ערב חג הפורים מגלה הסטנדאפיסט לני רביץ על החיבור לשורשים היהודיים, למה גרמה לו העבודה עם נוצרים, למה התפלל כילד לאלוקים ש'יעשה אותו נורמלי' ואיך מישהי כמעט "מתה מצחוק" באחת מסדנאות ההומור שלו.
חיים שובל 24/02/2010
לני רביץ (בן 73) יליד ארה"ב בן לאב בעל חנות ממתקים ולאמא תופרת, אשר בגיל 28 עלה לארץ בגפו ומתגורר כיום בתל אביב. רביץ שיחק בתיאטרון מחזות של שיקספיר וביים הצגות, שיחק בסרטי "אבא גנוב" ובסרטים אחרים, היה מורה לאנגלית ומפקח מטעם משרד החינוך בנצרת עילית וכתב שלושה ספרים. מאז שיצא לפנסיה מנהל רביץ את "מכון גשטלט"-מכון לצחוק, הומור ולאינטליגנציה רגשית ומעביר סדנאות והרצאות על צחוק.
אתה אומר שאלוקים איתך – מאיפה הביטחון הזה?
היהודים בארה"ב נוהגים לללכת לימודים אקדמאיים וגם אני רציתי אבל אף אוניברסיטה לא רצתה לקבל אותי עם הציונים שהיו לי ולכן פניתי למוסד נוצרי. קבעתי פגישה עם נשיא האוניברסיטה והוא הסביר לי שכדי להתקבל ללימודים עלי להציג ממוצע ציונים מסוים שכמובן לא היה ולכן הוא מצטער ומאחל לי הצלחה. הסתכלתי עליו ובלי להתבלבל שאלתי: "אתה נוצרי?" הוא ענה לי מאוד מופתע שכן אז שאלתי:"אם ישו היה יושב עכשיו במקומך אתה חושב שהוא היה מעניק לי את הזכות ללמוד כאן?" כמובן שהתקבלתי לאוניברסיטה ללימודי תיאטרון וספרות אנגלית.
התואר כלל לימודי פיזיקה ולי לא היה מושג מה לומדים בהגיע מועד מבחן הגמר הייתי בבלק- אאוט עמוק ולמרות זאת הרגשתי שאלוקים איתי ומה שיהיה יהיה, קיבלתי את הטופס של המבחן ולא הבנתי כלום מכיוון שלמדתי במוסד בפטיסטי שמחנך את התלמידים להאמין שישו בתוכם ועוקב אחרי מעשיהם הייתי צריך מידה רבה של יצירתיות כדי לשכנע בפטיסט מצליח לתת לי להעתיק במבחן. פניתי לסטודנט מוכשר שישב לשמאלי ואמרתי לו נכון שמחנכים את הנוצרים לעזור איש לרעהו? הוא השיב בחיוב. ונכון שירשמו לך עוד כמה נקודות זכות אצל היושב במרומים אם תעזור לרע שיושב לידך? שוב ענה הבחור בחיוב וכך הצלחתי לשכנע אותו לתת לי את התשובות של המבחן ולעבור את הקורס בשלום. כשהגשתי את הטופס למרצה הוא הביט בו בפליאה ושאל אותי ואיפה הנוסחה? אתה חייב להציב את הנוסחה, ותאמינו או לא, חזרתי למקומי וכעבור כמה דקות שבתי והגשתי את המבחן כולל הנוסחה. הוצאתי תואר ראשון ובאתי לישראל והחלטתי להמשיך לתואר שני באוניברסיטת ת"א. ממוצע ציוניי היה נמוך כל כך שגם פה סירבו לקבל אותי ללימודים. חזרתי לחו"ל ללימודי תואר שני וכשעליתי לארץ התקבלתי לשמש מרצה מן השורה באוניברסיטת ת"א שלא רצתה אותי כתלמיד. הקב"ה היה איתי לכל אורך הדרך.
אני רואה שיש לך קשר למסורת?
אבא ואמא לא הסתירו אף פעם את היותנו יהודים, לא שכחתי את זה למרות שלמדתי ביחד עם ילדים נוצרים. בתור ילד למדתי עברית בבית כנסת שהיה גם חדר אורתודוקסי שהכין אותנו לבר מצווה, חגגנו את חג הפסח, בר"ה הלכנו לבית כנסת וביום כיפור צמנו. חגים יהודיים היו סיבה לא ללכת לבית ספר כי סגרו אותו כפי שסגרו בחגים של הנוצרים. הבית הפרטי שלי הוא רוחני. אנחנו אנשים מאמינים אבל בלי לשמור מצוות ושבת, כשהילדים היו קטנים היה את החיבוק בבוקר, ברכות מודה אני וקריאת שמע וכשגרנו בארה"ב הייתי לוקח את הילדים לבית הכנסת כל שבת כדי לשמור על הקשר עם היהודים כי זה היה מקום המפגש איתם. הלכנו ברגל לבית הכנסת האורטודוקסי עם כיפות על הראש. מכיוון שלא היו מדרכות ללכת הלכנו על הכביש ומכוניות נסעו מאחורינו ולפעמים גם צפרו אבל לנו לא היה אכפת.
ספר על חוויה יהודית שריגשה אותך ?
