בריונות ברשת: מה המניעים וכיצד ניתן להימנע?

במהלך חופשות קיץ או חגים, ובעיקר כיום בימי הקורונה, ילדים רבים מוצאים עצמם מחוץ לקשרים חברתיים, ואף מתמודדים עם בריונות ברשת. איך אפשר לעזור לילד שלנו, גם כשהוא לא משתף, מתי עדיף שלא להתערב ומה תפקידנו כהורים?

0
126
בריונות ברשת היא אלימות לכל דבר
בריונות ברשת היא אלימות לכל דבר. צילום: rawpixel

בריונות ברשת היא התנהגות פוגענית, שמבצעים אותה דרך אמצעים טכנולוגיים. כיום, לרוב זה קורה דרך הרשתות החברתיות. ישנן כמה אופציות לבריונות: הפצת מידע שקרי, התחזות, חשיפת מידע אישי, איומים, מעקבים, מניעת הילד להיכנס לקבוצה סגורה. המטרה בבריונות היא להשמיץ ולתקוף מישהו מילולית, או לפעמים גם לפרסם תמונות מביכות וסרטונים. חשוב להדגיש, כי כל אחד שמודע לעניין הבריונות, גם אם הוא לא שותף באופן פעיל, ולא מודיע לגורם המתאים – נקרא שותף לבריונות.

צריך להבין כי ברוב המקרים הילד אינו ירצה לשתף את המשפחה שלו במקרה של פגיעה, משום שהוא ירגיש "מושפל". ולכן כהורים, ניתן לקחת חלק פעיל יותר בחיי היום יום של הילד. בדרך כלל התנהגות שונה, והסתגרות מעידות על משהו שונה אצל הילד. מעורבות בחיי הילד יכולה להפחית את מקרי הבריונות.

חופשות הקיץ והחגים, אומנם נראות לנו ככיפית וכמשחררות מהשגרה הרגילה שלנו במהלך השנה, אך ישנם ילדים שיספרו לנו אחרת. הם יעדיפו להישאר במסגרות החברתיות והלימודיות, כאשר שם ישנה בקרה ואכיפה גבוה יותר, מאשר בחופשת הקיץ עם המשפחה בבית ובחוף הים. בימי הקורונה, כאשר אי אפשר לצאת לחופשות ונשארים בבית, הילד גולש יותר באינטרנט, מבלה יותר ברשתות החברתיות, ולא ניתן לדעת עם מה הוא מתמודד, כיוון שהכל דיגיטלי, והילד מעביר את כל היום שלו בבית, כי לא ניתן להיפגש עם חברים.

כיוון שניתן לראות כי לכל ילד ישנו מכשיר סלולרי אישי, ההורים לרוב אינם מגבילים את הילד בתכנים, ולכן נוצרת בריונות ברשת. הבריונות לפעמים גורמת להרסנות שהנוער בגיל צעיר אינו מרגיש בחוזק הפגיעה, ורק בגיל מאוחר יותר מבין את חומרת המעשה, כאשר הדימוי העצמי שלהם יכול להיפגע, הביטחון העצמי ככל הנראה ירד, והם יכולים להיות שבריריים יותר לגבי התדמית שלהם, משום שהם תמיד ינסו להיות מי שפגע בהם, כדי להיות חלק מהחברה. לצערנו, בשנים האחרונות אנו עדים למספר גבוה יותר מבעבר להתאבדויות של ילדים ונוער הנגרמים מתוכן פוגע המכוון אליהם.

אחד מכל חמישה ילדים עובר בריונות ברשת.  30% מבני הנוער מדווחים כי סבלו מבריונות לפחות פעם אחת בחיים.

הבריונות שנוצרת מתוך הפצת תמונות, סרטונים או מילים פוגעניות, יוצרת את השיימינג ברשתות החברתיות, שבסופו של דבר מובילה לחרם.

