כותל המזרח: איך הפכה ירושלים למקודשת למוסלמים?

מה הקשר בין ירושלים לאיסלאם? ד"ר מרדכי קידר סוקר את ההיסטוריה של מוחמד והאיסלאם כלפי בירת העם היהודי.

ד"ר מרדכי קידר 12/08/2007

בימים אלה שבה ירושלים לכותרות המזרח תיכוניות בשל כוונתו של ראש עיריית ירושלים לשעבר, וראש ממשלת ישראל כיום, אהוד אולמרט, להציב אותה על שולחן המשא ומתן בינו ובין נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. (שידרוג מעמדו של עבאס מיו"ר לנשיא הופיע בנאומו של אולמרט בשרם א-שיח', ב-25 ביוני האחרון.) ירושלים, לפחות העיר העתיקה ומקום המקדש, מופיעה כדרישה פוליטית פלסטינית מאז שחרורה מהכיבוש הירדני לפני יותר מ-40 שנה, למרות שמעולם היא לא הייתה בירה של שום דבר באסלאם, ואפילו לא הייתה בירת אזור פלסטין לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית. הבירה הייתה רמלה.

לכן, נשאלת השאלה: מהיכן צמחה קדושת ירושלים בדת שנוסדה והתפתחה במדבר הערבי שכיום נמצא בשטח סעודיה? איך זכתה ירושלים להתייחסות אסלאמית למרות שאינה מופיעה בקוראן אפילו לא פעם אחת?

- פרסומת -

לשם כך, עלינו להתחקות אחרי גלגולי רעיון קדושת ירושלים באסלאם. נביא האסלאם, מוחמד, רצה למשוך אל דתו שלושה שבטי יהודים שחיו בנוה מדבר בשם "ח'יבר" על יד העיר אלמדינה, ולשם כך קבע לקהילת המוסלמים את כיוון התפילה צפונה, לירושלים, כמו היהודים. אלא שהם לא נפלו בפח שהוא טמן להם, ולא אימצו את האסלאם. לאחר מכן הוא נלחם בהם, שחט את הגברים ולקח את הנשים, כולל בת של אחד מראשי השבטים שנשא לאישה.

לאחר שחיסל את שבטי היהודים הללו לא היה לו עניין בכוון התפילה שלהם, והוא הפנה את התפילה דרומה, לעיר מכה שאותה הוא כבש מאוחר יותר, וירושלים נזנחה. באותם ימים הייתה למוחמד קבוצת תומכים בעיר אלטאא'ף, הנמצאת יומיים הליכה ממכה. בלכתו לטאא'ף ובחזרה היה מוחמד מבלה את הלילה בכפר בשם אלג'יעראנה, והמסורת המוסלמית מספרת שעל יד הכפר היו שני מסגדים, המסגד הקרוב ("אלמסג'ד אלאדנא") והמסגד הרחוק ("אלמסג'ד אלאקצא"), שבאחד מהם הוא היה מתפלל לפני צאתו לדרך של יום שלם, לטאא'ף או בחזרה למכה. הקוראן (פרק 17 פסוק 1) מספר שלילה אחד נעשה למוחמד נס, והבורא לקח אותו אל המסגד הרחוק כדי להראות לו את אותותיו. בני דורו של מוחמד הבינו את הפסוק כפשוטו, שכן הם ידעו ש"אלמסג'ד אלאקצא", נמצא על יד אותו כפר בדרך לטאא'ף.