כשלמדתי לתואר שני באלבמה, עבדתי בבקרים עם כושים בבימוי הצגות ומשחק. יום אחד באו לדבר איתי מהאוניברסיטה כי שמעו שאני מוצלח עם כושים ורצו להציע לי משרת מרצה לדרמה. דווקא במקום כזה שמאוד מנותק מעולם היהדות פתאום הרגשתי געגועים יהודיים לארץ ורציתי לחזור כי ארה"ב זה לא הבית שלי אלא ישראל. כולם ידעו שם שהלב של רוב היהודים נמצא בארץ ואכפת להם מכל מה שקורה פה. הנוצרים באמריקה לא מקבלים אותך אלא סובלים אותך כי אין להם ברירה. למרות שבארץ קשה ומאוד קטן לעומת ארה"ב ארץ ישראל היא הבית שלנו, של העם היהודי.
סיפרת לי שעלית לבד לארץ, איך הסתדרת פה?
רציתי מאוד לטייל ולא היה לי כסף ואמרו לי שהסוכנות נותנת כרטיסי טיסה חינם לישראל. עליתי ארצה והגעתי לקיבוץ מנרה גרתי שם במשך שנה ומאוד התרשמתי מהחיים בקיבוץ שהייתי חלק ממנו אהבתי את השמש ואת הקטיף ובחורף את העבודה בלול. לאחר כשנה עברתי לעבוד באילת בתור מורה שמעתי קול פנימי שאמר לי ללכת לחוף ושם אמצא את אשתי וכך עשיתי למרות שזה היה נשמע מטורף. לאחר כחודש בערך כבר הצעתי לה נישואים והיא הסכימה.
איזה ילד היית ואיך התחברת לעולם הצחוק?
הייתי ילד מאוד מצחיק שלא הבינו אותו, חשבו שאני מופרע, שלא מעניינים אותי הלימודים כי קבלתי ציונים גרועים ובגלל זה שמו אותי בכיתה טיפולית. מורה אחת שהבינה אותי דאגה שאקרא לפחות ספרים שאני אוהב והביאה לי ספרים של בטמן וסופרמן. הייתי מתפלל בכל יום:" אלוקים היקר, עשה בבקשה שאהיה נורמלי ". אמא שראתה אותי במצב רוח משונה אמרה לי משהו שהשפיע עלי בהמשך לאורך כל חיי: "לני, התעודה מבית הספר מגיעה בעצם לי יותר מאשר לך כי למעשה אני נמצאת שם יותר ממך". אז הבנתי את החוכמה שבגישה זו לחיים, אמי בעצם לימדה אותי מתוך דוגמא אישית לצחוק מהבעיות שלי.
כתבת ספר בשם "אופטימיות נצחית" מה משמעות הביטוי מבחינתך?
אופטימיות נצחית פירושה הידיעה שבסופו של דבר הכל יסתדר ויבוא על מקומות בשלום. במשך שנות חיי בישראל עברתי מספר מלחמות. במלחמת ששת הימים גרתי עם אשתי ובננו הבכור שהיה אז בן ששה חודשים. כשנשמעה צפירת האזעקה כולם רצו למקלטים. אשתי יצאה בריצה מהדירה וקראה לעברי, " קח את התינוק". עטפתי במהירות בשמיכה את מה שחשבתי שהוא בני התינוק ורצתי למקלט, אלא שבהגיעי לשם גיליתי שמרוב לחץ ומהירות, עטפתי בשמיכה את מכשיר הרדיו ואילו התינוק נשאר בבית. במצבים כאלה אופטימיות נצחית היא מצרך חיוני.
יש לך איזה סיפור מצחיק/ משעשע שקרה לך תוך כדי הסדנאות?
לא מזמן, באחת מהסדנאות שלי בנושא הומור אשה מבוגרת מהמשתתפות, התעלפה מרוב צחוק. עודנו משכיבים אותה ואחד המשתתפים קורא לעברי להרים את רגליה. הרמתי את רגליה ולפתע שמתי לב כי אישוניה של האשה נעלמים והיא הולכת ומחווירה כסיד. פניתי לקבוצה ואמרתי, " היום כשתלכו הביתה תזכרו לספר לחברים ולמשפחה שראיתם במו עיניכם אשה מתה מצחוק". כל הקבוצה פרצה בצחוק רועם, מה שכנראה עזר להעיר את המתעלפת, שהצטרפה בחדווה לצוחקים. אין ספק, היא החליטה לבחור בחיים- דרך הצחוק.
מה ההישג הכי גדול שלך?
אין לי הישג ספציפי שאני יכול לדבר עליו, אני חושב שבמשך חיי השגתי כל מה שאני רוצה וזה ממש לא היה כאגו אלא באמת רציתי להשיג את אותם דברים ואלוקים עזר לי לממש כל דבר שרציתי. הוא נתן לי את המילים הנכונות בכל סיטואציה שהייתי בה בימי חיי.
מה המוטו שלך/ הייעוד שלך?
להעביר את המסר של שמחה ואופטימיות לכמה שיותר אנשים זה הייעוד שלי בחיים. זה לא רק להצחיק ולהופיע אלא לעזור לאנשים שצריכים את המילים שלי בסדנאות , במופעים ובספרים שלי. הצחוק אינו מוחק את הבעיה, היא נותרת בעינה אבל נראית הרבה יותר קלה ופשוטה.
לסיום תן איזה טיפ להצלחה ולחיים טובים או משפט סיום?
כששואלים אותי מה נשמע? אני תמיד עונה: הכי טוב שיכול להיות ברגע זה, כי אין רגע אחר…". כלל חשוב בחיים: לעולם אל תיקח את עצמך יותר מדי ברצינות. השתדלו למצוא הומור וצחוק גם בשגרת החיים היומיומית. וזכרו שאיננו מפסיקים לצחוק רק בגלל שאנו מתבגרים ומזדקנים. ההיפך הוא הנכון- אנחנו מזדקנים בגלל שאנחנו מפסיקים לצחוק.