)
  4. נכון גם במקסיקו
    (25/09/2007)
    מזדהים עם כל מילה... ביכנ"ס מפוצץ, חזן פצצה... אבל אין אוירה.
  5. רזי איתך, לגמרי, בדיוק כך חזר מביה"כ
    (25/09/2007)
    ואני ישבתי בבית בלי יכולת לטלטל את הילדים...
  6. נכון גם לגבי אפריקה !!
    (25/09/2007)
    הי חלי- הדברים נכונים גם לגבי אפריקה. טיילתי שם לפני שנתיים,אומנם לא הייתי שם בתקופת חגי תשרי אלא בחג הפסח. גם התפילה שם נאמרת ללא רגש מיוחד אולי מהסיבה שאין להם שם את אווירת החג כמו שיש לנו כאן בא"י. הכי חשוב שהם מתנהגים אליכן יפה!!! חג סוכות שמח וכל טוב!! דרור מדר (חבר של נעמה לספסל הלימודים במכינה באריאל)
  7. תאור יפיפה
    (26/09/2007)
    לב יהודי חי על שירה עוד מימי בית ראשון והחיבור בין תפילה לשירה ממשיך ישרות משם.חלי ונעמונת יקרות - אתן מסוגלות להמיס את הלב הקר עם הרבא חיוכים ,אהבה קנה ושירה מהלב. תמשיכו לעשות חייל . דוד אח של... (חב\"ד פועלים בשיטה זו בכל העולם ומצליחים.)
יום ב', י"ח כסלו התש"פ 16.12.2019
פרשת וישב
כניסה: 15:58 | יציאה: 17:29
הצטרף לרשימת התפוצה
אירועי המגזר
<דצמבר, 2019>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031 

כל הזכויות שמורות ל''עט תקשורת'' | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | תרבוש-פורטל תרבות ונופש למגזר הדתי | מדינט-פורטל בריאות ורווחה| הפוך לדף הבית | RSS