עד יום מותו בשנת 632, לא ביקר מוחמד בירושלים. 25 שנים לאחר מותו של מוחמד הועברה בירת האימפריה המוסלמית ממכה לדמשק, על אפם וחמתם של הנאמנים למוחמד ולמורשתו, ובדור שלאחר מכן הפכה דמשק, בזכות השלל, הביזה והמלקוח שבזזו המוסלמים בפרס, בביזנטיון ובמקומות רבים אחרים, לעיר עשירה, עיר של מותרות, חגיגות, הוללות ושיכרות, אשר לא הייתה תועבה שלא אחזו בה אנשי דמשק בחזקה. מצבה המוסרי הירוד גרם לנאמנים למורשת מוחמד להכריז על תושבי דמשק ככופרים, ולכן התארגנו בשנת 682 תחת פיקודו של עבדאללה בן אלזובייר, מרדו בח'ליף ומנעו מתושבי דמשק מלעלות למכה לחג'.

המרד הפוליטי והצבאי נמשך שמונה שנים, אך בינתיים צריך לעלות מידי שנה לחג', וזו מצוות יסוד באסלאם. מה עשו? חיפשו מקום אלטרנטיבי לחג', מקום שיש לו הילה של קדושה, שיאפשר לח'ליף להכריז עליו כמקום עלייה לרגל במקום מכה. באותם שנים עברו יהודים ונוצרים רבים לאסלאם, כנראה רק כלפי חוץ, כדי להשתחרר מעול המיסים הכבד שהושת עליהם, ועם הצטרפותם לאסלאם הם נשאו בלבם ובפיהם את רוממות ירושלים עיר הקודש, וכך הגיע לאסלאם רעיון קדושת ירושלים. הח'ליף החליט שירושלים תהיה מקום עליה לרגל, אך נזקק לתימוכין בכתבי האסלאם שיאפשרו לו לצבוע את החלטתו בצבע אסלאמי.

לשם כך, נלקח אותו פסוק בקוראן המדבר על נס הנסיעה בלילה למסגד הרחוק, וחובר לו פירוש חדש, המספר שמסגד אלאקצא נמצא בירושלים, ושמוחמד הוסע אליו בלילה, עלה לרקיע השביעי, ובדרך הצטרפו אליו נביאי הדתות הקודמות – היהדות והנצרות – אברהם, משה, אהרן, ואותו האיש. בשמים הם התפללו מאחורי מוחמד, והמשמעות של התפילה מאחוריו היא שהם מקבלים עליהם את עול מלכותו, וכל זה מתחת כסא הכבוד, כלומר, שהמלכת האסלאם על היהדות והנצרות היא עניין של החלטה שנפלה על כס הכבוד. כדי לבסס עוד את העברת החג' לירושלים נבנתה כיפת הסלע במרכז הר הבית כדי שמסביבה ייערכו ה"הקפות", והיא נבנתה בשמונה קירות, במטרה לסמן שהיא כפולה בקדושתה מהכעבה במכה שיש לה רק ארבעה כתלים.

כמו כן, זוייפו אז מסורות בעל-פה ("חדית'") שיוחסו למוחמד, ובהן הוא מעלה את חשיבות של ירושלים. אחרי שמונה שנים של מרד, הצליח בית אומיה לחסלו ולהעביר בחזרה את החג' למכה והסיפורים על ירושלים נזנחו. הם הוצאו שוב לציבור על ידי צלאח א-דין במאה ה-12, כשרצה המצביא המוסלמי להלהיב את הלוחמים לקראת מלחמתו בצלבנים. לאחר ששוחררה ירושלים היא שוב נזנחה, בעיקר כדי שלא תערער את ההגמוניה של מכה ומדינה.

הסיפור על הנסיעה של מוחמד בלילה לירושלים כל כך חשוב לאסלאם, שכן הוא נותן לגיטימציה לאסלאם כדת שלא באה לעולם כדי לחיות בשלום עם הדתות הקודמות, אלא להחליף אותן, להרוס אותן ולבנות את עצמה מחורבותיהן. לכן האסלאם "איסלם" את האישים החשובים המופיעים בתורה ובתנ"ך, בנה מסגדים על בתי כנסת, כנסיות, ומנזרים, וקבע חוקי השפלה על היהודים והנוצרים.

