ההחלטה ניתנה בימים אלה על ידי השופט עופר יובל, בעקבות מחלוקת ממושכת בין מילואימניק לבין הנאמן שמונה לו, שבמהלכה ייחס הנאמן למילואימניק ולבא כוחו חוסר תום לב והסתרת הכנסות.
בלב הסכסוך מצוי תושב בנימין (43), שלפני פרוץ המלחמה ניהל עסק תיירותי הפונה לציבור הדתי-לאומי. מייצג אותו עו"ד צבי וישנגרד, יו"ר ועדת חדלות פירעון בלשכת עורכי הדין.
בספטמבר 2023 הגיש עו"ד וישנגרד, בקשה להגנה מפני נושים, במסגרתה טען כי החברה שבבעלות מרשו מכרה מאות חבילות נופש לחג הפסח בקפריסין, אך שרשרת תקלות, שכללה עיכובים בטיסות מנתב״ג, הגעה מאוחרת למלון לאחר כניסת החג ותקלות תפעוליות מצד הספק המקומי, הובילה למבול של תלונות ותביעות מצד נופשים.
בעקבות כישלון החופשה, האיצה החשיפה השלילית ברשתות החברתיות את קריסת חברת התיירות וגררה את החייב לחובות כבדים. במסגרת הבקשה לפתיחת הליך חדלות פירעון נאמדו חובותיו לנושיו בכ-3.42 מיליון שקלים.
ימים ספורים לאחר שהוגשה הבקשה, פרצה מלחמת "חרבות ברזל". כבר ב-7 באוקטובר גויס החייב בצו 8 לשירות מילואים פעיל, ומאז הוא משרת ברציפות כרס״פ פלוגה בגדוד מילואים, כבר יותר מ-630 ימים ברציפות, לרבות שבתות וחגים.
החייב מתגורר עם אשתו וילדיו בדירה שבאזור בנימין, הרשומה בבעלות משותפת של בני הזוג, ועליה רובצת משכנתא בסך כ־395 אלף שקלים.
ב-15 בדצמבר 2024 קבע השופט אופיר טישלר תכנית שיקום, ובמסגרתה קבע כי על החייב להעביר תשלום חודשי של 3,500 שקלים למשך 36 חודשים, ובצדה מנגנון לפדיון זכויות בדירת המגורים.
במסגרת החלטת בית המשפט, הוסכם שהחייב לא יידרש למכור את דירת המגורים שבה הוא מתגורר עם משפחתו, אלא יפדה את חלקו היחסי בזכויות הדירה באמצעות תשלום לקופת הנשייה.
סכום הפדיון ייקבע בהתאם לשווי הדירה לאחר ניכוי המשכנתא והוצאות הדיור החלופי, והחייב ישלם סכום זה בפריסה של עד שלוש שנים. במקביל נקבע כי לצורכי החישוב יועמד סכום הדיור החלופי על כ-300 אלף שקלים, המשקף ארבע שנות מגורים למשפחה בת חמש נפשות, במקרה שבו הייתה דירתם נמכרת לצורך פירעון החובות.
בהתאם לאותה החלטה, החל מינואר 2025 החל החייב להעביר את התשלומים לקופת הכינוס, וחרף תקלה מערכתית בניתוב הכספים, שילם בפועל סכום גבוה מזה שנדרש ממנו באותה עת.
בחודשים שלאחר מכן נתגלעה מחלוקת בין החייב ובא כוחו לבין הנאמן, באשר לאופן חישוב שווי הפדיון בדירה. החייב ביקש לקבוע את הפדיון לפי שיטת חישוב שונה, והשופט טישלר קיבל את בקשתו.
לנוכח החלטת בית המשפט, שניתנה בלא שפנו אליו, פנה הנאמן לבית המשפט בבקשה חריפה לשנות מן היסוד את ההחזרים שנקבעו לחייב, בטענה כי הלה הונה אותו ואת בית המשפט, והסתיר מידע רב על הכנסותיו.
במסגרת בקשתו דרש הנאמן להגדיל את צו התשלומים, לנוכח הכנסתו החודשית של החייב, שהסתכמה לדבריו ביותר מ-40 אלף שקלים לחודש במהלך השנה האחרונה. עם זאת, בבקשתו לא ציין הנאמן כי כל הכנסתו של החייב באותה שנה נבעה מתגמולי מילואים, מקצבאות וממענקים שונים ששולמו לו עקב שירותו הצבאי הממושך. במסגרת זו ביקש הנאמן מבית המשפט להעמיד את ההחזר החודשי על 20 אלף שקלים למשך 48 חודשים, במקום 3,500 שקלים למשך 36 חודשים.
לטענת הנאמן, הדוחות בתיק מלמדים כי הכנסות התא המשפחתי גבוהות משמעותית מאלה שנטענו בפני בית המשפט, וכי החייב הסתיר הכנסה מהשכרת הקומה העליונה בבית המגורים. עוד טען הנאמן כי החייב לא עמד בצו התשלומים במשך חודשים ארוכים, ולפיכך יש לשקול את הוצאתו ממסלול חדלות הפירעון ולהשית עליו את מלוא החוב שאליו נקלע.
