קריאת ספרה החדש והמרתק של טל פורטנוי, שומרת הסף (הוצאת ניב, 2022), הוא הזמנה ליציאה למסע פנימי. העומק שלו נעוץ בין היתר בכך שהוא אינו כתוב בצורה אחידה ובעלת משקל ומקצב מוגדרים. יש בו תהומות וגבהים; מחשבות ורצונות; יכולת לרדת אל נפש האדם בשעות של צער מנלכולי עד קצה היכולת מחד, ומאידך תיאור של פשטות רגילה שכולה אומרת שגרה תודעתית. את כל המצבים האלו טל מפליאה לבטא במילים ברורות, בהירות וזורמות ומדובר על משהו מאוד לא מצוי, בטח כשמדובר על מעבר מן הערטילאי אל המוחשי.
הקריאה מאתגרת ומיועדת למי שיש בו רצון פנימי להבין את נפשו בעולם, כל אחד ממקומו. הייחודיות שלו היא דווקא מהיכן שהוא מגיע: אין כאן פילוסופיה חיצונית, לפחות ככה בהרגשה שלי כשקראתי אותו, אלא דווקא מהמקום הפשוט ביותר, הבסיסי, שרואה את הדברים בצורה הכי נקייה שלהם. היתרון הוא במה שאני מכנה תיאוריית היומיום, שבו אנשים מכירים את עצמם דווקא מהמשותף ושבו ניתן לעסוק כמשהו שיש בו חוויות כך שאם אני אכתוב אותן, מייד מי שיקרא יבין על מה אני מדבר.
מפגשים מטלטלים בעקבות פגיעות מיניות ופוסט טראומה
הספר נכתב בהשראת מפגשים מורכבים ומטלטלים במהלך טיפולים נפשיים בעקבות פגיעות מיניות, פוסט טראומה ומצבים נוספים בקליניקה של טל. היא מספרת על כך ש"הספר בנוי מחלקים של מפגש עם העולם הפנימי והחיצוני לאורך תקופות שונות בחיי. כפסיכותרפיסטית יונגיאנית, הייתי אומרת שזה מפגש עם הלא מודע, עם ארכיטיפים בנפש, ובמקביל מסע של אינדיבידואציה. מסע של הנפש. ההחלטה להוציא את התכנים האלה כספר, באה בעקבות מפגשים שלי במשך שנים עם מטופלים, עם מסעות נפש שלהם/ן, עם חוויות קשות של כאב ושל צמיחה. הרגשתי שיש אפשרות שהספר יגע באנשים.
"אני עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית יונגיאנית. עם רקע של שנים רבות בטיפול באנשים עם קשיים מגוונים. הניסיון שלי בשנים האחרונות הפגיש אותי באופן מרוכז עם נשים שעברו פגיעות מיניות מורכבות, בעיקר בילדות. מפגש עם חוויות של רוע בלתי נתפס. הניסיון שלי בטיפול גם מפגיש אותי הרבה עם נפגעי פוסט טראומה נכי משרד הביטחון, שנושאים צלקות קשות, לעיתים של עשרות שנים."
חמישה ציורים של תודעות נפשיות
מאפיין נוסף וחזק מאוד בעיניי הוא היכולת להביא את המחשבות לא רק אל המילים אלא גם אל הוויזואליה המוחשית, בציורים. וכך, אל המוטיבים והתיאורים המילוליים שישנם במהלך פרקי הספר מתווספים גם תרשימים-איורים שניתן לראות בהן יצירות אומנות בפני עצמן.
על כך היא מספרת ש"הציור הראשון מבטא את תחושת הכיאוס, הסערה בנפש. הספר מלווה ונותן ביטוי לסערה הזאת. גם כסערה פנימית וגם במפגש עם עולם האדם. הציור השני מאפשר ביטוי של דמות בתוך סביבה שעדיין לא ממש מובחנת. כמו חלום.
"בציור השלישי יש מפגש עם הדרקון, שנמצא כארכיטיפ מרכזי בספר. בציור הזה הוא עדיין ״אורובורוס״. הדרקון שאוחז את זנבו בפיו. סמל לחיים שעדיין מקופלים בתוך עצמם. אבל מופיעה גם ״ביצת דרקון״ ברקע כאפשרות להתפתחות. בציור הרביעי הדרקון מתעורר ומבטא את האנרגיה שלו/ שלי.
"הציור האחרון מבטא את האפשרות לפרוש כנפיים ולהיות בעולם, בלי להיות ״דרקון״. יחד עם זאת, הוא גם מבטא את הבדידות של הקיום שלי בין העולמות, הפנימי והחיצוני. נראה שהדואליות הזאת מאפיינת לעיתים יוצרים, כאשר המפגש בין העולם הפנימי לבין העולם הבנאלי החיצוני יוצר קונפליקט וחוסר הלימה."
