"תספורת" לאגרות חוב על פי ההלכה

(צילום: עמיעד טאוב)

בשל הקשיים האחרונים של הטייקונים הישראלים המבקשים לבצע "תספורת" על חשבון הציבור פרסם מכון כת"ר נייר עמדה המבוסס על ההלכה לביצוע "תספורת" לאג"חים של חברות הנתונות בקשיים.

יהודה גולן 11/12/2011

החובה לפרוע חובות על פי ההלכה,

חלות על הלווה מספר חובות:

1. הוא מצווה לפרוע באופן מלא את ההלוואות שקיבל.

2. אסור לו לקחת הלוואה ולהוציאה באופן בלתי אחראי.

3. כשיגיע זמן הפירעון נאסר עליו לדחות את המלווה ב"לך ושוב" – אף אם הוא עני והמלווה אדם עשיר. חובתו המוחלטת של הלווה לפרוע את ההלוואה שקיבל עומדת בעינה גם כאשר מצבו הכלכלי דחוק מאד.

הלווה רשאי להשאיר בידו רק מינימום של רכוש ומזונות עבור עצמו בלבד (ולא עבור אשתו ובניו הקטנים), ואת השאר הוא מחויב לתת למלווה בפירעון חובו.

מושג "פשיטת רגל" במובנו המקובל על פי החוק אינו קיים בהלכה, ואף אם בנקודת זמן מסוימת אין ללווה כלל מהיכן לפרוע את חובו, אין החוב מתבטל, ולכשיעשיר יהיה חייב לפורעו כפי שהתחייב בשעה שקיבל את ההלוואה .

אולם, כל האמור הוא כאשר מדובר בהלוואה בלא ריבית לאדם פרטי.

(צילום: באדיבות מכון כת"ר)

שונה הדבר כאשר מדובר באגרות חוב נושאות ריבית המונפקות על ידי תאגידים. באגרות החוב הללו, אפשר ואף רצוי על פי ההלכה, במקרים מסוימים, לבצע "תספורת", ואין בכך כל פסול.

האפשרות, על פי ההלכה, לבצע "תספורת" באגרות חוב, מושתתת על שלושה יסודות:

א. איסור ריבית.

ב. העדר מחויבות אישית מצד הלווה.

ג. ידיעת המלווה שהוא מלווה לחברה בע"מ.

איסור ריבית

התורה אוסרת באיסור חמור הלוואה בריבית. ההבדל בין השכרת חפצים המותרת על פי ההלכה, לבין הלוואה בריבית האסורה על פי ההלכה, נעוץ בכך שבהשכרה קיים סיכון מצידו של המשכיר: החפץ המושכר עלול להיפגע או להאבד באופן שהשוכר יהיה פטור מלפצות את המשכיר, וכן עצם השימוש בחפץ גורם לו בלאי.

מטעמים אלו רשאי המשכיר לגבות תשלום בעבור השימוש בחפץ. בהלוואה, לעומת זאת, מחויבותו של הלווה לפרוע את ההלוואה היא מוחלטת, ואין מצב בו על פי ההלכה יהיה הלווה פטור מלשלם את מלא סכום ההלוואה, ועל כן נאסר על המלווה לגבות תשלום בעבור ההלוואה. מכאן, שאיסור הריבית בהלוואה בה אין מחוייבות מוחלטת לפרוע את החוב, יהיה חמור פחות, ומצבים מסויימים אף לא יהיה קיים כלל.

"היתר העיסקא" בו מקובל להשתמש על מנת להתיר הלוואה בריבית, הופך בעצם את ההלוואה לעיסקא בה קיים סיכון שבמקרה של הפסדים לא יקבל המלווה את מלא קרן ההלוואה. החיסרון ב"היתר העיסקא" נעוץ בכך, שעל מנת שבפועל יהיה המלווה מובטח בקרן, הוא מכביד מאד על נטל הראיה המוטל על הלווה, כך שבפועל קרוב לוודאי שלא יוכל להוכיח שהיו לו הפסדים וממילא יצטרך לשלם את מלא הקרן עם הריבית עליה סוכם. על כן, אף ש"היתר העיסקא" התקבל בעם ישראל כדבר שניתן לסמוך עליו, בכל זאת אינו נקי מחששות הלכתיים.