עו״ד וישנגרד מיהר להגיש תגובה מפורטת לבקשת הנאמן. לדבריו, בקשת הנאמן רצופה אי דיוקים, טענות שגויות, וכלל לא היה מקום להגישה. לדבריו, החייב כלל לא הסתיר את יחידת הדיור הקיימת בקומה העליונה של ביתו, וההכנסה ממנה דווחה כבר מלכתחילה – הן בבקשת פתיחת ההליכים, הן בדוחות התקופתיים, ואף צוטטה בדוח ממצאי הנאמן עצמו.
לדברי עו״ד וישנגרד, התשלומים החודשיים בוצעו כסדרם, והעיכוב הזמני שנוצר בהעברתם נבע מתקלה מערכתית בניתוב הכספים לקופה ותוקן באמצעות העברה מצטברת. עוד טען עו״ד וישנגרד כי החוק קובע במפורש שתגמולי מילואים ומענקי שירות אינם מוקנים לקופת הנשייה ואינם מהווים בסיס להגדלת צו התשלומים.
״לא ייתכן שחיילי מילואים יסכנו את חייהם וייעדרו חודשים ארוכים מביתם ומעבודתם, אך בבוא היום, ולאחר שניתנו למשפחותיהם מענקים כפיצוי על תקופת ההיעדרות – תבוא המדינה, ותיטול מהם, בידה השנייה, את כל התגמולים שניתנו להם״.
לדברי עו"ד וישנגרד החייב לא הסתיר דבר מבית המשפט, וכל טענותיו של הנאמן, כאילו הוא ומרשו פעלו בחוסר תום, טוב היה אילולא נטענו כלל.
לנוכח הבקשה החריפה, הגיש גם הממונה על הליכי חדלות הפירעון את עמדתו, באמצעות עו״ד אורן זילברברג.
לדברי בא כוח הממונה, אופן חישוב פדיון הדירה נערך באופן שגוי, ולכן יש לקבל את עמדת הנאמן ולהגדיל את סכום הפדיון. עם זאת, דחה הממונה לחלוטין את יתר טענות הנאמן, וקבע כי החייב עומד בתשלומים שנקבעו וכי עיקר העלייה שנרשמה בהכנסותיו בתקופה הרלוונטית נובעת ממענקים ומשיפויי מילואים.
הממונה גם הסכים בתגובתו עם עו״ד וישנגרד, וציין כי החוק אוסר על העברת תגמולי המילואים לקופת הנשייה. עוד הבהיר, כי ככל שביקש הנאמן לשנות את צו התשלומים בשל שינוי נסיבות, היה עליו לפנות לממונה ולא לבית המשפט.
בהחלטתו, קיבל השופט יובל את עמדת הממונה והנאמן וקבע כי יש לתקן את ההחלטה מ-13 במאי 2025 ולהעמיד את סכום הפדיון הדירה על פי אופן החישוב הנכון, אך דחה את יתר טענות הנאמן, לרבות הבקשה להגדלת צו התשלומים, כמו גם את טענותיו בדבר חוסר תום לב של החייב ובא כוחו.
השופט יובל פסק כי לא הוצגו בפניו עובדות חדשות שלא היו בפני הערכאה שקבעה את תכנית השיקום בדצמבר 2024, וכי החייב עומד בתשלומים שנגזרו עליו. בתוך כך הבהיר השופט כי אין באמור למנוע מן הנאמן, אם יעלו נסיבות חדשות של ממש, לפנות במסלול הקבוע בדין בבקשה נפרדת לשינוי הצו.
בפסק דינו קבע השופט יובל כי החייב ימשיך לשלם 3,500 שקלים בחודש במשך 36 חודשים, כפי שנקבע בצו השיקום המקורי, ויפדה את חלקו בדירת המגורים בהתאם להחלטת בית המשפט. תגמולי המילואים שקיבל במהלך שירותו הממושך מוגנים, ולא ייכללו בקופת הנשייה.
בנוסף, קבע השופט, כי לא היה מקום להגיש את בקשתו החריפה של הנאמן לבית המשפט, ותחת זאת היה עליו לברר את הדברים עם בא כוחו של החייב, ובמקרה של מחלוקת, לפנות בבקשה מתאימה לממונה על חדלות הפירעון במשרד המשפטים.
לדברי עו"ד וישנגרד, ההחלטה מבהירה את שנקבע בחוק, לפיו תגמולי מילואים המשולמים לחיילי מילואים באמצעות המוסד לביטוח לאומי נחשבים לגמלה מוגנת, ואינם ניתנים להעברה לקופת הנשייה.
לדבריו, מרשו שירת במילואים כמעט שנתיים ברציפות מאז פרוץ המלחמה, בתפקיד תובעני ומסכן חיים, וטוב עשה בית המשפט שקבע כי אין ליטול ממנו את התגמולים והמענקים שהועברו לו ולמשפחתו בשל כך.
עו״ד וישנגרד הוסיף כי אין מדובר במקרה בודד המאפיין רק את מרשו – אלפי בעלי עסקים שנקראו לשירות מילואים בשנתיים האחרונות נקלעו לקשיים כלכליים משמעותיים. "כל אלה ששקעו בחובות, בין בשל המלחמה ובין מסיבות אחרות, אמורים ליהנות מהגנה מלאה על תגמולי המילואים שקיבלו, אשר אינם אמורים להיות מועברים לקופת הנושים".
לדבריו, הכרעת בית המשפט מאזנת נכונה בין הצורך להבטיח את זכויות הנושים לבין החובה להגן על חיילים המשרתים את המדינה ונקלעו להליכי חדלות פירעון.
