מסמך, שנכתב במאה ה-19 (לפני כ-200 שנה), התגלה לאחרונה בארכיוני הספרייה הלאומית, ונחשף מחדש כעת, ‘בידיעות אחרונות’ באווירת חודש אדר וימי הפורים המתקרבים.
המסמך ה’פורימי’ מתייחס למנהג אכילת ה’טשלונט’ ביום השבת בעיקר בקהילות האשכנזים כאשר המנהג הוא להניחו על הפלטה החמה בערב שבת וכך מתאפשר לאכול את החמין גם בשבת בבוקר כשהוא ראוי לאכילה.
תרחישים שקורים בכל בית יהודי מידי פעם הם שהסיר המונח על הפלטה מתבשל יותר מידי ונשרף כליל, הדבר נחשב ל”תרחיש בלהות של כל בית יהודי”.
נוסח “השכבה לחמין” נכלל בקונטרס קצר, הנפתח בסיפורו של יהודי מבוגר שהתמודד עם אסון דומה ובעקבות כך ניסח תפילה מיוחדת שהוא מציע גם לאחרים במצבו לומר אל מול התבשיל החרוך.
“מעשה היה באיש זקן ונכבד, שמח ונעלס, שהיה ממתין ומצפה ביום שבת קודש כדי לאכול החמין עם כל בני ביתו”, נכתב במעשייה. “כשהביאו אותו וראה שהוא נשרף, פתח פיהו ואמר בקול רם: כשהחמין נשרף או מעושן או קר שיאמרו בדרך שמחה זו ההשכבה”.
המחבר מתייחס כאמור לתבשיל ה’טשלונט’ כאל מי שמת, ובהתאם – התפילה היא כביכול לעילוי נשמתו.
וזו לשונה: “רחמנא דרחם (הרחמן שריחם) על כל פירות האדמה ועל ארץ חיטה ושעורה ועל התאנה ועל הזמורה ועל פרי הגפן המוכן לברכה ועל הביצים ועל השומים המדוכים במדוכה, הוא יחון ויחמול ויחוס וירחם על משיבת נפש הנחמד למראה וטוב למאכל, המתוק והערב, כה”ר (הרב רבי) חמין ב”ר (בן רבי) חמינא דנא ז”ל… תהא מיתת מאכלו כפרה על כל שומרי שבתותיו”.
כאן מבקש מחבר התפילה שהחמין יקום לתחייה לטובת הסועדים סביב שולחן השבת. “המלך ברחמיו ירחם על אוכליו. המלך ברחמיו יחון ויחמול שומריו. המלך ברחמיו יסתירהו בסתר במגנו ולקץ שישה ימים יניחהו ויעכבהו… וכיום השביעי כל זרע ישורון (כל היהודים) יאכלוהו ולכבוד שבת יעשוהו ויצרור בקדרה מנוחתו, וישראל (תהיה) נחלתו, וילווה עליו האיש ואשתו וכל אנשי ביתו ומשפחתו, ועל משכבו ישתה יין טוב… ויילווה עליו השלום … ויבוא מהרה וינוח על משכבותיו … ונאמר אמן”.
