מאת: אקי בן שחר
יש רגעים שבהם כל המערכות, הנהלים והתרגולים מתנקזים להחלטה אנושית אחת.
בטיסת FZ1073 מדובאי לתל אביב היו כמה רגעים כאלה, בזה אחר זה.
המטוס המריא מדובאי ב־30 בספטמבר בשעה 03:05 לפי UTC וטיפס לגובה שיוט של 34 אלף רגל. בסביבות 05:21 משהו השתנה.
נתוני המעקב של Flightradar24 מראים רצף קיצוני: ירידה חדה, עלייה ושוב ירידה. בתוך פחות מחצי דקה איבד המטוס יותר מ־14 אלף רגל.
כמה דקות לאחר מכן הופעל קוד החירום 7700. בהמשך הופיע גם 7500, הקוד הבינלאומי להתערבות בלתי חוקית במטוס.
אבל המספרים האלה מספרים רק מה עשה המטוס.
הם אינם מספרים מה עשו האנשים שבתוכו.
הקברניט הפצוע והפעולה ששינתה הכול
בתא הטייס היה קפטן סמיט מצ'האר, טייס הודי ותיק בעל אלפי שעות טיסה.
לפי העדויות והמידע שפורסמו לאחר האירוע, במהלך עימות בתא הטייס נפצע מצ'האר קשה.
גם כשהוא פצוע ומדמם, הוא הצליח לבצע פעולה שהתבררה כקריטית: לפתוח את דלת תא הטייס ולאפשר לאחרים להיכנס.
מאותו רגע, האירוע הפסיק להיות מאבק בין שני אנשים מאחורי דלת נעולה.
נוצרה אפשרות להתערב.
מישהו היה צריך לקום
טלי מנס הייתה בין הראשונים שהתריעו בפני הסובבים שמשהו חריג מתרחש בתא הטייס.
יניב חיון, צביקה מנס ואסף רג'ואן רצו קדימה.
אין להם דקות לחשוב. אין תדריך ואין תוכנית מסודרת.
יש מטוס שנמצא בתנועה חריגה, קברניט פצוע ואירוע אלים בתוך המקום הרגיש ביותר במטוס נוסעים.
הם נכנסים לתא הטייס ומשתלטים על טייס המשנה.
לפי העדויות שפורסמו, חיון מסייע גם בייצוב הגאי המטוס.
לרגע אחד, הגבול המוחלט כמעט בין נוסע לבין תא הטייס פשוט נעלם.
אדם שעלה למטוס כנוסע מצא את עצמו מסייע להחזיק מטוס נוסעים באוויר.
ואז התברר מי עוד נמצא במטוס
במטוס היו גם אנשי צוות אוויר נוספים של Flydubai שלא הפעילו את הטיסה באותו רגע.
לפי הודעת הרשויות באיחוד האמירויות, אנשי צוות של החברה שהיו על המטוס התערבו וסייעו להשיב את השליטה ולנהל את מצב החירום.
זה פרט שקל לחלוף עליו במהירות, אבל הוא אחד החשובים בסיפור.
ברגע שבו הצוות המקורי בתא הטייס נפגע, היו במטוס אנשים בעלי הכשרה מקצועית שיכלו להיכנס לפעולה.
מה שהיה עד אותו רגע פרט תפעולי הפך לחוליה נוספת בשרשרת ההצלה.
ובתוך כל זה, הקברניט עדיין מדמם
ד"ר שותא מוסאייב, שהיה בין הנוסעים, החל לטפל בקברניט הפצוע.
לפי הודעת בית הנשיא, הטיפול שהעניק סייע לייצב את מצבו עד לנחיתת החירום.
בזמן שאחרים נאבקים על השליטה במטוס, מישהו צריך גם לשמור בחיים את האיש שנפצע בתא הטייס.
כך, בתוך דקות, נוצרה במטוס חלוקת תפקידים שאיש לא תכנן.
מי שמתריעה.
מי שנלחמים.
מי שמסייע לייצב את המטוס.
מי שמטפל בפצוע.
ומי שממשיך את הטיסה אל הקרקע.
המטוס הופנה לטאבוק שבסעודיה ונחת בשלום.
174 בני אדם שהמריאו מדובאי בדרכם לתל אביב נותרו בחיים.
לא אדם אחד הציל את המטוס
הנטייה הטבעית אחרי אירועים כאלה היא לחפש גיבור.
שם אחד. פנים אחד. אדם שאפשר לומר עליו: הוא הציל את המטוס.
אבל במקרה הזה התיאור הזה מפספס את הדבר המעניין באמת.
אם הקברניט הפצוע אינו מצליח לפתוח את הדלת, האחרים אולי אינם יכולים להיכנס.
אם טלי מנס אינה מתריעה, ייתכן שהתגובה מתעכבת.
אם חיון, מנס ורג'ואן אינם רצים קדימה, אין מי שישתלט על המתרחש בתא הטייס.
אם מוסאייב אינו שם, הקברניט הפצוע אינו מקבל טיפול מיידי.
ואם אנשי הצוות הנוספים אינם נמצאים על המטוס, ההתמודדות עם השלב הבא נעשית מורכבת בהרבה.
אין כאן רגע אחד שהציל 174 אנשים.
יש שרשרת.
ויש עדיין שאלות פתוחות
גם יממה לאחר האירוע, חלק מהשאלות החשובות ביותר עדיין נמצאות בחקירה.
בישראל הועלו טענות שלפיהן טייס המשנה פעל מתוך מניע אידאולוגי וניסה להביא להתרסקות המטוס.
אלא שבאיחוד האמירויות עדיין לא קבעו זאת.
התובע הכללי של האמירויות הקים צוות חקירה מיוחד שבודק את נסיבות האירוע ואת מניעיו, לרבות אפשרות לקשר לפעילות טרור, תכנון מוקדם או הכוונה מצד גורם אחר.
עד שהחקירה תסתיים, ההבחנה הזאת חשובה.
אפשר לדעת מה התרחש במטוס מבלי להעמיד פנים שאנחנו כבר יודעים את כל הסיבות לכך.
האנשים שהיו צריכים להיות שם
נשיא המדינה יצחק הרצוג הודיע כי ימליץ להעניק ליניב חיון, טלי וצביקה מנס, אסף רג'ואן וד"ר שותא מוסאייב את אות הנשיא לגבורה אזרחית.
אבל אולי הלקח הגדול של טיסה FZ1073 נמצא דווקא בחיבור ביניהם.
אנחנו אוהבים לחשוב על גבורה כרגע יוצא דופן של אדם יוצא דופן.
לפעמים היא נראית אחרת.
אדם אחד פותח דלת.
אישה אחת מזהה שמשהו לא בסדר.
שלושה אנשים קמים מהמושב ורצים קדימה.
רופא מתחיל לטפל בפצוע.
אנשי צוות נכנסים לתפקיד שלא תכננו לבצע באותו רגע.
אף אחד מהם אינו יודע כיצד הסיפור יסתיים.
כל אחד פשוט מטפל בבעיה שנמצאת מולו.
וכאשר מחברים את כל הפעולות הקטנות האלה יחד, מתקבלת התוצאה הגדולה ביותר שאפשר לבקש מאירוע תעופתי:
174 בני אדם שחזרו הביתה.
