דעה:ארץ אוכלת מפקדיה

0
90
אילוסטרציה (צילום: דובר צה''ל)

הקלות בה הופכים קצינים וחיילים שנלחמו בעוז להגן על ארצנו לאשמים בפשעי מלחמה הינה מזעזעת. סא"ל נריה ישורון כמשל לכל מה שרע בפרקליטות הצבאית.

עמיעד טאוב 19/07/2015

ארץ אוכלת מפקדיה

בעת כתיבת שורות אלו, יושב סא"ל נריה ישורון לוחם ומג"ד בחטיבה 7 בחדר חקירות עלוב וצר של מצ"ח במסגרת חקירה פלילית אליה זומן לא בגין הטרדה של הפקידה שלו או אישום ברצח של תינוקות פלסטינאים תמימים שדידו בדרכם לגן האנתרופוסופי שלהם בסג'עייה אלא בגין מלחמה עיקשת בטרור החמאסי.

רק במדינת ישראל, יכולים דימה מרוסיה ונריה עם הכיפה להפוך לחברים בלב ובנפש ולקצינים הנלחמים יחדיו באויבי המדינה. רק במדינת היהודים ושנה לאחר מכן, ניתן למצוא את דימה בקברו לאחר שנהרג בקרב מול מחבלים ואת נריה בחדר חקירות מעופש בשל חיסול מוצב טרור חמאסי ששכן בכסות של מרפאה, לא מרפאה בה מחכים גמלאי החמאס להתקנת קטטר אלא כזו בה שכן צלף טרור קטלני שחיסל את חברו סרן דימה לויטס ז"ל. אגב, המדובר באירוע שהוקלט ואותו הפיץ דובר צה"ל במהלך המבצע לכל אמצעי התקשורת כדוגמא לגאווה לאומית.

רק במדינה מטומטמת, מכניסים קצינים שסיכנו את חייהם ושכלו את חבריהם לחדרי חקירות במקום לעלות על דוכן מקבלי הצל"שים, במקום לחלק אותות הוקרה ללוחמים מלבישים עליהם אות קין של חקירה במצ"ח.

רק בארץ אוכלת מפקדיה, מעמידים לדין קצין שביצע ירי אל מבנה ממנו נפתחה אש עליו ועל חייליו. עולם הפוך ראיתי.

רק בפרקליטות צבאית מתיפייפת עם חשיבה מעוותת, יכולים להפנות את האש לכיוון הלא נכון קרי לקחת הקלטה של קצין שמקדיש חיסול קן מחבלים לזכרו של חברו ההרוג, הקלטה שהופצה במוזיאון השריון בלטרון כדוגמא ומודל לעידוד מוטיבציה ע"י קצין ולאחווה הקרבית ולהשתמש בה לחקירה כנגדו בגלל תלונה של בלוגרית פלסטינאית. ממכס הפרקליט הממוזג, כנראה נדמה שאנו חיים בלה-לה לנד.

הפקרת פצועים

אגב, נריה ישורון לא לבד במקום לציין את יום השנה לצוק איתן באירוע הצדעה ללוחמים בחרו בצה"ל לזמן ששה קצינים בכירים שלחמו בצוק איתן וגם כמה מילואימניקים שיירטו אמבולנס טרור. משהו לא טוב עובר על העם היושב בציון.

לא קל להיות חייל צה"ל מהרבה בחינות, בהן גם מהבחינה האנושית. המציאות הישראלית הבלתי אפשרית מביאה את הצעירים הישראלים לסיטואציות קיצוניות בדרך להגנת מדינת היהודים ולכן טוב שנזכור מי האשם בדבר ועבור מי אנו עושים זאת. לאחרונה, נראה כי רבים שכחו זאת. אסור שנגיע שוב למצב בו קציני צה"ל צריכים להסתובב עם עורכי דין ויועצי תקשורת ולהתמודד עם השנאה העצמית המסוכנת מבית מדרשם של בצלם ושוברים שתיקה ועם הצביעות של הדרג המדיני המכריח את הצבא לספק ליטרת בשר קבועה של חקירות "פשעי מלחמה" בקרב קציני צה"ל על מנת לספק את העולם הנאור.

אם יושבי העם בציון נאלצים לשלוח נערים חמושים בני 18 לסמטאות עזה ומפקדים אמיצים בני 20 לג'בלאות בלבנון, מן הראוי שנדע גם להגן עליהם ולגבותם כראוי. גם אם נעשו טעויות (ואין מאמר זה כתב הגנה להתעללויות או למעשים לא אתיים שנעשים על ידי חיילים) הרי שעדיין מדובר בטובי בנינו שנלחמים בתנאים קשים ובסיטואציות בלתי אפשריות הרחק מחיק משפחתם רק על מנת להגן עלינו בזמן שחבריהם מבלים בפאבים וכך יש להתייחס גם לטעויותיהם. מהו המסר המועבר לחיילינו כאשר בעת מלחמה הם צריכים לחשוש מארגוני השמאל מכלי התקשורת ומהפרקליטות הצבאית במקום לחשוב אך ורק על המשימה אליה נשלחו ועל אחיהם עליהם הם מגינים. הגיע הזמן שאחרי מלחמה ידע צבא ההגנה לישראל להתמקד בעזרה לפצועים ולמשפחות ההרוגים ויפסיק לעקוד מפקדים.

שיתוף

השאר תגובה

נא להזין את ההערה שלך!
נא להזין את שמך כאן