עשרות בעלי מלאכה שהתכנסו בירושלים בשנת 1900 ונתמכו ע"י ארגון "ועד הפקידים והאמרכלים" הקימו שכונה צעירה ובית כנסת מפואר בסיועו של תורם גרוזיני שהפך בתקופת המנדט לבית הכנסת הספרדי המרכזי של השכונות יגיע כפיים, אחוה וזכרון משה. ראובן גפני מביא את סיפורו של בית הכנסת הירושלמי "יגיע כפיים".
ראובן גפני 29/01/2012
בשנת 1900, נתכנסו בירושלים כמה עשרות בעלי מלאכה, והחליטו שעל מנת לשפר את מצבם הפיזי והכלכלי, עליהם להתאגד ולהקים חברה מאוחדת שבאמצעותה יוכלו להשיג את מטרותיהם ביתר קלות. שמה של החברה היה 'יגיע כפיים', ובמסמך שפורסם חמש שנים לאחר הקמתה, פירטו החברים את מטרותיה:
"מדוע לא שרתה הברכה במחנה בעלי המלאכה בעירנו הקדושה, ומשנה לשנה כבודנו הלוך ילך וחסר ואך לריק ניגע יומם ולילה? טובה בעינינו לא נראה, נקוה להרבה והנה מעט […] כמה וכמה מאתנו יגוועו ברעב ואין מציל […] לתועלת זאת התאחדנו לחברה אחת בשם חברת 'יגיע כפים', וד' אלקים הראה בענינו יעזור לנו לבצע את אשר החילונו".
מטרות האגודה היו ליצור ארגון של עזרה הדדית בין כלל בעלי המלאכה הזעירים בירושלים, ואולם בשנת 1908 החליטו אנשי החברה לייסד גם שכונת מגורים ייחודית, שתיועד כולה לבעלי המלאכה, הנאנקים תחת עול השכירות המכביד עליהם משנה לשנה יותר ויותר. לעזרתם נחלץ ארגון "ועד הפקידים והאמרכלים", שהעניק למשתכנים הלוואות נדיבות. בשכונה הצעירה התגוררו בני כל העדות, אך בלטו בהם בני העדה הספרדית הירושלמית, וכעבור זמן גם בני העדה הגרוזינית.
עם ראשית הבנייה, הוחלט להניח גם את אבן הפינה לבית הכנסת השכונתי. ואכן, בית הכנסת הנושא את שם השכונה נבנה כבר באותה השנה, כמבנה קטן בן קומה אחת, ועד היום משמש הוא למעשה כקומתו התחתונה של בית הכנסת הנוכחי. אגודת יגיע כפיים הייתה מראשיתה אגודה מעורבת, מבחינה עדתית, וכך, באופן חריג למדי, בבית הכנסת השכונתי התפללו בשנים הראשונות אשכנזים וספרדים זה לצד זה. אחד המתפללים הנודעים ביותר בבית הכנסת, באותן שנים, היה ככל הנראה יחיאל מיכל פינס.
אלא שבתוך שנים אחדות היה בית הכנסת הקטן צר מלהכיל את המתפללים, ובראשית שנת תרע"ג החליטו בני השכונה לערוך מגבית מיוחדת עבור הרחבתו, הן בארץ והן מחוצה לה: עד מהרה שיגרו אנשי השכונה מכתבים לקהילות יהודיות בכל העולם, בבקשה שיתמכו בבניין בית הכנסת:
"אנחנו החתומים מטה, מנהלי בית המדרש שבחברת יגיע כפיים יב"ץ [יכוננה בציון], אשר כשמה כן היא שכל חבריה הם בעלי עבודה הנהנים מיגיע כפם […] שמחים הם בחלקם לבלתי התגולל שנה שנה מבית לבית, אך צר לנו מאד כי אין לנו בית תפילה להתפלל […] על כן הננו פונים אליכם אחינו היקרים […] גם מאחינו בעלי מלאכה – כולכם יחד תחושו לעזרתנו להרים לה' כל אחד נדבתו, נדבה ראויה והגונה לפי גודל המצוה".
בסופו של דבר, נמצא בירושלים התורם שינדב מכספו את הסכום הנדרש להקמת הקומה השנייה והרחבה של בית הכנסת: היה זה מיכאל בן דוד ביניא, בן העדה הגרוזינית, שהתגורר אף הוא בסמוך. מלבד הכסף נידב ביניא גם ספר תורה מהודר, ולאחר שנתקבלה תרומתו אפשר היה להתחיל בבניית הקומה השנייה והחדשה של בית הכנסת, המשמש עד היום כבית הכנסת המרכזי במקום.
בית הכנסת היה בתקופת המנדט לבית הכנסת הספרדי המרכזי של השכונות יגיע כפיים, אחוה וזכרון משה, וכך, לאורך השנים ניתן היה לפגוש בו כמה מהחשובים שברבני ירושלים הספרדים, שמקצתם התפללו בו דרך קבע ומקצתם לסירוגין. עם אותם רבנים נמנו הרב יעקב מאיר, הרב הספרדי הראשי לארץ-ישראל; מחליפו הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל; הרב אליהו פרדס רבה של ירושלים ורבים אחרים.
