הנקודה היהודית של גלית גיאת

גיאת. מאמינה בהמתנה (צילום: אילן בשור באדיבות גלית גיאת)

השחקנית גלית גיאת מאמינה שיד אלוקים מלווה אותה כל הזמן, לומדת את תורת ימימה, מרגישה תחושת שייכות לעם היהודי, נזכרת בערגה בבית סבא בגבעת שמואל ומאמינה ש"החיפזון מן השטן".

חיים שובל 22/11/2010

השחקנית גלית גיאת נולדה בגבעת שמואל שם היא מתגוררת עד היום. גיאת, שחקנית וזמרת המנהלת קריירה מקצועית לצד אמהות שיחקה בתוכניות הטלוויזיה:"עניין של זמן", "שמש" וב"כסף קטלני", בהצגות:"חנות קטנה ומטריפה" "נאסר א-דין", "בוסתן ספרדי", "מסביב לעולם ב-80 יום" וב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". הנחתה את התוכנית "לא נפסיק לשיר" וזכתה בפרס 'מסך הזהב'. בימים אלו היא מופיעה יחד עם בעלה בערב קלאסיקות דרום אמריקאיות ובמקביל עובדת על ערב של מופע משירים של שלוש הדיוות הגדולות של כל הזמנים אסתר עופרים, יפה ירקוני ושושנה דמארי, שיעלה בקרוב.

איך את שומרת על הנפש היהודית/ על המסורת?

יש לי קשר לדת ולמסורת מלידה. גדלתי בבית מסורתי משני הצדדים כך שהמסורת לא זרה לי. אני אמנם לא מנהלת אורח חיים דתי אלא מסורתי אך חשוב לי להעביר לילדים מסרים יהודיים כמו: שורשים, קידוש, חגים, אירועים ובית כנסת. סבי התימני, אברהם היה איש צדיק שהזיכרונות בתפיסה היהודית שלו והדרך בה בנה חיים למשפחתו דרך האמונה מלווים אותי עד היום.

ספרי קצת על הילדות ועל המשפחה:

נולדתי בגבעת שמואל למשפחה חצי תימניה וחצי אלג'יראית. את כל הילדות שלי העברתי בין הפרדסים ובין הפחים כך שאפשר להגיד שאני ממש הייתי ילדת רחוב. למדתי בבית הספר התיכון לאמנויות תלמה ילין במגמת משחק ובזכות איקה זוהר התקבלתי ללהקת פיקוד מרכז. מאז שאני זוכרת את עצמי אני שרה, אין טקס שלא הופעתי בבית הספר. הייתה תחושה שהייתי מין זמרת תורנית של בית הספר והשירה הזאת מגיעה מהצד התימני שלי שבו כולם שרו והתפללו. להקת פקוד מרכז הייתה התחנה הראשונה בתחום המשחק

יש לך איזה סיפור שאת זוכרת מבית סבא?

לפני חג הסוכות התכונן סבא לבניית הסוכה. למרות שהיה מבוגר הוא בנה בעצמו, סחב את הסכך, תלה את הקישוטים והברכות ואיך שסיים את הסוכה התחיל לרדת גשם. פתאום אנחנו רואים סיטואציה שסבא יושב בסוכה, יורד עליו גשם אבל הוא מדבר עם הקב"ה ובוכה למה הרס לו את הסוכה אחרי כל כך הרבה מאמץ. כמובן שלאחר שפסק הגשם סבי התחיל לבנות את הסוכה שוב מחדש. זה סיפור שאני זוכרת ושומעת כל הזמן מבני הדודים על הרצון והחיבור של סבא למצוות ולקב"ה.

מתי את מרגישה הכי יהודיה?

אני מרגישה יהודיה בכל יום שאני קמה בבוקר, זאת תחושה מדהימה להיות שייכת לעם היהודי וזה מלווה אותי בכל מקום. אני משתדלת להתעסק בדברים שקשורים ליהדות כמו ההצגה "בוסתן ספרדי". בתור נערה אני זוכרת נסיעה לגרמניה למחנות ההשמדה, המפגש עם הארץ, השפה וההיסטוריה זעזעה אותי מאוד ונתנה לי תחושת גאווה ביהדותי. את היהדות שלי היום אני שואבת מהסיפורים ומהחוויות המשפחתיות הייתה לי תקופה שבה רציתי להיות שייכת לכל דבר, להיות חלק מהחברה הישראלי אבל כיום אני חוזרת לאן שבאתי, לאן שנולדתי לא רוצה להשתייך אלא לקיים את מה שיש לי.

ספרי על חוויה יהודית שחווית או מחשבה שכיוונה אותך?

