ביומד הוא מונח גג לפעילויות שונות הנמצאות במפגש שבין רפואה, מדעי החיים וטכנולוגיה. לא כל החברות בענף פועלות לפי אותו מודל, אך רבות מהן חולקות מאפיין בסיסי: חלק משמעותי מהערך נבנה עוד לפני שקיים מוצר בשל, באמצעות מחקר, נתונים, תהליכים וידע מצטבר.
המבנה הזה משנה את צורת הניהול. זמן אינו רק הוצאה שיש לצמצם, הון אינו רק אמצעי להתרחבות, וידע אינו חומר רקע. שלושתם תלויים זה בזה ומעצבים את היכולת להתקדם לאורך תקופה שבה רמת הוודאות משתנה שוב ושוב.
מדוע ביומד נחשב ענף עתיר ידע ומחקר
חלק גדול מהעבודה בביומד מתחיל הרבה לפני שניתן להציג תוצאה סופית. יש להגדיר צורך רפואי, לבחון הנחות מדעיות, לאסוף ראיות ולבנות תהליך שאפשר לבדוק ולשחזר. גם כאשר כיוון מסוים נראה מבטיח, הוא עדיין עשוי להשתנות בעקבות מידע חדש.
המשמעות היא שהמחקר אינו מחלקת תמיכה הפועלת בשולי החברה. הוא חלק מליבת הפעילות ומהבסיס שעליו מתקבלות החלטות. שינוי בהנחה מדעית עשוי להשפיע על סדרי העדיפויות, על התקציב ועל לוחות הזמנים.
אחת הדוגמאות המתועדות ביותר מגיעה מתעשיית התרופות, שהיא חלק מעולם הביומד אך אינה מייצגת אותו במלואו. לפי דוח של משרד התקציב של הקונגרס האמריקאי, תעשיית התרופות הוציאה בשנת 2019 כ-83 מיליארד דולר על מחקר ופיתוח — כמעט פי עשרה מההוצאה השנתית בשנות ה-80, לאחר התאמה לאינפלציה.
אין להחיל את הנתון הזה על כל חברת ביומד או על כל תת-תחום. הוא כן ממחיש את עוצמת התלות של חלקים מרכזיים בענף בעבודה מדעית מתמשכת ובמשאבים המושקעים זמן רב לפני שהתוצאה הסופית ידועה.
השקעה גבוהה במחקר אינה מבטיחה הצלחה, וגם אינה מלמדת לבדה על איכות התוצאה. היא משקפת את היקף העבודה הנדרש כדי להפוך שאלה מדעית לידע מבוסס. לכן, ניהול ביומד אינו עוסק רק בבחירת רעיון טוב, אלא גם בבניית דרך מסודרת לבחון אותו.
הידע שנוצר בתהליך צריך להיות מתועד, נגיש ומובן לגורמים שמקבלים החלטות. ידע הנשאר אצל אדם אחד או מפוזר בין מערכות שונות עלול לאבד מערכו, גם אם העבודה המדעית עצמה הייתה איכותית.
קניין רוחני ונכסים בלתי מוחשיים כחלק ממבנה הערך
בחברה תעשייתית מסורתית אפשר לזהות חלק גדול מהערך במפעל, בציוד או במלאי. בחברות עתירות ידע, חלק ניכר מהערך עשוי להימצא בנכסים שקשה לראות בעין: תוצאות מחקר, שיטות עבודה, תוכנה, מאגרי נתונים, ידע ארגוני וזכויות קניין רוחני.
הארגון העולמי לקניין רוחני כולל במדידת השקעות בנכסים בלתי מוחשיים תחומים כמו מחקר ופיתוח, תוכנה, נתונים, מותגים, עיצוב והון ארגוני. הרשימה אינה ייחודית לביומד, אך היא מסבירה מדוע גודל המשרד או כמות הציוד אינם מספקים תמונה מלאה של חברה המבוססת על ידע.
בביומד, מסמך מחקרי, מאגר נתונים או תהליך עבודה מתועד אינם בהכרח בעלי ערך בפני עצמם. הערך נוצר כאשר הם אמינים, עקביים, ניתנים לבחינה ומשתלבים בתוכנית עבודה ברורה. גם קניין רוחני אינו תחליף לראיות או לצוות שיודע להמשיך לפתח את הידע.
מכאן נובע פער חשוב בין מה שקל למדוד לבין מה שבאמת מניע את החברה. מספר העובדים והנכסים הפיזיים גלויים מיד, אך איכות הידע, עומק התיעוד והיכולת לקבל החלטות על בסיס נתונים עשויים להיות משמעותיים הרבה יותר.
המסגרת שמציג הארגון העולמי לקניין רוחני מספקת אפוא שפה שימושית להבנת השקעה בנכסים שאינם פיזיים, בלי להניח שלכל אחד מהם יש אותו משקל בכל חברה.
הצורך בצוותים מדעיים, עסקיים וטכנולוגיים משולבים
המורכבות של ביומד אינה נובעת רק מעומק הידע בכל תחום, אלא מהצורך לחבר בין כמה שפות מקצועיות. אנשי מדע בוחנים את חוזק הראיות ואת השאלות שעדיין פתוחות. אנשי טכנולוגיה מתמקדים בתהליכים, במערכות ובאיכות הנתונים. הנהלה עסקית צריכה להבין מה ניתן לבצע, באיזה סדר ובאילו משאבים.