באותן השנים, התיישבה ביגיע כפיים גם משפחתו של המשורר יצחק שלו, אשכנזי מבטן ומלידה, שעד לאותה העת כמעט לא ביקר בבתי כנסת. הביקור ביגיע כפיים, מסתבר, שינה את המצב בעבור הילד הרך, והוא מצא עצמו מתחיל לבקר בבית הכנסת הספרדי מדי שבת:
"לבי הלך שבי אף אחרי הסידורים הקטנים, אדומי הכריכות, שהיו בידי נערי הספרדים. סבורני שבזכות צורתם הזעירה והחמודה התחלתי להתפלל בבית הכנסת שבשכונה, דבר שהעלה מבוכה בלב אבי, שהרי נעשיתי נציגו היחיד של הבית לפני האלוהים, שעה שראוי היה שהוא יהיה הנציג. כך, על כל פנים, סברו כמה מן הזקנים שבבית הכנסת שהסתכלו בי ברחמים מרובים בשעת תפילתי".
ואולם הדמות שעיצבה יותר מכל את הנעשה בבית הכנסת הייתה דמותו של הגבאי הוותיק ששימש במקום למעלה מחמישים שנה, דוד שלם. ואכן, על הקיר האחורי של בית הכנסת תלוי עד היום לוח זיכרון שחור, ועליו תיאורו של הגבאי הזכור:
"נר תמיד בהיכל ה', על פעולותיו הברוכות של אחד ממצדיקי הרבים, גבאי קודש של ההקדש וביהכנ"ס למעלה מיובל שנים, עשה לילות כימים וקבע עיתים לתורה, רבי דוד א. שלם נ"ע, ממגיני ירושלים ובוניה, וחלוץ החינוך והמסורת הספרדית בעיקו"ת, צדקתו תעמוד לעד".
דוד שלם נולד בסלוניקי, ולאחר עלייתו ארצה בראשית המאה העשרים החל ללמוד בבית המדרש למורים של דוד ילין. לאחר שנים אחדות התגייס לגדוד העברי, וכשחזר מן המלחמה העולמית הראשונה החליט ללמוד מקצוע, ונהיה למהנדס בניין. כיוצא הגדודים העבריים, התגייס כבר בראשית שנות העשרים לארגון ההגנה, והפך את בית הכנסת שבו התפלל ל'סליק' לכלי נשק. את הרובים, כפי שזוכר בנו, שלמה שלם, נהגו בבית הכנסת לכנות 'המזוזות'… פרט לתפילות הקבועות, ייסד שלם במקום – בצוותא עם אב בית הדין הספרדי של ירושלים, הרב חזקיה שבתי – מערכת שיעורים וחוגים לבני נוער, ללימוד ולהכשרה כחזנים בבתי הכנסת בארץ ובחו"ל, ואחד מסניפי הארגון, ששמו היה 'חינוך לנער', נקבע בבית הכנסת של יגיע כפיים. בני משפחת שלם ממשיכים גם כיום להיות חלק חשוב במיוחד מנוף המקום: שלמה שלם, בנו של דוד, הוא הגבאי המנהל ענייני בית הכנסת, ובנו, הרב דוד שלם, מלמד במקום שיעורי תורה בנושאים שונים.
בשלב מסוים, זוכרים ותיקי בית הכנסת, התגלעו ויכוחים על זמני התפילה של תפילת שחרית. את הבעיה פתר אז הגבאי הוותיק, דוד שלם, שהחליט לשוב ולשפץ גם את החדר הקטן בקומתו התחתונה של בית הכנסת, ולהסב גם אותו מחדש לבית כנסת של קבע. כך הפכה הקהילה לבעלת שני בתי כנסת: בית הכנסת המרכזי בקומה עליונה, ובית הכנסת הקטן בקומה התחתונה, שבו נהגו להתפלל בשעה מקודמת, ומאותה העת נקרא 'יגיע כפיים מנין ראשון'… אל בית הכנסת הקטן שבקומה התחתונה הגיעו במהלך מלחמתצ העצמאות פליטים יהודים משכונת ימין משה, ואלו הקימו במקום מעין קהילה מחודשת של פליטי השכונה ויוצאיה. ואכן, אחד מלוחות ה'מודים' התלויים בבית הכנסת מוקדש לעילוי נשמתם של כמה מבני משפחת דסה מימין משה, ובהם משה נסים דסה, המוכתאר האחרון של השכונה.
נוסח התפילה בבית הכנסת הוא ספרדי-ירושלמי, והביקור בו אפשרי בעיקר בשעות התפילה. בחדר המבוא לעזרת הגברים, על הקיר החיצוני המקורי של בית הכנסת, קבועה עד היום אבן זיכרון לתרומתו של מיכאל בן דוד ביניא, ובתוך בית הכנסת עצמו יש לוחות זיכרון רבים המוקדשים לראשוני המקום ולבני משפחותיהם. הבימה הקבועה בבית הכנסת היא כבת שישים שנה; לפניה הייתה במקום בימת עץ פשוטה יותר, וגם הספסלים וארון הקודש אינם אלו המקוריים.
בבית הכנסת הקטן שבקומה התחתונה, אפשר לבקר בעיקר בתפילות השבת, ולאחר תפילת המנחה בשבת בצהריים נלמד בבית הכנסת שיעור תורה שבועי. בית הכנסת הקטן נעול רוב ימות השבוע, ורק לעתים מתקיימים בו שיעורי תורה נוספים.
* בית הכנסת יגיע כפיים, רח' פינס 20, ירושלים.
לאחרונה, ראה אור בהוצאת יד בן-צבי ספרו החדש של ראובן גפני, "נוסח ירושלים", המוקדש לסיפוריהם של כארבעים בתי כנסת במרכז ירושלים. אחד הפרקים מוקדש לקורותיו וייחודו של בית הכנסת "יגיע כפיים", שסיפורו מובא כאן. סיפורו של בית הכנסת "יגיע כפיים" בירושלים, הוא גם סיפורה של השכונה בעלת אותו השם.
