מקורות באיראן דיווחו כי ישראל ביצעה אמש שימוש ראשון מסוגו ב"פצצות גרפיט" – הידועות בז'רגון הצבאי גם כ"פצצות רכות". על פי הדיווחים, הפעולה בוצעה כחלק מניסוי מבצעי ראשוני שנועד לשתק את מערכות החשמל של הרפובליקה האסלאמית. הפצצה, שאינה קטלנית, נועדה לנתק את זרם החשמל במתקנים אסטרטגיים מבלי לגרום נזק פיזי למבנים או לפגוע בחיי אדם.
איך עובדת פצצת גרפיט?
הרעיון מאחורי פצצת הגרפיט הוא מתוחכם אך פשוט להבנה. במקום להשתמש בחומר נפץ עוצמתי שנועד לרסק בטון ופלדה, הפצצה הזו נפתחת באוויר, מעל תחנת כוח או תשתיות הולכת חשמל, ומפזרת ענן צפוף של סיבי פחמן (גרפיט) דקיקים וזעירים במיוחד.
הגרפיט הוא חומר שמוליך חשמל בצורה יוצאת דופן. כאשר ענן הסיבים נוחת על קווי מתח גבוה, שנאים ומערכות חשמל פתוחות, הסיבים יוצרים מיד קצרים חשמליים אדירים בין הכבלים. המערכות המגנות על רשת החשמל מזהות את הקצרים הללו, ו"קופצות" – כלומר מנתקות את הזרם באופן אוטומטי כדי למנוע שריפה והרס של המערכת. התוצאה המיידית היא קריסה של רשת החשמל ועלטה מוחלטת ("בלאק-אאוט") באזור נרחב.
"פצצה בטוחה": היתרון האסטרטגי העצום של הגרפיט
הסיבה המרכזית לשימוש בנשק מהסוג הזה היא שמדובר ב"פצצה בטוחה" יחסית והנזק הינו הפיך לחלוטין. במקרה של הפצצה קונבנציונלית שמחריבה תחנת כוח, נדרשים חודשים ארוכים ומיליוני דולרים כדי לבנות אותה מחדש. לעומת זאת, סיבי הגרפיט לא הורסים את הציוד.
כדי להחזיר את החשמל, כל מה שצריך לעשות הוא לשטוף, לשאוב ולנקות היטב את המערכות מהסיבים הדקיקים. לאחר הניקוי, ניתן להרים את השאלטר ולהחזיר את החשמל לפעולה תוך זמן קצר יחסית (וזה, ככל הנראה, מה שעשו אתמול צוותי חברת החשמל האיראנית).
מבחינה אסטרטגית, פצצת הגרפיט היא כלי מצוין להעברת מסר של הרתעה. היא מאפשרת למדינה התוקפת לאותת לאויב: "אנחנו מסוגלים לשתק את המדינה שלכם, לכבות את המכ"מים ותשתיות התקשורת שלכם מתי שרק נרצה", וכל זאת מבלי לחצות את הרף של פגיעה המונית באזרחים שעלולה לגרור מלחמה כוללת.
קצת היסטוריה: מהמפרץ ועד סרביה
פצצת הגרפיט אינה המצאה של השנים האחרונות, אך השימוש בה נשמר לרוב למעצמות בעלות יכולות אוויריות מתקדמות. הפעם הראשונה שבה הנשק הזה נכנס לפעולה בצורה מסיבית הייתה במלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991. ארצות הברית השתמשה אז בפצצות גרפיט כדי לשתק כ-85% מרשת החשמל של עיראק של סדאם חוסיין, מה שפגע קשות ביכולת השליטה והבקרה של הצבא העיראקי.
בשנת 1999, במהלך מבצע כוחות נאט"ו בסרביה, הוטלו פצצות דומות על תחנות כוח סרביות, והביאו לניתוק החשמל ליותר מ-70% משטחה של המדינה בתוך לילה אחד.
אם הדיווחים מאיראן אכן נכונים, נראה כי משוואת ההרתעה במזרח התיכון עלתה שלב, עם שילוב של יכולות טכנולוגיות המאפשרות לפגוע בבטן הרכה של האויב – מבלי לירות ולו קליע אחד.
