למי יותר קשה כשמתחילים (כיתה, בית ספר, גן חדש, בית חדש) לילד/ה או להורה?

הורים רבים שואלים את עצמם שוב ושוב: בחרנו נכון? אולי לא היינו צריכים להעלות אותו לכיתה א'? אולי עדיף להשאיר את הילדים בבית? אולי זה יהיה לילדים קשה מדי? ועוד סימני שאלה רבים. חווה סנדרס מנחת הורים בגישת שפר, מאמינה שתמיד בחיים יכול להיות קשה ויכול להיות קל יותר. החששות שלנו ההורים לא הופכות את ההתחלה/מעבר לקל יותר ולא מונעות מהקשיים אם יהיו, מלהתרחש. האם יוכלו הורי ישראל להרוויח משהו מבחירה בגישה רגועה שצופה את הטוב ולא חוששת? האם יש לדבר השפעה גם על הילדים?

צילום: באדיבות מרכז שפר

אם נשאל את עצמינו מדוע התחלה חדשה/מעבר מעורר בנו חשש, נוכל לענות כי באופן טבעי כאשר מציאות מסוימת מוכרת לנו אנו חשים ביטחון. הביטחון נובע מהעובדה הפשוטה שאנו מכירים את המקום את הנפשות הפועלות, את הדינמיקה בין האנשים. כאשר אנו עומדים בפני שינוי ,לכאורה קיים חשש שמשהו לא יזרום בדרך הטובה. איך תהיה הגננת החדשה? האם המורה החדשה מספיק טובה? איך יהיו השכנים החדשים בשכונה? איך יכירו הילדים חברים חדשים במסגרת החדשה? האם הדינמיקה בין הילדים תהיה טובה?

לשאלות האלה באופן טבעי אין שום דרך לקבל תשובות, כי ישנם נתונים רבים שמשתנים, ורבים הדברים שאין לנו שליטה עליהם וכלל לא תלויים בנו.

אז מה ניתן לעשות?

חשוב לדעת כי לעיתים החששות שלנו נובעים מהאופן בו אנו מתבוננים על ילדינו. אנו רואים לנגד עינינו את החולשה שלהם, השבריריות, רוצים למנוע מהם כאב.

חשוב להבין כי הביטחון שאנו חשים יכול להועיל לאופן בו הילד חווה את המעבר.

מה הפתרון? שינוי נקודת המבט על ילדינו יאפשר לנו לחוות את המעברים וההתחלות החדשות ביתר קלות ולסמוך על הילדים שיוכלו להתמודד עם כל שינוי.

בטח אתם שואלים את עצמכם: מה הקשר אלי? אז לי יהיה יותר קל אבל מה לגבי הילד?

חשוב להבין כי הביטחון שאנו חשים יכול להועיל לאופן בו הילד חווה את המעבר. כאשר אני בוחרת להתבונן על הילד שלי כ"מטפס הרים מנוסה" הוא חש כי סומכים עליו ומכך מבין כי יש על מי לסמוך ובוטח בעצמו. הביטחון שלו בעצמו יועיל לו בכל התמודדות אם תהיה לו.

שינוי נוסף בנקודת המבט הוא שינוי ההסתכלות על המציאות. אם אני מתבוננת על המציאות כמאיימת ומעוררת חרדה הילד לומד כי ישנה אפשרות שהמעבר הזה טומן בחובו צרות, בעיות, קשיים. אך אם אני אבחר להתבונן על המציאות במבט חיובי של הזדמנויות חדשות חברויות חדשות, סקרנות, הילד שלי יראה וילמד ממני כי ניתן להתבונן על המעבר בעיניים כאלה.

דברים רבים במציאות סביבנו לא ניתנים לשינוי על ידינו אך שינוי נקודת המבט על המציאות, תמיד בידינו ובשליטתנו.

אז למה בכל זאת כשמדובר במעבר מגן לבית הספר אנחנו חוששים כל כך עבור ילדנו וחלקנו אף לוקחים אותם לחוגים וקורסי הכנה שבהם מתרגלים איתם איך מוציאים את המחברת מהתיק ומה עושים כשיש צלצול? ומה ההבדל בין מחברת לחוברת או שיעור לעומת הפסקה.

