על פי נתונים בינלאומיים שנאספו ממדינות שונות, הגיל הממוצע שבו נשים מתחתנות נע בין 17 לניז'ר – שם החתונה מגיעה בגיל שבו תלמידות תיכון אצלנו עדיין מכינות לבגרות – ועד לגיל 33.8 בשבדיה, שבה זוגיות ארוכה בלי טבעת היא הנורמה.
בין לבין יש לא מעט תחנות. בניגריה והודו נשים נישאות בסביבות גיל 21, במצרים סביב 22, באיראן ובברזיל כבר מעל 23, וברוסיה 24.
ומה גיל החתונה הממוצע בישראל? גיל הנישואים הממוצע לגברים ולנשים בישראל הוא 25.1 שנים, כמעט בדיוק באמצע הרשימה. לפני סין (25.4) אבל רחוק מאוד מהמדינות המערביות כמו ארה"ב (27.7), קנדה (29.1), יפן (29.4), גרמניה (31.2), צרפת (32.2) וספרד ושבדיה שסוגרות את הרשימה עם גילי נישואין שקרובים ל-34.
בין תל אביב לניז'ר: חתונה כבחירה, לא חובה
בישראל הנתון הזה משקף את מה שכבר ידוע לכל מי שמביט סביב – כאן מתחתנים מוקדם יותר מאשר ברוב המדינות המערביות, אך מאוחר יותר ממדינות אפריקה ואסיה שבהן נישואין מוקדמים הם עדיין חלק מהמסורת או מתכתיבים חברתיים.
הפער הזה נובע לא רק מתרבות, אלא גם ממעמד כלכלי, השכלה, דת ומבנה משפחתי. במדינות עניות יותר נישואין נחשבים "פתרון חיים" יציב, בעוד שבמדינות מערביות – מדובר בהחלטה שמחכה עד אחרי לימודים, קריירה ואולי גם זוגיות ממושכת.
בישראל המצב ייחודי: החברה המסורתית והדתית שומרת על גיל נישואין נמוך יחסית, ואילו בחברה החילונית – בעיקר בתל אביב ובמרכז – החתונה נדחית לא פעם עד אחרי גיל 30. התוצאה: ממוצע ארצי שמאזן בין שני העולמות.
העולם משתנה – וגם מוסד הנישואין
אם פעם חתונה ונישואין היו הצעד המתבקש לפני חיים משותפים, הרי שכיום בהרבה מדינות זה רק אחד ממסלולים אפשריים. מגמות של חיים בזוגיות ללא נישואין, דחיית גיל ההורות והתרבות של גירושים מחדש – כולן משפיעות על הגיל שבו חותמים על הכתובה.
גם בישראל הנתון נמצא במגמת עלייה קלה בעשורים האחרונים, אך עדיין רחוק ממדינות אירופה הצפונית, שם זוגות רבים בוחרים שלא להתחתן כלל.
אז בפעם הבאה שהדודה בארוחת שבת תשאל "נו, למה אתם מחכים?", תוכלו לענות לה בגאווה: כי אנחנו מדינה מודרנית, אבל עם נשמה מזרחית.