האתגר הוא לא להכניס את כולם לכל החלטה, אלא ליצור נקודות חיבור ברורות. החלטה מדעית עשויה לשנות תקציב. מגבלה טכנולוגית יכולה להשפיע על קצב איסוף המידע. יעד עסקי שאינו תואם את מצב הידע עלול לייצר לוח זמנים שאינו מציאותי.
לכן, צוות משולב אינו בהכרח צוות גדול. הוא צוות שבו האחריות מוגדרת, המידע עובר בין הגורמים הנכונים והחלטות מתועדות יחד עם ההנחות שעליהן התבססו. כך אפשר לעדכן כיוון בלי לאבד את ההיגיון שהוביל להחלטות הקודמות.
השילוב הזה דורש גם תרגום. נתון מדעי צריך להפוך למשמעות תפעולית, ומשמעות תפעולית צריכה לקבל ביטוי בתוכנית עבודה ובתקציב. כאשר התרגום חסר, החברה עלולה להחזיק ידע איכותי בלי יכולת להפוך אותו להתקדמות עקבית.
המפגש בין ידע מקצועי, תכנון והבנת הענף עומד גם במרכז תובנות פרמה – המגזין של ישראל פיגא, שבו מתפרסמים מאמרים מקצועיים על עולם התרופות. בסביבה עתירת ידע, תוכן כזה מאפשר לבחון לא רק את התוצאה הסופית, אלא גם את השיקולים והתהליכים שמעצבים את הפעילות לאורך זמן.
כיצד מחזורי פיתוח ארוכים משנים תכנון והון
בביומד, זמן הוא חלק מובנה מתהליך יצירת הידע. בדיקות, איסוף נתונים, ניתוח תוצאות ושיפור הנחות מתרחשים בשלבים. לא תמיד ניתן לקצר אותם באמצעות הוספת עובדים או הגדלת התקציב, ולכן תוכנית עבודה צריכה להביא בחשבון גם תקופות שבהן ההוצאה נמשכת אך רמת הוודאות עדיין מוגבלת.
גם כאן, הנתונים מתעשיית התרופות מספקים המחשה ולא כלל לכל ענף הביומד. הערכות שסיכם משרד התקציב של הקונגרס מציבות את עלות הפיתוח של תרופה חדשה בטווח שבין פחות ממיליארד דולר ליותר משני מיליארד דולר. ההערכות כוללות עלויות הון וכן הוצאות על מועמדים שלא השלימו את תהליך הפיתוח.
הכללת הכישלונות בחישוב משנה את הדרך שבה מסתכלים על עלות. אי אפשר למדוד את התהליך רק לפי הפרויקט שהתקדם, מפני שהמשאבים שהושקעו בכיוונים אחרים הם חלק מהכלכלה הכוללת של מחקר ופיתוח. עם זאת, אין להסיק מהטווח הזה שכל מיזם ביומד זקוק לסכומים דומים.
מחזור ארוך מחייב תכנון לפי אבני דרך ולא רק לפי תאריך יעד רחוק. בכל שלב נדרשת החלטה אילו שאלות חייבות לקבל מענה, מהו המידע הדרוש להמשך ומהו היקף המשאבים שניתן להקצות לפני בחינה מחדש. החלטות השקעה מושפעות בין היתר מן העלות הצפויה, מאופק הזמן ומהסיכוי להגיע לתוצאה הרצויה.
התכנון צריך לכלול גם מרווח לסטייה. כאשר הידע מתפתח תוך כדי העבודה, תוכנית קשיחה מדי עלולה להפוך במהירות ללא רלוונטית. מנגד, תוכנית פתוחה לחלוטין מקשה לשמור על סדרי עדיפויות. האיזון נמצא בתוכנית בעלת נקודות החלטה ברורות, שמאפשרת שינוי בלי לוותר על משמעת.
ישראל פיגא כדמות עסקית הפועלת בענף
עבודה בסביבה עתירת ידע מחייבת הנהלה המסוגלת לראות כמה שכבות במקביל: מה ידוע, מה עדיין דורש בדיקה, כמה זמן ניתן להקדיש לכל שלב ואילו משאבים נכון להקצות לפני שמתקבלת החלטה נוספת.
בתוך הסביבה הזאת פועל גם ישראל פיגא, איש עסקים ישראלי שבסיס פעילותו בלייקווד, ניו ג׳רזי. היבטים נוספים של פעילותו העסקית בענף מופיעים בכתבה בכלכליסט על ישראל פיגא.
ההקשר הרחב מסביר מדוע פעילות עסקית בביומד דורשת יותר מהיכרות עם מספרים. היא מחייבת הבנה של הקשר בין ידע מדעי, זמן, אנשים והון. המשמעות אינה שכל מנהל צריך להיות מדען או שכל איש מדע צריך לקבל החלטות עסקיות, אלא שנדרש מבנה המאפשר לכל תחום לשמור על המומחיות שלו ובמקביל לתרום להחלטה משותפת.
בסופו של דבר, חברות ביומד נמדדות ביכולתן להפוך ידע מצטבר לתהליך עקבי. ההון מאפשר לתהליך להימשך, הזמן מאפשר לידע להבשיל, והניהול מחבר ביניהם. כאשר אחד משלושת המרכיבים מנותק מהאחרים, גם רעיון מדעי מבטיח עלול להתקשות להפוך לפעילות יציבה.