ההסבר הוא פשוט:

לא עולה על דעתנו להכין ילד לקראת משהו שהוא כייף, עבור הנאה וחוויה חיובית אין הכנות.

אבל כשמדובר בקושי, אתגר, התמודדות לא נעימה – פה אנחנו חוששים שהילד לא יעמוד בזה ומנסים למנוע ממנו את הכאה ולהקל עליו את החוויה הנוראית – שיהיה מוכן נפשית, רגשית, פיזית, מנטלית לדבר הנורא שעומד לקרות לו.

אז מה עושים? הילדים שלנו יודעים בדיוק מה אנחנו ההורים מרגישים וחושבים. כשאנחנו מעבירים להם מסר של חששות וקורסי הכנה הם מבינים שהולך להיות קשה. חלק מההורים אפילו מעדיפים להשאיר את הילד עוד שנה בגן רק שלא יחווה קשיים בבית ספר.

חוה סנדרס
חוה סנדרס. צילום: רעות לביא

איך אפשר להיות רגועים כשהקטן נכנס לגן חדש, והבת עולה לכתה א, ושלא לדבר על הבן הגדול ששוב עשו חלוקה מחודשת לכיתות והוא לא עם החבר הכי טוב שלו בכיתה, מה גם ששמעתי שהמורה שלו צעירונת חסרת ניסיון.

בואו נעצור רגע ונחשוב לשם מה אנחנו שולחים את ילדנו לבית הספר ולגן?

אם המטרה שלנו היא שידעו חשבון ואנגלית- בשביל זה לא צריך בית ספר, יש היום תוכנות מעולות באינטרנט, הילד יכול ללמוד ולהתקדם לפי תוכנית אישית המותאמת בדיוק לקצב שלו, לסגנון שלו ולרמה שלו. סיכוי גדול מאד שהוא אפילו יתקדם וירכוש ידע רב יותר מאשר בבית הספר.

אבל, אנחנו שולחים את הילדים למסגרות החינוכיות לא רק בשביל ידע אלא גם ואולי בעיקר בשביל שיספגו ערכים: קבלת האחר, סבלנות ,נתינה, כבוד הורים ומורים, התחשבות, יושר, ענווה, אחריות ועוד…כלומר, מטרת המסגרת החינוכית היא הכנה והכשרה לחיים, ללמוד להסתדר בעולם. ההכשרה הזו נרכשת על ידי התנסות יומיומית עם סיטואציות הנקרות בדרכו של הילד בגן או התלמיד בבית הספר.

למשל, ללמוד להסתדר עם כל מיני מורים וגננות שלא כולם טיפוסים שאני רגיל אליהם, ללמוד להסתדר ולקבל את הגננת הזאת עם הכללים החדשים והמורה הזו שיש לה דרך הוראה שונה ממה שהכרתי עד כה. ללמוד להסתדר עם ילדים מסוגים שונים שאני צריך ללמוד להסתדר איתם, להתחבר איתם. ללמוד להתאים את עצמי אל הכלל-מתי להשתדל להזדרז ולהעתיק מהלוח מהר כדי לא לעכב את השאר, ומתי לחכות בסבלנות כי אני כבר סיימתי אבל האחרים עדיין לא.

כלומר, כל התנסות של הילדים שלנו היא הזדמנות נפלאה לרכוש ניסיון להפנים ערכים ולהכין אותם לחיים. כל התקדמות והתחדשות בחיים מגיעה עם התמודדות וקושי, זה לא דבר רע, להפך, זה מצמיח ומוציא מאיתנו מן הכוח אל הפועל את היכולות העמומים הטמונים בנו. כך גם ילדינו, עלינו לסמוך עליהם ולשמוח בהתחלות החדשות שלהם.

החזרה לגנים ופתיחת שנת הלימודים היא הזדמנות נפלאה להתנסות, לצמוח לפרוח ולהתקדם.

אז בואו נתחיל אותה ברוגע.

הכותבת חווה סנדרס היא מנחת הורים מטעם מרכז שפר, מרכז אשר נוסד בירושלים לפני כעשור ומאז ועד היום עוסק בתחומי ההורות, הזוגיות והמודעות האישית.  

השאר תגובה

נא להזין את ההערה שלך!
נא להזין את שמך כאן