שוק העבודה הישראלי שוב מוצא את עצמו בבלימת חירום. ביום שבת ה-28 בפברואר 2026, עם פתיחתו של מבצע "שאגת הארי", התעורר המשק הישראלי למציאות מוכרת אך כואבת: שוב גיוס מילואים נרחב בצו 8, סגירה הרמטית של מערכת החינוך באזורים נרחבים, והחלת איסורי התקהלות מחמירים מטעם פיקוד העורף. כעת, ביומו השישי של המבצע (5 במרץ), חושף משרד העבודה את אומדן הפגיעה הראשוני, והמספרים ממחישים היטב את עוצמת הטלטלה: כ-490 אלף ישראלים, המהווים כ-11% מסך כוח העבודה במשק, נעדרים כיום ממקום עבודתם.
היעדרות מסיבית זו אינה נובעת מגל פיטורים, אלא משילוב של שלושה גורמים מרכזיים המאפיינים כלכלת מלחמה: זינוק חד במספר העובדים שהוצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת), היעדרות כפויה של הורים הנדרשים להישאר עם ילדיהם בשל השבתת בתי הספר והגנים, וגריעה זמנית של עשרות אלפי עובדים שגויסו לשירות מילואים פעיל.
אנטומיה של פגיעה: המספרים מאחורי השיתוק
על מנת להבין את עוצמת הפגיעה הנוכחית, באגף אסטרטגיה ותכנון מדיניות של משרד העבודה, המנתח את נתוני סקר כוח האדם של הלמ"ס, ביצעו השוואה לשני ציוני הדרך הדרמטיים הקודמים של תקופת המלחמה: פרוץ מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023, ומבצע "עם כלביא" בחודש יוני 2025. בנוסף, הושוו הנתונים לחודש ינואר 2026, שייצג מעין "שגרת מלחמה" יציבה יחסית.
הנתונים מספרים סיפור של משק שלמד להגיב במהירות למשברים, אך עדיין פגיע לחלוטין למגבלות פיזיות. באוקטובר 2023, ההלם הראשוני של המלחמה הוביל לשיא היעדרויות של 12.8% מכוח העבודה. מתוכם, שיעור עצום של 6.3% היו עובדים שהוצאו לחל"ת, ו-3.1% היו מילואימניקים (לצד 3.4% מובטלים).
ביוני 2025, במהלך מבצע "עם כלביא", עמד שיעור הנעדרים הכולל על 10.5%. באותה עת, היקף גיוס המילואים היה מתון יותר (1.3% מכוח העבודה), אך שיעור המוצאים לחל"ת זינק ל-6.5% – עדות לכך שמעסיקים כבר לא המתינו להבהרות מהממשלה, אלא הפעילו מיד את מנגנון החל"ת כדי לצמצם הוצאות קבועות מול קריסת ההכנסות.
רגע לפני פרוץ מבצע "שאגת הארי", בינואר 2026, שוק העבודה הפגין יציבות מרשימה. שיעור ההיעדרות הכולל עמד על 4.0% בלבד (מתוכם 3.2% שיעור אבטלה מבני ונמוך, ורק 0.8% בחל"ת). ואז הגיעה פקודת המבצע החדשה.
ההערכה הנוכחית של משרד העבודה קובעת כי שיעור ההיעדרות עומד כעת על כ-11%. מדיניות ההתגוננות הנוכחית במבצע "שאגת הארי" מזכירה ברובה את המגבלות של מבצע "עם כלביא" – פעילות רגילה מתאפשרת רק במשק חיוני, בעוד על שאר ענפי הכלכלה, החינוך וההתקהלויות חלות הגבלות משמעותיות. עם זאת, שיעור גיוס המילואים כיום, לדברי כלכלני המשרד, גבוה מעט מזה שהיה ביוני 2025, מה שתורם לעלייה בשיעור הנעדרים הכללי מ-10.5% אז ל-11% היום.
מכת המחץ לעסקי הפנאי, המסחר והשירותים
כפי שניסיון העבר מוכיח, הפגיעה הכלכלית במצבי לחימה אינה מתפזרת באופן שוויוני על פני המשק. ענפי ההייטק, הפיננסים והשירותים המקצועיים נוטים להסתגל במהירות לעבודה מרחוק (Zoom), בעוד שענפים התלויים בנוכחות פיזית של לקוחות ועובדים קורסים בן לילה.
על פי ניתוח משרד העבודה, בהתבסס על דפוסי ההיפגעות ממבצע "עם כלביא", חמישה ענפים בולטים סופגים כעת את המכה הקשה ביותר:
- אמנות, בידור ופנאי: הענף שסופג את המכה הקשה ביותר, עם צפי לירידה חדה של כ-20% במועסקים (באמצעות חל"ת או השבתה). בעידן של איסור התקהלויות מטעם פיקוד העורף, אולמות מופעים, תיאטראות, בתי קולנוע ופארקי שעשועים סוגרים את שעריהם לחלוטין.
