נעמה בן גיגי נדרשה להעניק שרותי בייביסטר לחברים וכמו כל פולנייה טובה היא עשתה את זה בסטייל שכלל המון המון רגשות אשמה.
נעמה בן גיגי 23/12/2009
שוב, ערב רגיל וחסר עניין התחיל. במקרה (או במקרה של אנשים מאמינים כמוך כל מקרה הוא רק מה') מתנגן "איזה ערב אבוד" של "גידי גוב", ואת מתחברת כי מה נשאר לך לעשות.
פתאום, הפלאפון שלך מצלצל והצג מצביע על השעה שש ושלושים.
"כן" ? את עונה
'הי, תגידי את פנויה הערב?' שואל קול צעיר בחשש קל.
"כן". למרות שאת ידועה כאחת הפטפטניות הגדולות אל תרחיבי במילים. לא כעת.
"יש מצב, ז"א אם ממש אבל ממש אין לך מה לעשות, וזה באמת אבל באמת מאה אחוז בסדר, שתבואי לעשות בייביסיטר היום?" את מזהה מבוכה קלה בקול שמאחורי הקו, ומבינה שיהיה ערב אבוד אבל לא לך…
"בשמחה, ברור איזה שאלה, (כמובן שעכשיו זה הזמן להאריך בשיחה ולהסביר כמה את מאושרת מזה שאת עושה היום בייביסיטר למרות שיש לך מלא דברים לעשות, את לא תעשי אותם כי הכל סובל דיחוי. הכל למען הבייביסיטר. אם את בעלת ניסיון בחנופה אפשר גם לפרגן, ולהגיד אתם חייבים לצאת, המון זמן כבר לא יצאתם. בכיף אני אבוא).
כל הכבוד!!! הדלקת את מדורת רגשות האשם. עכשיו המזמינים לא יפסקו להצטער על זה שהם לא התקשרו קודם ולא שאלו אותך ראשונה אם את יכולה לעשות בייביסיטר, במקום לשאול את כל העולם אחותו ואשתו. מכאן, הדרך לייסורי מצפון תהיה באמת קלה.
השלב השני:
עם הגעתך לבית הבייביסיטר, שאלי את השאלה הבאה:מתי המתוק צריך לישון? באותה הנשימה יש להוסיף את המשפט:"לא שאכפת לי" מצידי שלא ישן, אני אשחק איתו הכל יהיה בסדר צאו לבלות. אם עכשיו התגנבה לליבך המחשבה נראה לכם שאני אשב פה, לבד בחושך, ואתם תבלו?! אל תדאגי, לא יצאת מדעתך את פשוט מזן נדיר שהולך ונעלם.
השלב שלישי:
הזוג מתקשר לשאול מה קורה? זה הזמן להעביר להילוך גבוה.
"הילד בוכה המון" זוכרת שאמרנו לא להרחיב במילים, אז זה הזמן. עכשיו פשוט לנתק.
השלב הרביעי בפתח וכל המגזימה הרי זה משובח!
"לא, הוא לא נרדם, הוא בוכה! מה זה בוכה צורח, לא! לא כואב לו כלום אין לו חום, הוא מתגעגע אליך, הוא רגיל אליך הוא לא רוצה לאכול והוא מת מרעב, והוא לא רוצה לאכול ממני כלום. והוא כבר מכחיל, ומשתנק. ולאף ילד לא מגיע לעבור כזה בכי לפני שהוא הולך לישון, ואין לי מה לעשות כי אני לא אמא שלו. ילד לפני שהוא הולך לישון צריך את אמא שלו. ואמא שלו למקרה ששכחת הלכה לה למסעדה, לאכול גלידה. סתם ככה באמצע השבוע. (ועכשיו בלי מעצורים) הוא מרגיש כאלו נטשו אותו, הוא פוחד שהלכת ולא תחזרי, (לאור ניסיונך כבוגרת תואר שלישי בפסיכולוגיה ורפואת ילדים את מצליחה להבין את המשמעות הנפשית של כל בכי של תינוק)
זה שהילד עדיין לא בן שנה, לא משנה הרבה, אמא שלו מזמן כבר לא ממש מקשיבה למה שאת אומרת ולכן גם אם הוא רק בן יומיים מה שאמרת עכשיו ישמע לה הגיוני.
ספרי עד עשר ותתקשרי לזוג, את ממש לא רוצה שיקרה להם משהו בדרך זה הזמן להגיד "שהכל בסדר והמתוק נרדם, ישן כמו מלאך. ואין כבר מה למהר הסתדרתי…"
בסה"כ, את רוצה שהם יאכלו קצת גלידה עם רגשות אשם קצפת וייסורי מצפון. באמת נראה להם שהם ייהנו יבלו, ואת תשמרי להם על הילד. ככה, בלי לעבור איזה שהוא כאב קטן. בלי להיות בלחץ. שהם יצאו סתם ככה בשביל הכיף. מה גם, שאת עושה את זה בסה"כ לטובתם, שמעת שהכי טעים בעולם זה גלידה רגשות אשם.
ועכשיו שמוטי זיסר יבוא ויגיד לך למי יש יותר מניות בפולין?!
