ספר חדש יצא לאור: מספר את סיפורם של החוזרים בתשובה והשתלבותם במגזר

צילום: באדיבות גליה הנוקד

בגיל עשרים כקיבוצניקית שמאלנית ודעתנית, החלטתי לחזור בתשובה. לאורך הספר אני חוזרת אל רגעי מפתח בתהליך שעיצבו את תפיסת עולמי. דרכם של החוזרים בתשובה אינה סלולה, ומלאה אתגרים ומהמורות. התמודדויות עם העולם הישן שאינו מצליח להבין, התמודדויות עם העולם החדש שאינו מקבל בברכה את החוזרים בתשובה. הספר נוגע בשאלות של זרות וקבלה, משמעות ואמונה.

סיפורה של מחברת הספר "כמו שהייתי אז"- גליה הנוקד: נולדתי בקיבוץ, אל תוך מציאות רחוקה וכמעט מנותקת מדרך החיים על פי היהדות. שרידים מאוד סמליים מן העולם הדתי נותרו כעיטור נחמד לאורח החיים הקיבוצי, כגון לבוש לבן בחג השבועות, אפיית חלות בגנים בימי שישי בצהריים, וקריאת קטעים נבחרים מתוך ההגדה של פסח בסדר הקיבוצי. בשלב מאוחר יותר גם אלו הלכו ודעכו.

בגיל 20 לקראת סוף השירות הצבאי, החל אצלי תהליך של חיפוש אחר מערכת חיים ערכית, כזו השואפת לשלמות, לתיקון. מיותר לומר שהחברה הדתית בכלל והחרדית בפרט הייתה המקום האחרון בו חשבתי לבדוק…
אך כאשר החלטתי זו הדרך המעבר היה חד ומהיר, תוך מספר חודשים מצאתי עצמי בלבוש חרדי מלא בתוך לב הקהילה הליטאית חרדית בירושלים, לומדת תורה מהבוקר עד הערב.

הסיפור שלי הוא סיפור מסע אישי, אבל בעצם הוא סיפור מאוד קולקטיבי של הרבה מאוד מהחוזרים בתשובה. אלו שלפני עשרים שלושים שנה עשו את הלא ויאומן ושינו את חייהם מן הקצה אל הקצה בכל המישורים. זה סיפור על השבר שבא שנים אחרי. זה הסיפור של הדור השני והשלישי לחוזרים והשבר שלהם. אני חיה ומלמדת את הדור הזה כמורה לאומנות ואני רואה שזה קול שלא נשמע.

כריכת הספר. צילום: באדיבות גליה הנוקד
- פרסומת -

חזרה בתשובה מקוטלגת ומלאה בסטיגמות, של הארה של חיפוש… והרבה לא מכירים את מה שבא אחרי השינוי. את הקושי להשתלב בחברה זרה, להבין את השפה החדשה, את הדחיה, את התסכול, את חוסר השייכות התמידי, את הכאב על מה שהשארנו מאחור.
אני כותבת הרבה על השבר שהגיע אחרי שנים והניסיון להתמודד איתו.
אני כותבת על המקומות האלו בדרך שלנו, הפחות מוארים. אני מטפלת בהם מכל מני הבטים. מתוך התבוננות של שנים ותובנות שהגיעו אחרי הרבה חמלה.

הספר "כמו שהייתי אז" הוא סיפור מסע רעיוני, נפשי ואמוני. בשבועות הספורים מאז שיצא הספר לאור קיבלתי עשרות פידבקים נלהבים. החל מחילונים גמורים ועד חרדים הדוקים. דתי לאומי, נערות, מבוגרים… הוא ריגש ונגע ללב לקשת רחבה מאוד של אנשים. הפידבק הכי מרגש שקיבלתי היה מקיבוצניקית שאפילו לא מאמינה בהשם. אבל היא מצאה את עצמה בספר. לא הרגישה כל פער בניינו.
היא התחברה לסיפור שלי כסיפור מסע. וזה שימח אותי, כי זו הייתה אחת מהמטרות כשכתבתי את 'כמו שהייתי אז'. שהספר יעביר את הקוראים מסע אישי, לאו דווקא דתי.