אני לא יכולה להצביע על משהו ספציפי, יד הקב"ה נמצאת איתי כל הזמן. זה שהתקבלתי לבוסתן ספרדי ולא למדתי בבית ספר למשחק אומר שאלוקים כיוון שישימו אליי לב וכך אני מרגישה בהרבה תחומים בחיים שלי.

את חושבת שהקהל צמא למסורת וליהדות?

אני חושבת שכן, יש הרבה שירי מסורת שנכנסו לכל תחנה רדיו גם החילוניות ביותר וכן אנחנו רואים הרבה זמרים ששרים טקסטים מן המקורות ומהמסורת. ההצגה "בוסתן ספרדי" הוכיחה שהקהל רוצה חומרים יהודיים. בהתחלה, ירדו על אגמון ועל ה"בימה" מה פתאום הסכימו לעלות כזאת הצגה וטענו ש"זה לא יתפוס" ו"זה ממש לא שייך" אבל הצלחת ההצגה הוכיחה את עצמה בענק.

את הולכת לשיעורים? הרצאות?

אני תלמידת ימימה כבר שנים ולמדתי ממנה הרבה על חגים. מה כל חג מביא ומה מחדש? זה מוסיף המון כדי לדעת איך לקבל את החגים ואיך לראות את זה מזווית אחרת. יש לי מדריכה אישית שאיתה אני נפגשת ולומדת ימימה. ימימה זה לימוד רוחני, לא לימוד שאומר מה לעשות אלא נותן כלים איך להיות אדם יותר טוב עם עצמך ועם הסביבה. אני מתחברת לדברים שמראים את הצד היפה ואת העומק ביהדות ופחות מתחברת לדברים שמחנכים אותך איך להתנהג.

מה החלומות שלך? לאן רוצה להגיע?

מבחינת הקריירה, אני חולמת להוציא דיסק עם חומרים שלי. אני רוצה להגיע כמה שיותר ללב של אנשים כדי לעשות טוב ולשמח. אני מאוד אוהבת את מה שעשיתי עד היום, שלמה ומחוברת לכל הבחירות שלקחתי בחיים אבל מרגישה שיש לי עוד הרבה מה לעשות ועוד הרבה כיוונים שונים.

ספרי על איזה פדיחה שקרתה לך?

היו הרבה אבל מה שאני הכי זוכרת זה מקרה בו הגעתי כבחורה צעירה לאודישן עם חבר מלהקת פקוד מרכז לתוכנית טלוויזיה מוזיקלית. המנהל המוזיקלי שאל אותנו מה עשינו בלהקה?, מה שרנו? וכו" כדי לקבל פרטים עלינו. חלק מתפקידנו בלהקה היה לשיר שירים שכתבו לוחמים שנפלו והולחנו ע"י אנשי מוזיקה מוכרים ואז בלי שום בושה אמרתי לחבר שהיה איתי: תגיד איך קוראים לשיר שהיינו שרים בלהקה שיר מגעיל ומשעמם נורא, החבר עשה לי סימנים שאשתוק אבל אני המשכתי בשלי. המנהל שאל באיזה שיר מדובר ומתי זה היה כי גם הוא הלחין שיר של לוחם שנפל, באותה שנייה הבנתי שהשיר שעליו דיברתי הולחן ע"י אותו מנהל מוזיקלי. רציתי רק לברוח משם כמה שיותר מהר. כמובן שלא עברנו את האודישן אבל הפדיחה הזאת זכורה לי עד היום.

אם לא היית זמרת מה היית עושה?

הייתי בטוח מתעסקת במשהו שקשור לאדמה. אולי חקלאות אורגנית.

מה את עושה כיום

אני שרה ומופיעה עם בעלי בערב שמתבסס על קלאסיקות דרום אמריקאיות. הופעתי עם היבה בטחיש בפסטיבל "מוזות" בסוכות האחרון בפסטיבל שנשען על המוטיב המרכזי של חג הסוכות במסורת היהודית – האושפיזין. במקביל אני עובדת על ערב של מופע משירים של שלוש הדיוות הגדולות של כל הזמנים אסתר עופרים, יפה ירקוני ושושנה דמארי, שיעלה בקרוב, עדיין משחקת "בבוסתן ספרדי" ואמא במשרה מלאה.

לסיום מה המוטו שלך בחיים או משפט שאת מאמצת לחייך?

המתנה היא מתנה- להמתין זה משהו טוב כי החיפזון הוא מהשטן. אנחנו צריכים לקחת קצת הפסקה כדי להירגע, לקחת את החיים יותר ברוגע ויותר בנועם. אם נחשוב רגע לפני כל דבר שאנחנו עושים יהיה הרבה יותר טוב, קל ובריא בחיים היום יומיים. למדתי את זה אני מאירועים שקרו לי בחיים שאם הייתי חושבת שנייה לפני, זה היה נראה אחרת.

השאר תגובה

נא להזין את ההערה שלך!
נא להזין את שמך כאן