על רקע העלייה במקרי האנטישמיות ברחבי העולם בחודשים האחרונים, קהילות יהודיות חוזרות להשקיע בבית הכנסת כמוקד חיים רוחני וחברתי.
אחד הגורמים הבולטים בתחום חידוש בתי הכנסת בתפוצות הוא מפעל "לביא תעשיות", המייצר ריהוט ומתקני קודש לבתי כנסת בישראל ובעולם, ויחד איתם יצאנו לסיור בשלושה מרכזים קהילתיים ייחודיים בארה״ב, גרמניה ורוסיה ועמדנו על השינויים בקהילה ובבית הכנסת.
"להעניק תחושת ביטחון"
בית הכנסת של חסידות ויז׳ניץ במונסי תוכנן להכיל מספר רב של מתפללים ולחזק את אווירת הקהילה. ארון הקודש והריהוט נבנו תוך שילוב אלמנטים אלגנטיים אחידים, שנועדו לייצר תחושת סדר והרמוניה. לדבר במפעל, הדגש בעיצוב היה להעניק למתפללים תחושת ביטחון והתכנסות פנימה, דווקא בתקופה שבה תחושת האיום מחוץ לקהילה גוברת.
פרויקט יוצא דופן נוסף הוא שחזור בית הכנסת בלובק, גרמניה. מדובר במבנה היסטורי שספג הרס בליל הבדולח ושעריו נסגרו מאז השואה. מה ששרד היו שלוש תמונות בשחור-לבן בלבד. האדריכל תומס שרודר ברנקנטון הוביל את עבודות השיקום, ובחר דווקא במפעל ישראלי שיבצע את ייצור ריהוט הקודש: ארון הקודש, כיסאות וארונות הספרים. מעבר להיבט העיצובי, הפרויקט נושא משמעות עמוקה עבור הקהילה היהודית הקטנה במקום, המבקשת להוכיח נוכחות וחיים יהודיים בתנאים מאתגרים.
הנקודה השלישית שבה אנו מבקרים היא בבית הכנסת ז׳וקובה שבמוסקבה. מבנה גדול הכולל אולם תפילה מרכזי, מקוואות, ספרייה וחדרי לימוד. העיצוב ששילב עץ וגווני תכלת נועד לתת תחושה מודרנית אך מחוברת למסורת. בפרטים שונים שובצו אלמנטים עיצוביים בלייזר – פיתוח ייחודי של המפעל הישראלי. לדבריו של האדריכל גדי אלפרין, מטרת העיצוב הייתה “ליצור מקום שמזמין קהילה ומאפשר להתאחד סביב הזהות היהודית גם בלב עיר מטרופולינית”.
גשר משותף שמחבר את הקהילה ומאחד בין העולמות
מה שמאחד את שלושת הפרויקטים הללו הוא יותר מהעיצוב החיצוני: זו תפיסה שבית הכנסת חייב להיות מעבר למבנה – מרכז קהילתי הפועל כנגד השחיקה הבולטת בזיכרון היהודי, כסמן של עמידה במקום נגיש למפגש, להתעצמות, לחיבור.
אין זה מקרי ששלושת המקומות בחרו בעיצוב איכותי, בחומרים ותחושת עיצוב מכבדת. שכן כשבית הכנסת נראה פחות כמו "חדר תפילה" ויותר כמו "בית קהילה", הוא מעניק לאנשים חוויית שייכות, ערך ושקט נפשי.
בסיוע המומחים של תעשיות לביא המפעל הישראלי ששולב בחידוש לא רק מספק ריהוט אלא לוקח חלק בתהליך של "שיחזור משמעותי". הוא עובר מחומר למסר: החומר אינו רק יופי – הוא מנכיח למתפללים שצפויים לשבת על ספסליו מי אנחנו, איפה אנחנו, ולאן אנחנו הולכים.
"תחושת שליחות"
בימים שבהם רוחות האנטישמיות נושבות בכל העולם, בתי הכנסת הללו זוכים להתחדשות, לבנייה חדשה או לשיקום, ולתפקיד המחודש של מפגש בין־דורי וקהילתי.
למרות הבדלי תרבות, גודל ומיקום — שלושת המיזמים מצביעים על מגמה דומה: בתי הכנסת ברחבי העולם הופכים שוב למרכז החיים הקהילתיים, למקום שמעניק תחושת שייכות וביטחון מול מציאות לא פשוטה ליהודים בתפוצות.
