בחג השבועות הקרוב ימלאו 84 שנה לאירועי הפרהוד – הפוגרום הקשה שנערך בקהילת יהודי בגדד ביוני 1941, במהלך יומיים של אלימות קשה, ביזה ורצח, שהותירו מאות הרוגים, פצועים ונפגעים נפשית. היום, שמונה עשורים לאחר מכן, חיים בישראל 13,022 נפגעי פרהוד, המוכרים לרשות לזכויות ניצולי השואה הפועלת תחת משרד ראש הממשלה.
הפרהוד – מונח שפירושו "התפרעות אלימה" – התרחש כאשר קהל מוסת תקף את יהודי בירת עיראק לאחר תבוסת שלטון רשמי פרו-נאצי במדינה. יותר מ-180 יהודים נרצחו, אלפים נפצעו, מאות נשים נאנסו ואלפי בתים ובתי עסק יהודיים נבזזו או הועלו באש. האירוע נחרת בזיכרון ההיסטורי של יהדות עיראק כאירוע טראומטי מכונן.
כיום, הרוב המוחלט של נפגעי הפרהוד החיים בישראל הם אנשים בשנות ה-80 וה-90 לחייהם – ורבים מהם נושאים עד היום את הצלקות מהאלימות והרדיפה שחוו בילדותם.
מהנתונים שפורסמו השבוע על ידי הרשות לזכויות ניצולי השואה עולה כי הגיל הממוצע של הנפגעים הוא כ-88. כאשר 70% מהם נמצאים בשנות ה-80 לחייהם, 29% בשנות ה-90, ואחוז קטן (כ-1%) מעל גיל 100. כ-60% מהנפגעים הן נשים, ושיעור הנשים הולך ועולה עם הגיל: 65% מהנפגעים בשנות ה-90 הן נשים, ו-71% בקרב אלה שמעל גיל 100.
לאור גילם המבוגר של הניצולים, כ-54% מהנפגעים הם אלמנים או אלמנות, כשבקרב הנשים – 82% הן אלמנות, ואילו בקרב הגברים – 73% עדיין נשואים.
מעניין לציין כי 93% מהם עלו לישראל במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" בשנים 1950–1951, אשר הביא לעליית רוב יהדות עיראק לישראל ורובם מרוכזים במרכז הארץ – ברמת גן (1,651), פתח תקווה (1,139) ותל אביב (1,125). בערים נוספות – המספרים קטנים יותר.
"חוב מוסרי מהדהד"
על פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטה מינהלית לפני כעשור, נפגעי הפרהוד זכאים לסל זכויות הכולל: מענק שנתי של 7,502 ש"ח; פטור מלא מתשלום עבור תרופות מרשם הכלולות בסל הבריאות; שעות סיעוד נוספות (9 שעות שבועיות נוספות או תשלום חודשי חלופי); ביקור שבועי של מתנדב חברתי; השתתפות בתוכניות סיוע ופעילות קהילתית הנתמכות על ידי הרשות, כולל הנגשת דיור, ליווי סוציאלי, קבוצות טיפוליות ומועדונים חברתיים.
סגן השר הממונה על הרשות לזכויות ניצולי השואה, אורי מקלב, ציין כי מדובר באוכלוסייה פגיעה הדורשת מענה אישי והוליסטי:
"ככל שחולפות השנים, ניצולי הפרהוד מתמודדים עם אתגרים הולכים ומתגברים, בעיקר בגילאים המבוגרים. האחריות שלנו היא לספק מעטפת שלמה של תמיכה, סיוע וחיזוק, שתאפשר להם להמשיך ולחיות את חייהם בכבוד. זהו חוב מוסרי לאור סבלם הייחודי ומעמדם המיוחד."
גם מנהלת הרשות, רונית רוזין, הדגישה את הזיכרון ההיסטורי והצורך החברתי בהמשכיות ההכרה:
"הכאב והאובדן שחוו נפגעי הפרהוד עוד מהדהדים בזיכרונם האישי ובתודעה הלאומית. לצד הסיוע הפרטני, חובתנו כחברה להבטיח שזכרם לא יישכח וקולם של הנפגעים יישמע לדורות."