הטלאי הצהוב הוא המצאה מוסלמית מהמאה התשיעית. רבים מהרעיונות הפילוסופיים וההלכתיים של האסלאם הם חיקוי למקור היהודי. על פי גישת האסלאם, היהודים, ואחריהם הנוצרים, סילפו וזייפו את כתבי הקודש, ולכן היושב במרומים זועם עליהם (על פי הקוראן פרק 1 פסוק 7), לקח מהם את הנבואה ונתנה למוחמד, וכל היהדות והנצרות איבדו את משמעותן הדתית. לכן אין בכלל מקומות הקדושים לדתות אלה, וכל טענה יהודית או נוצרית לבעלות על מקום קדוש כלשהו היא טענת שוא של דת שהפכה – על פי האסלאם – לדת של שוא.

המוסלמים לכן כלל לא מתרשמים מהטענה היהודית שירושלים הייתה בירת הממלכה היהודית, הן בימי בית ראשון והן בימי בית שני, בגלל הטענה הפשוטה: דוד ושלמה היו מוסלמים! ואין זה פלא: על פי הקוראן (פרק 3 פסוק 19) "הדת אצל אללה היא האסלאם", וכך האסלאם איסלם גם את ריבון העולמים. מכאן שהדרישה הישראלית לריבונות על ירושלים היא סתירה ליסוד אמונה באסלאם, האמונה שהיהדות סיימה את תפקידה בעולם, ולכן אסור למוסלם באיסור חמור לאפשר ליהודי – שומו שמיים – לשלוט במקום שמשם עלה (על פי הסיפור המזוייף) מוחמד למרום, ומכאן עקשנות הפלסטינים לקבל לידיהם את ירושלים.

יהודים יכולים לחיות תחת כנפי האסלאם ושלטונו, אבל לא לכבוש ארץ שהייתה מוסלמית, ובוודאי לא לשלוט בעיר שמוחמד – על פי טענתם – עלה ממנה למרום. שליטה בירושלים תתן לפלסטינים לגיטימציה אסלאמית, כמעט כמו הלגיטימציה הדתית שיש למלך סעודיה עקב היותו האחראי על מכה ומדינה. ולהיפך, אם הם יוותרו על ירושלים ליהודים הם יואשמו על ידי מוסלמים רבים בבגידה באסלאם.

ירושלים באסלאם אינה יותר מאשר עניין פוליטי: מוחמד מנסה לבסס את מעמדו בעיני היהודים באמצעות התפילה אליה, הח'ליפים מדמשק מאמצים אותה כמקום עליה לרגל עקב בעיה פוליטית של המרידה במכה, צלאח א-דין משתמש בה להלהיב לוחמים, והפלסטינים כיום אימצו אותה כחותם הכשר דתי למדינתם, אשר כלל לא בטוח שתקום. היום, עומדת בפני ראשי מדינת ישראל המציאות ההיסטורית של ירושלים: מצד אחד – עיר מרכז האמונה היהודית מאז דוד המלך ועד היום, עיר המרכז הדתי והפולחני היהודי, עיר בירת הממלכתיות היהודית במשך כ-900 שנים ומחוז חפצם, תקוותם ותפילותיהם של יהודים מארבע קצוות תבל, ומצד שני – עיר שהאסלאם אימץ אותה רק משום שהיא קדושה לאחרים, עיר שכל "קדושתה" נובעת מבעיות פוליטיות, עיר שנזנחה במשך רוב שנות האסלאם.

לכן, כל מי שקדשי ישראל יקרים לו חייב להעלות קול ברמה, לבל יהין ראש ממשלתנו להתייחס לעיר הקודש כאל עוד פיסת נדל"ן, למכור אותה בעבור אשלייה של שלום עם מי שלא רואה בנו בעלי זכות על ארצנו, רק כדי לשרוד בשלטון עוד מספר שבועות או חודשים. ירושלים אינה עוד מגרש או בית של ממשלת ישראל, אלא לב לבו של כל עם ישראל.

פורסם ביום ליום.