"כשרות היא לא חסם – אלא חלק מהיצירה": שף תומר אגאי פותח מסעדה חדשה ביפו – בהשקעה של 7 מיליון שקל

צוק תלול מעל יפו, ים פתוח שממלא את שדה הראייה, רוח ערב מלוחה, ושף אחד עם חלום יוצא דופן: לחבר בין פסגת הסטייל והגסטרונומיה, לבין שמירה על עולם הכשרות.

יפו. צילום: unsplash

כך נולד Yam – מיזם שמשלב מסעות טעימה, אירועים יוקרתיים ופרשנות ים-תיכונית של המטבח הבינלאומי – הכל תחת ניהולו של אחד השפים החמים בסצינה היום, תומר אגאי, ותחת מגבלות הכשרות – שמבקשים לאפשר דווקא מרחב בחירה ואפשרויות רבות ככל שניתן.

במבט ראשון, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בפרויקט שנועד בעיקר למי שהכשרות עבורו היא רק אילוץ. אלא שהשף תומר אגאי, מהשמות החזקים בסצנת הקולינריה המקומית, בחר דווקא להפוך את הכשרות לחלק מהחזון. ובמובנים רבים, זה הסיפור האמיתי כאן: לא רק עוד מקום נוצץ על הים, אלא ניסיון מודע לשבור את המחיצה בין יוקרה לבין זהות דתית.

המתחם, שהוקם בהשקעה של כ-7 מיליון ש"ח, מציע חוויית טעימות שף בתנועה – כלומר, ארוחה שמתפרשת על פני מספר חללים, כל אחד מהם עם מנה נפרדת, אווירה שונה, וליווי מוזיקלי ואלכוהולי. מדובר בחוויה שנמשכת כשלוש שעות, ומיועדת לקהל מצומצם שמוכן לשלם מחיר פרמיום בעבור ערב בלתי שגרתי. גם אם חלק מהסועדים עשויים למצוא את זה מעט גימיקי – אי אפשר שלא להתרשם מההשקעה בפרטים: המנות מדויקות, חומרי הגלם טריים, והשירות ברמה גבוהה.

מסעדת YAM של שף תומר אגאי. צילום: דור סקרה

אבל החידוש המשמעותי ביותר הוא, כאמור, הכשרות. בניגוד למה שנהוג לראות באולמות אירועים או מסעדות יוקרה – כאן הכשרות לא רק נשמרת אלא עומדת בלב ההצעה. מדובר בכשרות מלאה, כולל שימוש בחומרי גלם בפיקוח ובצוות שמכיר את כללי ההלכה. יש מי שיטען שזה מגביל את היצירתיות הקולינרית, אבל אגאי מנסה להוכיח אחרת: המנות – החל מקוויאר טבעוני ועד דגים נאים בעיבודים ים-תיכוניים – מצליחות לשלב בין עידון לבין תחכום, גם בתוך המסגרת ההלכתית.

- פרסומת -

לצד מסעות הטעימות, מתקיימים במקום גם אירועים פרטיים – חתונות, השקות וכנסים – כשהקו שמוביל אותם הוא יוקרה שקטה. לא ראוותנית, לא צעקנית, אבל גם לא צנועה מדי. יש פה ניסיון אמיתי לייצר סטנדרט אחר בשוק האירועים – כזה שמתאים גם לציבור הדתי שמחפש חוויה על הגבול שבין קדושה לאסתטיקה.

עם זאת, לא בטוח שכל אחד יתחבר. יש מי שיחשוב שהניסיון לשלב בין דת, עיצוב מינימליסטי ומוזיקה מודרנית קצת מושך את החבל. לא כל אחד רוצה לראות רב עם כיפה סרוגה רוקד לצלילי די.ג'יי לצד סביצ'ה טונה. מצד שני, אולי דווקא זה הרעיון: להציע לקהל הדתי את האפשרות לבחור, לא לוותר מראש על חוויה רק בגלל שהיא לא "משלנו".

בסופו של דבר, Yam הוא לא עוד טרנד תל אביבי מצועצע, אבל הוא גם לא מקום שמתאים לכל אחד. יש בו משהו ניסיוני, שאפתני, כמעט אידיאולוגי – ניסיון לנסח מחדש מהי חוויה דתית־קולינרית בעידן שבו הגבולות מטשטשים. האם הוא מצליח? את זה יקבעו הסועדים.

אבל עצם העובדה שהשאלה הזו נשאלת – היא כבר חידוש בפני עצמו.