- שירותי ניהול ותמיכה: ענף זה חווה ירידה של כ-12% במועסקים. מדובר בעובדי קבלן, שירותי ניקיון, אבטחה, חברות כוח אדם ושירותים הניתנים לעסקים אחרים. כאשר משרדים נסגרים וקניונים מתרוקנים, הדרישה לשירותים אלו נחתכת באבחה אחת.
- שירותים אחרים: ירידה של כ-10%. קטגוריה זו כוללת בין היתר שירותים אישיים כמו מספרות, מכוני יופי, ומטפלים שונים – עסקים קטנים ברובם, שאיסור ההתקהלות והיעדר הלקוחות משתקים אותם.
- חינוך: ירידה של כ-10%. למרות שחלק ממערכת החינוך עובר ללמידה מרחוק, סגירת המוסדות הפיזיים מובילה להשבתה של עובדי מעטפת רבים (סייעות, מלווים, עובדי מנהלה).
- מסחר: ירידה של כ-7%. המסחר הקמעונאי (למעט רשתות המזון והפארם שהן משק חיוני) נפגע קשות מירידה בתנועת הלקוחות וסגירת חנויות רחוב וקניונים.
מלכודת מערכת החינוך: המחיר שמשלמות האימהות
אחת הנקודות הקריטיות העולות מניתוח משרד העבודה היא המתאם הישיר בין השבתת מערכת החינוך לבין פגיעה תעסוקתית, במיוחד בקרב נשים. במסמך מצוין במפורש כי הפגיעה בולטת ב"ענפים עם שיעור אימהות גבוה".
זוהי אחת הבעיות המבניות העמוקות ביותר של שוק העבודה הישראלי בעת חירום: כל עוד בתי הספר והגנים סגורים, מאות אלפי הורים מנועים מלצאת לעבודתם. המציאות הסוציולוגית בישראל מראה כי במקרים של הישארות כפויה בבית עם הילדים, נשים (אימהות) הן לרוב אלו שמוותרות על ימי העבודה, בין היתר בשל פערי שכר מגדריים (הורה שמרוויח פחות יישאר בבית כדי לצמצם את הפגיעה בהכנסה המשפחתית) או סיבות חברתיות מסורתיות. התוצאה היא פגיעה לא פרופורציונלית בתעסוקת נשים בתקופות מתיחות ביטחונית.
"שומרים על רציפות תפקודית"
למרות התמונה הקשה של כחצי מיליון מושבתים, בצמרת הממשלתית מנסים לשדר עסקים כרגיל, או לפחות ניהול שקול של המשבר. העובדה ששיעור האבטלה הבסיסי נותר נמוך (3.2% בינואר) מעידה על כך שהמעסיקים שומרים על זיקה לעובדיהם, ומרבית ההיעדרויות הן זמניות. השאלה הגדולה היא משך הזמן: ככל שהמבצע יתארך, חל"ת זמני עלול להפוך לפיטורים קבועים, ועסקים קטנים ללא רזרבות מזומנים עלולים לקרוס.
מנכ"ל משרד העבודה, רובי שמש, התייחס לנתונים והדגיש את המאמץ הממשלתי לאזן בין צורכי הביטחון לצורכי הכלכלה. ״משרד העבודה מנטר כל העת את מצב שוק העבודה ומנתח את המגמות מדי יום", מסר שמש. "את כלל הדברים הללו אנו מביאים להערכות מצב, בהתאם מתקבלות ההחלטות הרלוונטיות ושר העבודה חותם על צווים מיוחדים כדי לשמור על רציפות המשק. אנו רואים כי למרות האתגרים הביטחוניים שוק העבודה בישראל יציב. משרד העבודה ימשיך לתת מענה למשק בהתאם לצרכים שיעלו מהמעסיקים והעובדים״.
הצוים המיוחדים אליהם מתייחס המנכ"ל כוללים בעיקר אישורים להעסקת עובדים בשעות נוספות מעבר למותר בחוק בענפים חיוניים (כדי לחפות על כוח אדם חסר), והגדרת מפעלים חיוניים שרשאים לפעול גם תחת מגבלות ההתקהלות. עם זאת, עבור בעל הפאב, עובד הבמה, או המוכרת בקניון – הכלים הללו אינם מציעים נחמה מיידית. עבורם, תום מבצע "שאגת הארי" אינו רק שאלת ביטחון לאומי, אלא שאלת הישרדות כלכלית אישית.
