בית המשפט המחוזי מרכז–לוד פרסם השבוע הכרעת דין מטלטלת, שבה הורשע רופא משפחה חרדי, תושב אחד מיישובי המרכז, בעבירות מין חמורות ומתמשכות שביצע בשתי בנותיו לאורך תקופה של לא פחות מ־23 שנים. על פי הכרעת הדין, שהתקבלה בהרכב השופטים סגנית הנשיאה ליאורה ברודי, השופטת מיכל ברק נבו והשופט מיכאל תמיר, מדובר בפרשה מזעזעת המתפרשת על פני שני עשורים וחצי, אשר נחשפה במקרה – והובילה להרשעה באחד מפסקי הדין הקשים שניתנו בשנים האחרונות בעבירות מין במשפחה.
לפי הכרעת הדין, הנאשם, ששמו נאסר לפרסום מטעמי הגנה על פרטיות הנפגעות, ביצע בשתי בנותיו שורה של מעשי אונס ומעשים מגונים, עוד מאז שהיו ילדות קטנות ועד הגיען לגיל 18. בית המשפט מצא את עדויותיהן אמינות, עקביות ונתמכות בראיות חיצוניות, ודחה מכל וכל את טענות ההגנה של האב, שטען כי מדובר בעלילת שווא כביכול מצד בנותיו.
האב, רופא משפחה מוכר במגזר החרדי, הציג את עצמו במהלך המשפט כאדם מוסרי וישר, אך בית המשפט קבע כי מדובר באדם "בעל שני פנים" – מצד אחד רופא מסור, חומל ואכפתי, ומצד שני עבריין מין קר ומניפולטיבי, שפגע בבנותיו באכזריות לאורך שנים. השופטים השוו את דמותו לדמות הספרותית הידועה של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, המגלמת אדם בעל שני צדדים קוטביים – הטוב והרע.
הרכב השופטים לא חסך במילים קשות כלפי הנאשם: "מדובר באדם מניפולטיבי, שניצל את סמכותו, מעמדו ואת האמון שרכש במשפחתו כדי לבצע את המעשים. טענותיו בדבר 'קונספירציה משפחתית' או 'זיכרונות שווא' הופרכו כולן." בית המשפט הדגיש כי לא נמצאה כל ראיה לכך שאחת המתלוננות סובלת מהפרעת אישיות או ממחלת נפש – להפך, מהעדויות עולה שהיא מתמודדת עם פוסט־טראומה מורכבת שנגרמה כתוצאה ישירה ממעשיו.
על פי פסק הדין, הפרשה נחשפה רק לאחר שבתו הצעירה של הנאשם עזבה את הבית עם הגיעה לגיל 18, וביקשה מבית המשפט צו הרחקה נגד אביה כדי להגן על עצמה מפני המשך הפגיעות. השופט שדן בבקשה הבחין בחומרת המידע שהוצג בפניו והעביר את הסוגיה למשטרה, שבפתחה בחקירה. רק בשלב זה, לאחר מאמצי שכנוע ממושכים, הסכימו הבנות להתלונן – חרף הקשיים והבושה הכרוכים בכך במגזר ממנו הן באות.
בית המשפט התרשם מעדויותיהן הישירות של הבנות, שתוארו כנשים חכמות, כנות וישרות, שדבריהן הותירו רושם אמין ועמוק. מנגד, עדויות ההגנה התבררו כחסרות ערך של ממש: רוב העדים מטעם הנאשם מעולם לא פגשו את המתלוננות, והסתמכו על מידע מטעה שסיפק להם הנאשם עצמו.
בפסק הדין נמתחה ביקורת קשה גם על האם, שבחרה לאורך השנים להתעלם מהסימנים ולתמוך בבעלה. השופטים קבעו כי האם "עצמה עיניה" ו"העדיפה להאמין לנאשם על פני בנותיה", אף שהודתה בעצמה כי היא יודעת שבנותיה אינן שקרניות ואין כל סיבה שיפגעו באביהן בעלילת שווא. ההחלטה הזו, קבעו השופטים, הותירה את הנפגעות בודדות, מנותקות ממשפחתן וחשופות לעוול כפול – גם מהאב הפוגע וגם מהשתיקה המשפחתית שסביבו.
השופטים ציינו לשבח את אומץ לבן של הבנות ואת תעוזתן לשבור את קשר השתיקה, כמו גם את הסובבים שתמכו בהן – מורות, מטפלות ורבנים – שבחרו להאמין להן ולפעול למען חשיפת האמת, למרות הלחץ החברתי הכבד הכרוך בחשיפת פרשה כה רגישה בלב הקהילה החרדית.
בית המשפט הדגיש כי פסק הדין התקבל לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות, העדויות והמסמכים, וקבע כי הנאשם ביצע שורה ארוכה של עבירות מין חמורות לאורך שנים רבות, תוך ניצול יחסי התלות והסמכות ההורית. הכרעת הדין, נכתב, "משקפת את עוצמת הפגיעה, את המניפולציות הפסיכולוגיות ואת ההרס הנפשי שהותירו מעשיו של הנאשם בקרב בנותיו".
העונש שיוטל על הנאשם ייקבע בהמשך, לאחר שלב הטיעונים לעונש, אך כבר עתה ברור כי מדובר באחד המקרים החמורים ביותר שנדונו בשנים האחרונות בבתי המשפט בישראל. בית המשפט סיכם את דבריו בקביעה נחרצת: "חובתה של מערכת המשפט להשמיע קול ברור ונחרץ כלפי מי שמנצל את תפקידו כאב וכדמות סמכותית כדי לפגוע בילדיו. מעשים כאלה חוצים כל גבול מוסרי ואנושי ואינם יכולים להיענות ברחמים."
