השבוע יחול יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, זהו יום שמוקדש להתייחדות עם הקורבנות שנספו בשואה ומתן כבוד לניצולי השואה האחרונים שעוד איתנו, רבים מהם שוהים כיום במוסדות לדיור לדיירים סיעודיים.
רשת "ביחד" מפעילה מוסדות דיור לדיירים סיעודיים באזור המרכז והשרון, שניים מהם ממוקמים בעיר בני ברק, בתי האבות "עטרת רימונים" ו"מרכז סיעוד וותיקים" המותאמים במיוחד לאוכלוסייה דתית וחרדית וכוללים בית כנסת רחב ידיים ומזון איכותי בהשגחת הרבנות.
בבתים מתגוררים ניצולי שואה עם סיפורי חיים מעוררי השראה על התופת שחוו, שרדו קשיים ואתגרים רבים והם פה כדי לספר לדורות הבאים את סיפורם ולשמר את המורשת היהודית.
אחת מניצולות השואה ששוהה בבית האבות "עטרת רימונים" בבני ברק היא סרפימה גרינגר, סרפימה שנולדה ב-6.05.1931 ברוסיה. שני הוריה היו נכים, אביה היה חרש-אילם ואימה חירשת. ולסרפימה הבת הבכורה במשפחה היו אח ואחות קטנים.
כאשר החלה מלחמת עולם השנייה, בהיותה בת 10 בלבד, סרפימה לקחה את כל מטלות הבית על עצמה וטיפלה גם בהוריה ובאחיה, והמשיכה בדאגה לכל צרכי המשפחה במשך 4 שנים עד שהמלחמה הסתיימה. בתור ילדה חשה שיש לה אחריות גדולה על כל המשפחה, וכיום במבט לאחור היא מספרת שבגיל 10 חשה שהתבגרה מאד עקב האחריות והמצב בו הייתה נתונה.
סרפימה מספרת כיצד הייתה אחראית להביא מזון לבני המשפחה לפי הקופונים שחילקו באותם זמנים לפי קיצבה – אבא של סרפימה היה מקבל 45 גרם לחם ליום ושאר המשפחה 30 גרם לבן אדם ביום – פחות מפרוסת לחם אחת. אבל סרפימה הייתה ילדה מאוד אחראית כבר בגיל 10 ולכן זכתה לכינוי במשפחה שלה – "מאלינקה ז'ינשיינה באלשום דומה" – אישה קטנה בבית גדול.
כיום סרפימה שוהה במחלקת "טופז" בבית האבות "עטרת רימונים" בבני ברק. היא אוהבת פעילויות שונות ובמיוחד מעולה במתמטיקה. סרפימה אוהבת לספר על חייה ולמרות שחיה חיים לא פשוטים היא שומרת על אופטימיות וחיוך תמידי.
מנכ"ל בית האבות "עטרת רימונים", קוסטה גרינשפון מספר: "ניצולי השואה בביתנו נהנים כל השנה מבית מוגן וחם, בית שמספק להם את כל הצרכים הפיסיים והחברתיים, קורת גג חמימה מקום שבו הם יכולים למצוא ביטחון, חברים, שקט ושלווה מבלי לדאוג לקשיי יום-יום, בדידות או בעיות אחרות איתם מתמודדים קשישים ניצולי שואה בקהילה."
