מחקר חדש של רשות המסים פורש תמונת עומק על מבנה ההכנסות ותשלומי המס בישראל בשנים 2014–2022. מעבר לנתונים הצפויים על אי-שוויון מתמשך, המחקר משרטט מציאות עוצמתית בהרבה: המשק הישראלי נשען במידה חריגה על שכבה צרה של בעלי הכנסות גבוהות, שכבה שבמידה רבה נושאת על כתפיה את תפקוד המדינה.
לפי נתוני הדוח, ההכנסה הממוצעת ליחיד בעשירון העליון בשנת 2022 עמדה על 68 אלף שקלים בחודש, מהם כ־24 אלף שקלים מהון. מדובר בפער דרמטי מנתוני הלמ"ס, המדווח על 5.2 אלף שקלים בלבד מהון למשק בית בעשירון העליון. ההסבר לפער טמון בשוני בשיטות המדידה: רשות המסים מתבססת על נתוני אמת של דיווחי הון, בעוד הלמ"ס נשען על סקרי דיווח עצמי. הפער הזה שופך אור על היקף האי-שוויון שאינו נלכד בסטטיסטיקות המקובלות, ומחדד עד כמה הכנסות מהון מרוכזות בחלקיק זעיר של האוכלוסייה.
הדוח מצביע על כך שהעשירון העליון לבדו משלם כ־63 אחוזים מהמסים הישירים בישראל. שני העשירונים העליונים יחד מגיעים לכ־80 אחוזים מכלל הגבייה, אף שחלקם בהכנסות המשק עומד על 61 אחוזים בלבד. מדובר במבנה גבייה שמוכר במדינות מתקדמות, אך בולט בישראל בהיקפו ובתלות שהוא יוצר.
לצד זאת, המחקר מגלה כי דווקא המאיון העליון, בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר בתוך העשירון העליון, משלם שיעור מס אפקטיבי נמוך מעט משאר חברי העשירון. שיעור המס האפקטיבי במאיון עומד על 26.5 אחוזים, לעומת 29.6 אחוזים ביתר המאיונים. רשות המסים מציינת כי השינויים בתקציב 2025, ובהם מס יסף על רווחי הון ומיסוי רווחים לא מחולקים, נועדו להתמודד עם תופעה זו.
הון, עבודה ומה שביניהם
הנתונים מציגים מבנה יציב של אי-שוויון שאינו משתנה לאורך שמונה שנים. מכלל ההכנסות ב-2022, 17 אחוזים הגיעו מהון, אך בעשירון העליון שיעור זה כבר עומד על 34 אחוזים, ובמאיון העליון הוא מזנק ל-63 אחוזים. במילים אחרות, ככל שההכנסה גבוהה יותר, ההון משחק תפקיד גדול יותר ממנה.
המשמעות המערכתית ברורה: כאשר חלק ניכר מהכנסות המדינה מבוסס על הכנסות הון של שכבה צרה, גביית המס נעשית רגישה לשינויים בשווקים הפיננסיים, למעברי השקעות לחו"ל ולתמריצי מס שאינם תחרותיים. כאשר אותם אנשים מהווים את "עמוד השדרה הפיסקלי" של המדינה, כל תזוזה קטנה מקבלת אפקט מקרו.
בישראל מתקיימת זה שנים תופעה שהולכת ומתחזקת: יציאת הון אנושי ואנשים בעלי הכנסות גבוהות, בעיקר מענפי ההייטק והפיננסים. עבורם, ההבדל בין לשלם מס בישראל לבין לעבור למדינה אחרת אינו תאורטי. הוא מתורגם לעשרות אחוזים בהכנסה נטו ולמדדי איכות חיים שמדינות מתחרות משווקות במקצוענות.
במציאות כזו, חוסר איזון במערכת המס אינו רק בעיה של צדק חלוקתי, אלא גם בעיה של יציבות. מדיניות שמכבידה באופן נקודתי על שכבה כל-כך מצומצמת עלולה לדחוף חלק מאותה אוכלוסייה לבחון חלופות במדינות אחרות. כשבוחנים את משקלם היחסי של העשירים בגביית המס בישראל, הסיכון ברור: גם עזיבה של אחוז קטן מתוך אותם 1–2 אחוזים יכולה להשפיע משמעותית על תקציב המדינה.
כדי להסביר את הדינמיקה הזו, הפך בשנים האחרונות פופולרי משל כלכלי שנקרא "10 הסועדים במסעדה". מקורו מיוחס לכלכלן דיוויד ר' קמרר, אך בישראל הוא זכה להדהוד לאחר ששרי אריסון הביאה אותו כדוגמה.
במשל, עשרה אנשים יוצאים מדי שבוע לארוחה במסעדה. החשבון עומד על סכום גבוה, ולכן הם משלמים אותו לפי יכולתם. חמישה אינם משלמים כלל, שלושה משלמים סכומים מתונים, ואילו האיש העשירי משלם את רוב החשבון. יום אחד המסעדה מעניקה להם הנחה, אך כאשר עליהם להחליט כיצד תחולק, מתפתח ויכוח עקרוני: מי זכאי ליהנות יותר מן ההנחה. העשיר מוצא עצמו מותקף על כך שהיה צפוי לקבל את "חלק הארי" של ההנחה, ולבסוף קם והולך. בשבוע שלאחר מכן, התשעה הנותרים מגלים שאין להם כלל דרך לשלם את החשבון.
המסר של המשל פשוט: מערכת המס יכולה להחזיק זמן רב כשהיא נשענת על מעטים, אך היא נעשית שברירית מאוד כשהיא נתפסת כלא הוגנת בעיני אותם אנשים שנושאים בנטל המערכת. המשל אינו טוען שאין צורך במסים על העשירים, אלא מזהיר מפני עיצוב מדיניות שמבוססת על הנחה שהם תמיד יישארו כאן.
בין מדיניות חברתית לתמריצים כלכליים
אי-שוויון גבוה הוא תופעה שיש לה השלכות חברתיות וכלכליות עמוקות, ורבים רואים במערכת המס כלי מרכזי לצמצומו. אך המחקר החדש של רשות המסים מדגיש כי לצד תיקון עוולות חברתיות, חייבת להתקיים גם רגישות למבנה ההכנסות בישראל. כאשר רובו המוחלט של המס נגבה מקבוצה קטנה, המערכת הפיסקלית חייבת להיות בנויה באופן שלא יערער את יציבותם של אותם משלמי מס.
השיח הציבורי נוטה לא פעם להתמקד במי "משלם פחות ממה שהוא צריך". אך התמונה הרחבה מגלה שאלה אחרת: מה יקרה אם מי שמשלם כיום "יותר ממה שהיינו מצפים" יחליט שאינו מעוניין להשתתף עוד במשחק. הדוח של רשות המסים לא מציע מענה לשאלה זו, אך הוא בהחלט מסמן אותה כאחת הבוערות שעל סדר היום הכלכלי של ישראל.