מוקד 1299, המטה הלאומי להגנה מהרשתות החברתיות, מציע מתן עזרה בכל עת, גם אם אתה נמצא ללא מסגרת. מטרת המטה הינה לאפשר לילד להרגיש חופשי להתקשר כאשר הוא מרגיש לא מוגן, או כאשר הוא רק רוצה לדבר עם מישהו כשהוא מרגיש לבד, או מתבייש לשתף את המשפחה. המטרה של המטה להיות "הגב של הילד".

החופש הינו תקופת זמן בה כל אדם, גם מבוגר, מרגיש צורך להתבודד ולהתרחק מהשגרה אלו רגיל, ואינו צריך להרגיש תחושת פחד או אלימות גם אם היא לא פיזית. ישנו פתגם האומר "קשה מכת לשון ממכת ברזל", וכיום בעידן האינטרנט אנו עדים לבריונות נוקשה שרק הולכת ומתגברת, ואנו צריכים לעצור אותה. הדבר הכי חשוב להבין, ובפרט בתור ילד במהלך חופשות ובזמנים בהם ילדים נותרים לבדם, הוא לא להיות חלק מהעדר ולא להפיץ, חל איסור עידוד הפצת תכנים לא הולמים. התכנים המפורסמים מועברים ברשתות החברתיות ומופצים בתוך מספר דקות. המניעה בראש ובראשונה, היא כאשר אתה מודע אפילו באופן הכי מינימלי לעניין, להודיע לגורם המטפל. חשוב מאוד גם לא לקחת חלק בעניין, אם אתה רואה פוסט בפייסבוק, לא לשתף אותו, לא ללחוץ על כפתור ה-"לייק", כי בסופו של דבר זה יכול לפגוע גם בכם. בנוסף, חישבו תמיד מה היה קורה אילו אתם הייתם במצב הזה, או אחיכם הקטן. מה אתם הייתם עושים בשביל לעזור לו, וכיצד הייתם מתמודדים עם זה?

המודעות לבריונות ברשת החלה לעלות בשנים האחרונות, וגם בעולם הקולנוע החלו להבין זאת. במאים רבים יצרו סרטים וסדרות שמיועדים לבני נוער, והראו להם את כל שרשרת ההתגלגלות מהרגע שהחלה הבריונות, ולפעמים גם עד לרגע ההתאבדות. בשנת 2011 יצא הסרט "בריונות ברשת", ובשנת 2015 יצא הסרט "בריון ברשת". שני הסרטים הללו, מדגישים כי ברשתות החברתיות יותר מידי קל להפיץ תכנים פוגעניים, ישנה זמינות תמיד בתקשורת המקוונת, המהירות בה זה מופץ ועובר מאחד לאחד יכולה לפעמים לצאת מכלל שליטה, והכי גרוע – אנונימיות, בעידן האינטרנט אפשר לשקר ולהפיץ תכנים מבלי שנדע מיהו המפיץ. בשנת 2017 יצאה הסדרה בנטפליקס "13 סיבות", שעוקבת אחר ילדה שעברה בריונות קשה ובסופו התאבדה. המטרה של סרטים וסדרות במקרים הללו, היא להגדיל את המודעות אצל ילדים ונוער, כדי לזעזע אותם.

החקיקה במקרים של בריונות בישראל היא לא כל כך ברורה. חלק ממעשי הבריונות נקראים כעבירה פלילה, אך אין חקיקה ברורה כמו בארה"ב ששם כאשר ילד מתאבד, להוריו תהיה גישה לכל התכנים אליו הילד שלו נחשף.

כאשר ישתחרר הסגר, וילדים יחזרו לבתי הספר שלהם, ישנו פחד כי הבריונות תעלה דרגה, משום שבזמן הבידוד חלק מהילדים חזרו "מלאים יותר" במשקל שלהם, יעלו את הביטחון שלהם כי בילו הרבה עם המשפחה שלהם שנתנה להם יד, או בגלל בעיות כלכליות של המשפחה שנוצרה במהלך המגפה בשל חל"ת או פיטורים. אז הורים, תהיו שם בשביל הילד. וילדים, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, בואו נעצור ביחד את הבריונות.

שיתוף

השאר תגובה

נא להזין את ההערה שלך!
נא להזין את שמך כאן