אפשרות ה"תספורת" עליה מדובר, אותה יכלו המשקיעים להעלות על דעתם מראש, הופכת את רכישת האג"ח יותר לעיסקא בה שותף המלווה הן ברווחים והן בהפסדים, ופחות להלוואה., מה שמקל בכל הנוגע לאיסור ריבית.

דווקא דרישה מוחלטת מן החברות לעמוד במלא התחייבותם היא הבעייתית על פי ההלכה, באשר היא הופכת את אגרות החוב להלוואה בריבית האסורה. האפשרות הניתנת לחברות, במקרה של הפסדים גדולים, להפטר מתשלום חלק מן החוב סוללת את הדרך, במקרה של רווחים, לקבל את הריבית בהיתר .

העדר מחויבות אישית מצד הלווה

על פי ההלכה, כאשר אדם לווה, נוצרים שני שיעבודים: שיעבוד גופו של הלווה לפרוע את החוב, ושיעבוד המוטל על נכסיו. בהלוואה לחברה בע"מ אין שיעבוד הגוף אלא רק שיעבוד המוטל על הנכסים.

משמעות הדבר היא לדעת חלק מהפוסקים, שבהלוואה לחברה בע"מ, לא מוטלת כל מצווה על בעלי המניות או המנהלים לפרוע את החוב. למלווה זכות גביה מנכסי החברה בלבד, ואם אין לחברה די נכסים, לא יוכל לגבות את חובו, ואף לא יוכל לתבוע מאיש לדאוג לכך שהחברה תוכל לעמוד בהתחייבותה. כמובן, שאין הדבר מתיר לבעלי המניות או למנהלי החברה לאבד את כספם של המשקיעים, ואם עשו כך עלולים להיתבע על גרימת נזק, אך אם ניהלו את החברה בצורה סבירה, ובכל זאת החברה לא הצליחה לעמוד במחויבותה – אין עליהם כל חובה, לא הלכתית ולא מוסרית לפצות את המשקיעים.

ידיעת המלווה

רקע תספורת אג"חים הינה סוג של הסדר חובות המתבצע כשמתברר שחברה אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה לבעלי האג"ח. על פי ההסדר, מציעה החברה לבעלי האג"ח החלפה של האג"ח שברשותם באג"ח חדשות, במניות, באופציות או בשילוב ביניהן. הסדר כזה מרע בהכרח את מצבם של בעלי האג"ח ומקבע את ההפסד שלהם, אבל עשוי להיות טוב יותר מפשיטת רגל, שבה יקבלו את כספם רק לאחר זמן רב, אם בכלל. לאור המשבר הכלכלי ומחירי האג"ח בבורסה, ההערכה היא שמספר לא קטן של חברות ייאלצו לבקש מבעלי האג"ח שלהן הסדרי חובות מסוג זה כדי להמשיך להתקיים. מכון כת"ר לכלכלה עפ"י התורה, התבקש לחוות דעתו על הסדר זה.

כאשר אדם מלווה כסף לחבירו, דעתו בדרך כלל שלא לוותר על זכותו לגבות את החוב מן הלווה באופן אישי, אפילו מהבגדים בהם הוא לבוש . אולם ברכישת אגרות חוב, מודע המלווה לכך שמדובר בהלוואה הניתנת לחברה בע"מ ולא לאדם באופן פרטי, ועל דעת כך השקיע. ברור לו שבדרך כלל לא היה מקבל תשואה דומה מאדם פרטי.

היות שכך, הרי זה כאילו התנו מראש שאם לא יהיה די כסף לחברה – יפסיד חלק מכספו, או ע"י פירוקה, או ע"י "תספורת" לאגרות החוב שלה, ועל כן משארע כך – לא יוכל לתבוע מעבר למה שיש ביכולתה של החברה לפרוע.

סיכום

אין כל בעיה הלכתית בביצוע "תספורת" באג"חים של חברה בע"מ שנקלעה לקשיים כספיים, ובלבד שלא היתה כוונת פגיעה מכוונת מצידם של מנהלי החברה בכספם של המשקיעים. ביצוע "תספורת" במצב של קשיים כספיים אפילו רצוי על פי ההלכה, באשר יש בו בכדי להקל על אפשרות קבלת הריבית במקרה של רווחים.

השאר תגובה

נא להזין את ההערה שלך!
נא להזין את שמך כאן